פיצה עם היסטוריה
בעידן שבו פיצריות נפתחות ונסגרות בכל קרן רחוב, פיצה פינו מתל־אביב היא מוסד שפועל 30 שנה • "הסוד שלנו הוא שאף פעם לא התפתינו לרכוש גבינות סינתטיות כדי להוזיל עלויות", אומר הבעלים ז'אק חזן
30 שנה ניצבת "פיצה פינו" בפינת הרחובות בן יהודה וז'בוטינסקי בתל־אביב, פרק זמן ארוך כנצח בשוק הפיצריות הפרוע שבו פיצריות נסגרות ונפתחות בכל קרן רחוב ובכל שכונה (למעט כמובן שתי הרשתות הגדולות — פיצה האט ודומינו'ס).
לא פלא שז'אק חזן מתכנן בקרוב את חגיגות ה־30 לפיצרייה הוותיקה שמפעילה כיום שני סניפים נוספים — בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה ובמרכז שוסטר ברמת אביב ג'. "אנחנו מוסד בתל־אביב, כמעט דינוזאורים בתחום", הוא אומר, "אני מתכנן שבוע של 30% הנחה לרגל חגיגות ה־30".
לפיצה הגיע חזן במקרה. לאביה של אשתו הייתה קונדיטוריה ברחוב ז'בוטינסקי, ולחזן היה חלום לפתוח פיצרייה בקרבת מקום. באזור בן יהודה־דיזנגוף בתל־אביב פעלו אז שתי פיצריות ידועות — רימיני ודומינו, שכבר לא פועלות במיקום המקורי. כשנפטר חמיו, החליטה המשפחה להגשים את החלום ובשנת 1985 שכרה את המספרה שפעלה מול הקונדיטוריה. בני משפחת חזן נסעו להשתלמות באיטליה ולדבריהם היו חלוצים בהכנת פיצה דקה על לבנים. עד אז השתמשו רוב הפיצריות בתנור חשמלי.
הפיצרייה זכתה להצלחה כבר בימיה הראשונים ולפִתחה השתרכו תורים ארוכים. בנוסף לפיצה הגישו במקום מבחר של מנות מהמטבח האיטלקי, ויצרו קהל נאמן. "היום", אומר חזן, "יש כבר דור שני. אנשים באים עם ילדיהם למקום שאותו הם זוכרים מנעוריהם".
איך שורדים בענף שבו התחרות כה קשה?
חזן: "כשפתחנו, היינו אימפריה. היום יש פיצה בכל פינה. הסוד שלנו הוא שאף פעם לא התפתינו לרכוש גבינות סינתטיות כדי להוזיל עלויות. אנחנו משתמשים במוצרלה שאנחנו קונים מחוות הבופלו, ואת הגבינות הצהובות אנחנו קונים בבלוקים מתנובה ומגרדים בעצמנו. לא כמו אחרים שרוכשים גבינה מגורדת משאריות. לכן משולש פיצה עולה אצלנו 14 שקל ומגש עולה 60 שקל. יש מקומות שמוכרים משולש פיצה ב־2.5 שקלים, ושם משתמשים בחיקוי לגבינה צהובה. זה פתרון למשפחה חסרת אמצעים שיש לה חמישה ילדים, וזה בסדר. אצלנו גם הפסטה טרייה ואת הרביולי והפטוצ'יני אנחנו מייצרים בעצמנו. פיצריות נפתחות כי אנשים חושבים שזה עסק פשוט. מבחוץ הכל נחמד, אבל כשאתה נכנס בלי ידע בניהול ובשירות, אין סיכוי לשרוד".
