מועיל או מסוכן? אסתמה בילדים והקשר לספורט
אם פעם ההמלצות לגבי ילדים הסובלים מאסתמה של מאמץ היו להימנע מפעילות גופנית, היום דווקא ממליצים להורים לאפשר להם לעשות ספורט. אילו סוגי פעילויות יתאימו ולמה צריך לשים לב במיוחד? מדריך
אסתמה היא אחת ממחלות הילדים הכרוניות הנפוצות. שכיחותה מוערכת בכ-10%-15% מכלל הילדים. בשנים האחרונות ניכרת עלייה בשכיחות המחלה, בחומרתה, במספר האשפוזים ואף במספר מקרי התמותה.
אסתמה מוגדרת כמחלת ריאות המאופיינת בהיצרות הפיכה של דרכי האוויר, דלקת ותגובתיות יתר של דרכי הנשימה לגירויים שונים. הגירויים השונים להתקף אסתמה בילדים כוללים בעיקר מחלות ויראליות של דרכי הנשימה העליונות, אלרגנים ומאמץ גופני.
מקובל לחשוב כי 50%-80% מחולי האסתמה יסבלו גם מאסתמה הנגרמת על ידי פעילות גופנית (Exercise Induced Asthma - EIA). נתונים אלו מהווים ככל הנראה תת הערכה של התופעה, כיוון שבמאמץ גופני מתאים, כלומר קשה דיו, כמעט כל חולי האסתמה יסבלו מ-EIA.
מקובל כיום לכנות את התופעה Exercise Induced Bronchoconstriction או EIB. מאחר שמחד פעילות גופנית עלולה לגרום לקוצר נשימה מסיבות נוספות (כושר ירוד, מחלות לב ועוד) ומאידך השתמע מהשם כאילו פעילות גופנית גורמת לאסתמה ולא היא.
להגביל או לא?
בבואנו לדון ביחסי הגומלין בין אסתמה ופעילות גופנית עלינו לזכור כי לא מכבר נהוג היה להגביל ואף לאסור על חולי אסתמה לעסוק בפעילות גופנית תחרותית. כיום, לא רק שברור לנו כי פעילות גופנית חשובה לבריאותם של הסובלים מאסתמה, הרי גם חולי אסתמה בדרגה בינונית-קשה יכולים להתחרות בענפי ספורט תחרותיים. לראיה, ל-19% מהשחיינים האולימפים באולימפיאדת בייגינ'ג 2008 אובחנה אסתמה בזמן מאמץ. שחיינים אלה זכו ב-33% מהמדליות במקצוע זה.
הקשר בין פעילות גופנית ואסתמה מורכב ומעניין. מחד, אסתמה היא מחלה בה הפעילות הגופנית החדה עלולה להיות גורם להתקף. מאידך, פעילות גופנית ממושכת יכולה לסייע בטיפול, ולשמש כלי אבחנתי ומחקרי חשוב.
הסימנים וסוגי הספורט
התקף אסתמה של מאמץ מאופיין בצפצופים, שיעול, כאב או לחץ בחזה וקושי בנשימה, המופיעים בזמן המאמץ או באופן טיפוסי יותר מספר דקות לאחריו. הסימנים חולפים בדרך כלל תוך 30-90 דקות מסיום המאמץ, אך עלולים להישנות תוך 4-8 שעות. סוגי ספורט המערבים ריצה, קפיצות, ורכיבה על אופניים יגרמו להתקף בשכיחות גבוהה. לעומת זאת, שחיה נחשבת כספורט "בטוח" יחסית בחולי אסתמה. המאמץ הגופני הגורם להתקף הוא מאמץ קצר (6-10 דקות) ואינטנסיבי (גורם לעליית דופק ל-80% מהדופק המירבי). פעילות קצרה יותר ובעוצמה פחותה מקטינה את הסיכון להתקף אסתמה, ופעילות ממושכת יותר לא מחמירה בדרך כלל את ההתקפים.
למרות השנים הרבות שחלפו מאז ההכרה באסתמה של מאמץ, עדיין נותרו שאלות רבות בלתי פתורות בניסיוננו להבינה. אחת התיאוריות הנפוצות גורסת כי שאיפת אוויר קר במהלך פעילות גופנית מהווה אחד הגורמים החשובים להיצרות דרכי הנשימה ול-EIA. אחד הניסיונות להסביר את השפעת קירור דרכי האוויר על הופעת התקף האסתמה היא שהתופעה גורמת לשחרור חומרים מתווכים הגורמים לדלקת בדרכי הנשימה.
EIB תופיע בעיקר לאחר הפעילות ולא בעיצומה, תופעה זו העלתה את ההשערה כי בתחילת המאמץ ובמהלכו, פעילות גופנית גורמת להפרשת קטכולאמינים (לדוגמה אדרנלין) הגורמים להרחבת הסימפונות. עם הפסקת המאמץ יש ירידה בכמות הקטכולמינים ועלייה בטונוס הואגלי הגורם לכיווץ דרכי הנשימה.
אולי יעניין אותך גם:
- פעילות גופנית: מה מתאים לילד שלי?
- הילד סתם לא אוהב ספורט או שיש בעיה?
- כיצד מסייע הספורט לילד עם הפרעת קשב וריכוז
כיצד נעשית האבחנה?
אבחנת אסתמה מבוססת על הדגמת חסימת דרכי אוויר. לצורך האבחנה נהוג להשתמש במד נשיפה לפני ולאחר שימוש במרחיבי סימפונות. אמצעי מקובל נוסף לאבחנה, הוא מכשיר הספירומטריה המודד תפקוד ריאתי.
מאמץ גופני יכול לשמש ככלי אבחנתי באסתמה. השימוש במבחן המאמץ לא נועד לילדים שאבחנת המחלה אצלם ברורה, אלא במיוחד באבחנת המחלה בילדים עם מהלך מחלה לא טיפוסי ובילדים בהם תופיע היצרות דרכי הנשימה רק לאחר מאמץ.
כושר גופני בילדים חולי אסתמה
לילדים חולי אסתמה יכולת אירובית נמוכה מלילדים שאינם אסתמטיים. מחקרים בשנים האחרונות מדגימים כי הכושר הלקוי בחולי אסתמה אינו קשור דווקא למידת חסימת דרכי האוויר, אלא דווקא לרמת הפעילות הגופנית היום יומית הנמוכה שלהם בהשוואה לילדים בריאים. מרכיבי כושר אחרים כגון כוח שריר ומהירות תקינים בילדים אסתמטיים.
העובדה שניתן על ידי אימון גופני להביא ילדים אסתמטיים לכושר אירובי תקין מחזקת את המחשבה שאורח החיים היושבני ולא המחלה עצמה הם הגורמים לכושר הלקוי, כפי שקורה לצערנו בילדים רבים כיום. נזכיר שוב שבעזרת אימון נכון הגיעו חולי אסתמה רבים לרמה של אלופים אולימפיים בשחייה ואף בסוגי ספורט כגון ריצה או רכיבה על אופניים.
הטיפול באסתמה של מאמץ
הטיפול מתמקד במניעת התקפים וניתן לחלקו לשתי קבוצות עיקריות: טיפול תרופתי ושאינו תרופתי. היות שסקירה זו דנה בעיקר בהיבטים של פעילות גופנית בילדים אסתמטיים, נזכיר בקצרה בלבד את התרופות העיקריות בשימוש כיום.
טיפול תרופתי:
הטיפול התרופתי הראשוני הוא במרחיבי סימפונות אדרנגניים מסוג מגרי קולטן בטא 2 קצרי טווח, והוא ניתן בצורת משאף. תחילת הפעילות תוך כחמש דקות ושיא הפעילות תוך 15-60 דקות. בעזרתו ניתן למנוע התקף בקרוב ל-90% מהחולים, והוא ניתן לשימוש גם בזמן התקף חריף, אך רצוי להשתמש בו לצורך מניעה כ-15 דקות לפני המאמץ. גם מרחיבי סימפונות אדרנגניים מסוג מגרי קולטן בטא 2 ארוכי טווח יעילים במניעת התקף, אולם אין להשתמש בהם מדי יום.
חשוב לציין כי פעילותם כמרחיבי סימפונות והפעילות כטיפול מונע אינן תלויות זו בזו. ולכן ניתן להשתמש בתרופות אלה בהתקף חריף גם אם נכשלו במניעה. טיפול זה נחשב הבטוח והיעיל ביותר במניעת EIB.
כרומולין סודיום המונע שחרור מתווכים משרי דלקת המצויים בתאי הפיטום, יעיל מאוד במניעת EIA אם ניתן 20 דקות לפני המאמץ. פעילותו נמשכת כשעתיים. הוא מונע EIA לחלוטין בכ-40% מהחולים ובעל יעילות חלקית ברבים אחרים.
ומה עם טיפול סטרואידלי?
סטרואידים יעילים במניעה ובטיפול במרכיב הדלקתי-בצקתי של האסתמה. כיום הפך הטיפול במשאפי סטרואידים המבטיחים ספיגה סיסטמית מינימאלית לחזית הטיפול באסתמה. שימוש במשאפי סטרואידים עשוי למנוע EIA במידה שהשימוש הוא בן מספר שבועות, ככל הנראה על ידי שיפור במצב הבסיס של דרכי הנשימה והפחתת תגובתיות דרכי האוויר, ועקב כך השפעה פחותה של תגר כגון פעילות גופנית או אלרגנים אחרים. בנוסף, שימוש בסטרואידים מגביר את יעילות מרחיבי הסימפונות הניתנים לפני מאמץ. בשנים האחרונות, עם התבהרות תפקיד הלויקוטריאנים באסתמה, נמצא שהשימוש בחוסמי הקולטנים שלהם (סינגולר) מגן מפני EIB בחלק מהמבוגרים והילדים.
אמצעים לא תרופתיים - טיפים חשובים
שימוש במסכה פשוטה על הפה והאף (אם יוצאים לרוץ בקור בחורף) או כריכת צעיף סביבם, יסייעו בהעלאת הטמפרטורה והלחות של האוויר הנשאף ויפחיתו את הסיכון להתקף באופן משמעותי. ביצוע פעילות גופנית באולם, כאשר תנאי האקלים בחוץ מהווים סיכון להתקף, הוא פתרון מצוין, אך לא תמיד אפשרי. חשיבות רבה מיוחסת לביצוע חימום לפני המאמץ ולשחרור שאחריו.
הפניית ילדים לסוג ספורט שאינו גורם התקפי אסתמה (שחייה בעיקר) היא דרך תיאורטית יעילה למניעת התקפים, אולם יכולת ההורים או המאמן לשכנע ילד מוכשר בענף ספורט מסוים, למרות התקפי אסתמה, להחליפו בענף ספורט אחר מוטלת בספק רב. רוב הילדים האסתמטיים יוכלו לאחר הדרכה, טיפול ואימון נכונים לעסוק כמעט בכל סוג ספורט שיחפצו.
חשוב לציין כי ספורטאי תחרותי הסובל מ-EIB חשוב שיערב את צוות האימון שלו וידאג להמצאות משאף מתאים באזור האימונים. כמו כן, במקרה ומדובר בספורטאי תחרותי ברמות הגבוהות עליו לדווח על שימוש בתרופות כמקובל.
לסיכום, השפעת הפעילות הגופנית על אסתמה מתבטאת בשיפור ביכולת לביצוע פעילות גופנית ובהקלה בחומרת המחלה. ילדים שהשתתפו בתוכניות לפעילות גופנית מדווחים על הקטנה בתגובתיות היתר של דרכי האוויר, יכולת לבצע יותר פעילות גופנית, שיפור הביטחון העצמי, השתלבות טובה יותר בחברה, הכרה בעובדה כי המחלה אינה צריכה להכתיב את אורח החיים, ירידה במספר ההיעדרויות מבית הספר וירידה בתכיפות ההתקפים ובצורך בשימוש בתרופות.
נתונים אלו צריכים להביא להכרה של הורים וילדים הסובלים מאסתמה, מורים לחינוך גופני ומאמנים, שמחלה בדרגת חומרה קלה-בינונית לא זו בלבד שאין בה כדי להגביל את הילד מלהשתתף בפעילות גופנית, אלא שיש בה בפעילות הגופנית תועלת גופנית ונפשית רבה. בנוסף, יש לעודד גם ילדים הסובלים מאסתמה בדרגה חמורה לעסוק בפעילות גופנית תחת פיקוח רפואי מתאים.
הכותב הוא סגן מנהל המרכז הרפואי מאיר ומנהל מרכז הספורט לילדים ונוער במאיר
לפנייה לכתב/ת 
