בטבעת זו: גרושים נפרדים מטבעת הנישואים
בין אם אתם טיפוסים סנטימנטליים ששומרים מכתבי אהבה מכיתה ד', ובין אם טיפוסים פרגמטיים שזורקים בגדים שלא נלבשו מעל שנתיים, הטבעת מציבה אתכם בבעיה רצינית: מצד אחד כבר לא ניתן ללכת איתה, ומצד שני יש לה ערך כספי. אז מה עושים? נועה בנוש שוחחה עם 31 גברים ונשים ושמעה מהם מי העדיף לשמור את הטבעת, מי משכן אותה ומי זרקה אותה מהחלון
החיים שאחרי הפרידה מזמנים אינספור יועצים לתוך החיים שלנו. קרובי משפחה וחברים שהפרידה הסמיכה אותם לשאת לנו עצה. לכולם יש כוונות טובות, אך גם דעה נחרצת על החיים שלנו ועל מה אנחנו צריכים לעשות כרגע כדי להתגבר על המשבר. בין שלל העצות יש נושא אחד שאף פעם לא מדברים עליו: מה לעזאזל עושים עם טבעות האירוסין והנישואין?
בין אם אתם טיפוסים סנטימנטליים ששומרים מכתבי אהבה מכיתה ד', ובין אם טיפוסים פרגמטיים שזורקים בגדים שלא נלבשו מעל שנתיים, הטבעת מציבה אתכם בבעיה רצינית: מצד אחד, כבר לא ניתן ללכת איתה, ומצד שני יש לה ערך כספי וחבל לזרוק אותה. נכון שניתן למכור אותה למרבה במחיר, אבל איך אפשר לנקוב בערך של משהו שמקושרים אליו כל כך הרבה רגשות – חיוביים וגם שליליים?
שוחחתי עם 31 אנשים שמצאו את עצמם תקועים עם טבעת, ושאלתי אותם מה הפתרון שהם החליטו ליישם. חלקם ביקשו להופיע בשם בדוי כדי שביום פרסום הכתבה לא יקבלו טלפון נזעם מהאקס. ליאת למשל, שומרת את הטבעות כבר שבע שנים ו"עדיין חושבת מה הכי שווה לעשות איתן". מסתבר שרובנו מעדיפים לתקוע את הטבעת בתוך מגירה ולדמיין כאילו היא (ואולי גם מערכת היחסים שלנו) מעולם לא התקיימה.
אילן שומר את טבעת הנישואין במגירה מזה ארבע שנים, ואילו הטבעת של מורית ממתינה במגירת התכשיטים כבר ארבע וחצי שנים. הטבעת של מיכאל, לעומת זאת, זרוקה איפשהו בתיק. חנה מסבירה כי "זה כל פעם ברשימת הסידורים שלי למכור אותה לחנויות שקונות תכשיטי זהב, אבל זה טרם קרה".
כשתהיתי אם נוכחותה של הטבעת אינה מהווה תזכורת מתמדת לקשר שכשל, השיב לי חיים: "הטבעת שלי איפשהו באחת הקופסאות שפותחים רק פעם ברבע מאה, מסוג הקופסאות האלה שיש בהן תעודת סיום גן מראשית האייטיז, מדבקות של המערך מ-88', קלפים של חבורת הזבל והזמנה למסיבה באומן 17 מתחילת המילניום. התגרשתי ב-2013, וזה אומר שהפעם הבאה שאתקל בטבעת הזאת תהיה בסביבות 2030".
עבור קרן, הטבעת דווקא מסמלת דברים טובים: "אני שומרת אותה לבת שלי, אם היא תרצה בעתיד לחתונתה. למרות כל מה שקרה בינינו היא עדיין נוצרה מתוך אהבה שהייתה אז, וזהו איזשהו אקט סמלי בעיניי שמעביר לה את המסר". אחרים מעדיפים לשמור את הטבעת מחוץ לבית, רחוק מהאצבע - רחוק מהלב. ליאת מספרת ש"את טבעת הנישואין השארתי אצל ההורים כי אני מתה עליה וממש לא היה בא לי להעביר אותה לאיזה תכשיטן". גם הטבעת של שקד נמצאת אצל ההורים: "שמתי את הטבעת בקופסה שבה קיבלתי אותה וארזתי אותה בארגז עם שאר החפצים שפיניתי מהדירה. תכננתי למכור אותה בשביל הזהב אבל כל פעם שניסיתי להביא את עצמי לעשות את זה התבאסתי ולא רציתי להשקיע בזה אנרגיות. קצת אחר כך עזבתי את הארץ, אז פשוט אחסנתי אותה יחד עם עוד ארגזים אחרים שהשארתי אצל ההורים, ולא הקדשתי לזה יותר מחשבה".
"אנשים חפרו שזה סוגר לי את המזל"
למה הם שומרים על הטבעות הללו? נוי מסבירה: "בחרתי אותן בעצמי והן יפות בעיני, וגם הן בכל זאת בעלות ערך כספי, אז לא אזרוק אותן או אמסור". מספר נשים נוספות ציינו שהן אוהבות את הטבעת, ולו ניתנה להן האפשרות הן היו עונדת אותן. "אני קצת מחכה ליום בו ארגיש שזה בסדר ללכת איתה. היא גם ככה לא נראית כמו טבעת נישואין", אומרת אביב. ואילו מירב מספרת: "יש לי טבעת גירושין. אני מאוהבת בה ולא יודעת מה לעשות איתה. לקח לי בכלל זמן להוריד אותה, ואז החזרתי אותה כי אני מאוד אוהבת אותה. בסוף שוב הורדתי אותה כדי שלא יחשבו שאני נשואה, ואנשים חפרו לי שזה סוגר לי את המזל".
לנוי יש פתרון יצירתי לבעיה: "אני כבר תקופה מאד ארוכה רוצה לקנות לעצמי טבעת יקרה, כזו שלא תרד לי מהיד, כלומר לקנות לעצמי טבעת אירוסין או נישואין ואני מתקמצנת. אולי זו תהיה הזדמנות טובה ופשוט אמכור אותן ואקנה לי טבעת אחרת במקום". יעל תורמת לפן היצירתי ומציעה לקחת את חומרי הגלם של הטבעות הישנות ולייצר מהם תכשיטים חדשים.
מי שהמירה את הטבעות בתכשיטים חדשים היא חביבת המדור, מרינה: "ארבע שנים אחרי שהתגרשתי הבנתי שאני צריכה לעשות משהו עם טבעת האירוסין וטבעת הנישואין שלי. ניגשתי לחנות תכשיטים שאני אוהבת ועשיתי עסקת חליפין. על שתי הטבעות קיבלתי זיכוי יפה ויכולתי להרשות לעצמי שעון יד יקר. עד אז לא הסתובבתי עם שעונים כל כך, אבל פתאום הרגשתי צורך שיהיה לי שעון והופ – אני יוצאת מהחנות עם שעון יוניסקס גדול ועגול של קלווין קליין – רצועה שחורה, לוח כסוף, משהו שווה ויפה".
"שבועיים אחרי זה נסעתי לסבתא שלי, שגרה בעיר אחרת. כאשר עזרתי לה עם הכלים, הורדתי את השעון והנחתי אותו על השידה. נזכרתי שהשעון לא עלי רק בדרך הביתה. כבר לא היה לי כוח לחזור ולכן אמרתי – נו שוין, נאסוף אותו עוד שבועיים. בפעם הבאה כשבאתי לסבתא ראיתי את סבא שלי, החמוד וחולה האלצהיימר, עונד את השעון שלי וכל כך מרוצה מכך שלא היה לי לב להגיד לו שזה שלי. כך השעון נשאר אצל סבוש עד יום פטירתו לפני קצת יותר משנה, ואני חושבת שהייתה כאן התערבות של הקארמה, ובין היתר גם סימן שאני ממילא לא צריכה שעון יד".
"הגרושה לא החזירה את הטבעת וזה ביאס אותי"
הפתרון הנפוץ ביותר אחרי שמירה על הטבעת, הוא באופן מפתיע או שלא, הפעולה ההופכית לה – להיפטר מהטבעת וכמה שיותר מהר. ענת החזירה את שתי הטבעות לאקס, כי "רק כך הוא הבין שזה סופי ואין דרך חזרה", היא אומרת ומוסיפה: "טבעות ניתנות כסמל לזוגיות ומרגע שהזוגיות נגמרת, נותר ערך כספי בלבד. לא שהיה לי גרוש על התחת, אקסיוז מיי פרנץ', אבל הרגשתי שהן לא שלי. לא רציתי להשתמש בהן".
כשמדובר באירוסין שלא הבשילו לכדי נישואין, חל קונצנזוס לגבי ההחזרה של הטבעת. שירלי החזירה טבעת אירוסין שקיבלה בתחילת שנות ה-20 לבחור שהביא לה אותה לאחר שהבינה שאין ברצונה להתחתן איתו. גם ליאת החזירה טבעת אירוסין: "החזרתי לו הכל, כולל מתנות אחרות שקנה לי. לא רציתי שום דבר שקשור לקשר הזה אבל מאחר והיו דברים יקרי ערך אז העדפתי להחזיר לו ולא לזרוק". אחרי החתונה מקובל שהטבעת נשארת אצל האישה, על אף שאחד הנשאלים מציין כי "טבעת האירוסין שנתתי לגרושתי נשארה אצלה, וזה די מבאס אותי כי היא היתה שייכת לסבתא שלי, אבל לא העזתי לבקש".
ארז הפסיק ללכת עם טבעת הנישואין עוד לפני הגירושין הרשמיים, וכשהתגרש השאיר אותה שם. "הורדתי אותה מהיד כשכבר הייתי במקום של הפנמה שזאת לא הזוגיות שאני רוצה לחיות בה. אומנם זה היה הרבה לפני התחלת התהליך, אז לא אמרתי דבר ופשוט הפסקתי ללכת איתה בתירוץ סתמי. זה היה סוג של הצהרה לעצמי. אני מניח שהטבעת עדיין על המדף שם".
רבות מהטבעות נעלמות בדרך כזו או אחרת. "הייתי בשליחות מתוקף תפקידי בבתים הראשונים של שכונת הר חומה ונשארנו שם בלילה. עשינו שם מדורה והטבעת נפלה לאש", מספר זהר. "לא קניתי חדשה. כמה שנים לאחר מכן, בדיוק באותו תאריך, נחתמו סופית מסמכי הגירושים שלי". לאביטל הלכה לאיבוד הטבעת "באופן קארמתי" אחרי הפרידה. עופר התגרש כבר שלוש פעמים, ואיבד את כל שלוש הטבעות. למירב פרצו לדירה כמה ימים לאחר הגירושין וגנבו את הטבעת. "יותר 'מלמעלה' מזה - אין", היא אומרת משועשעת. "חבל שלא לקחו גם את השמלה".
לעיתים מי שאחראית להעלמות הטבעת היא האקסית. צליל סיפרה שטבעת האירוסין שלה נעלמה, וכנראה שהאקסית היא זו שלקחה אותה. תוך כדי שיחה איתי היא מחליטה להתקשר אל האקסית כדי לברר. "רוצה שיחת ועידה? נגיד גם שאת עושה על זה כתבה, ואז היא תהיה מובכת לגמרי". אבל השיחה מבהירה כי הטבעת נלקחה בטעות. "שמתי את הטבעת בקופסה שלה והיא לא התכוונה לקחת אותה. היא אומרת שהיא תחזיר לי אותה ושאמכור אם אני לא רוצה לענוד. אבל אני לא רוצה ללכת איתה, סתם תהיתי בגלל הכתבה. עכשיו סיבכת אותי. מה עושים עם זה? אמורים למסור או למכור?".
הנקמה של סמי
אחרי שגרושתו של סמי לקחה את טבעת הנישואין שלו כשעזבה את הבית, הוא החליט ללמד אותה לקח שלא תשכח: "אמרתי לה להביא את הטבעת לעורך דין, ביחד עם עוד כמה פריטים שלקחה לי ככה סתם על דעת עצמה. היה חשוב לי שהיא תראה שההתעקשות שלי היא לא בגלל הכסף כמובן, אלא בגלל העיקרון, כי מי לוקח טבעת בלי לשאול?! אז ביציאה מעורך הדין ניגשתי להומלסית משוגעת שהיתה בקצה הרחוב ונתתי לה את הטבעת".
על אף הסימבוליקה של הטבעת אין לשכוח כי בסופו של דבר, מדובר בחפץ בעל ערך כספי. "מכרתי את כל הזהב שקיבלתי באירוסין, את היהלום ואת טבעת הנישואין, והאכלתי בכסף הזה את הילדים שלי", משתפת אוסי. אולם באופן מפתיע, אף לא אחד מעשרות האנשים איתם דיברתי בחר למכור את הטבעת כדי להשתמש בכסף עבור עצמו. "מכרתי אותה לקונה תכשיטים ושמתי את הכסף כמתנה לחברים שהתחתנו במעטפה, כי אפילו לא רציתי שיישאר אצלי" אומרת יסמין. "עכשיו מצאתי את טבעת הנישואין, אז נראה לי שאעשה אותו הדבר רק לברית של חברה".
הפתרון שבחר איציק הוא לבקש מאימא שלו למכור ולעשות עם הכסף מה שבא לה. שירלי ובעלה מכרו את הטבעת שלו מנישואיו הקודמים ואת הכסף תרמו לצדקה. "אנחנו תמיד תורמים, לרוב בגדים או מזון, אז זה היה הכי טבעי". את חוסר הרצון להשתמש בכסף ממכירת הטבעות מסבירה הילה: "יש עדות מסוימות או אולי אנשים מסוימים שמאמינים שיש להפטר מהן. זה מה שאימא שלי עשתה עבורי - היא מכרה ומסרה את הכסף, כדי שלא תהיה בבעלותנו בכלל, גם לא הערך שלה. חראם, דווקא היתה יפה".
ויש מי שמעדיפים להיפטר מהטבעת כאילו היתה מסטיק ישן. קרן זרקה את הטבעת שלה לפח, ואילו אפרת זרקה אותה מהחלון. "כמה חודשים אחרי שהתגרשנו מצאתי אותה במגירה. גרתי בקומה העשירית ובאינסטינקט פתחתי את החלון וזרקתי, קצת כמו שאת מוצאת ג'וק מת. שום דרמה. פשוט צ'יק-צ'ק נפטרים מהפגר". שגיא אמנם זרק את הטבעת, אך בחר לעשות קעקוע של טבעת במקומה. לשאלה מדוע לקעקע זיכרון של משהו שלא צלח הוא עונה "בשביל העתיד. כי גירושין זה לנצח, ואתה נשאר".
לפנייה לכתב/ת 
