ענבר עם לב זהב
היא נולדה מחוברת לאמא אדמה. הטבע הוא נוף חייה. היא מקיפה את עצמה באנשים שמתכתבים עם אישיותה, והיא מעניקה להם את הדובדבן שבקצפת תוך פתיחות והקשבה מתמדת. היא אוספת במשך שנים ידע ונסיון שיובילו אותה לעשות למען הקהילה המקומית שלה בניו ג'רזי את מה שחלמה לשלב כל חייה, עסק משלה ותרבות. וזה מצליח לה.
"עברנו בין מקומות מגורים. בכל מקום מצאתי את הפינה שלי. אני מאוד אוהבת את האינטימיות, קהילה קטנה. אני אוהבת להכיר את האנשים סביבי" היא מספקת הצצה רגישה למה שמנחה אותה כיום בעשייה. "אני מצטערת שהילדים שלי לא גדלו כמוני במקום קטן כמו המושב, אבל אני מקוה שהם גדלים במשהו שהוא הכי קרוב לזה. קהילה תומכת זה משהו שנותן המון כח, לכן כל-כך חשוב לי לייצר במקום שלי כיום סביבה כזו". אחרי כברת דרך ארוכה, תואר ראשון בפסיכולוגיה ומנהל עסקים ותואר שני בפסיכולוגיה ארגונית ושיווק, כתיבה של ספר יחד עם הדוקטור דב גולדברגר, אצלו היא לומדת, בשם 'המערה המודרנית' שעוסק במעבר מחברה ריכוזית לחברה דיגיטלית, היא ממשיכה לקריירה משמעותית. נופלת לידיה הזדמנות, בעודה מדריכה בשפה הערבית ביחידה 8200 ועם השחרור היא מקבלת על עצמה הדרכה למשך שנה של קבוצת בני 18 שמגיעים לישראל במסגרת משלחת מטעם ארגון יאנג ג'ודיאה האמריקאי. "הייתי בשוק מהילדותיות האמריקאית, כשהם בסה"כ צעירים ממני בשנתיים, ולמרות שנחשבו לנוער איכותי מצאתי את עצמי מתמודדת עם נפשות צעירות מאוד על כל מה שכרוך בזה, כשאני החיילת המשוחררת שהם מעריצים. הנוכחות שלהם בחיי נתנה לי כח בתור צברית והזדמנות לחוות את הארץ דרך העיניים שלהם". היא נזכרת גם ברגעים קשים ומביכים שקשה לחלוק מעל דפי העיתון. "כל תפקיד הדרכה הוא תפקיד מבגר ומעצים".
את המשך דרכה היא עושה במה שנחשב בעיניה לתפקיד חייה "לאחר סיום הלימודים עבדתי בחברה למתנ"סים בתחום השיווק שהיה אז מאוד לא מפותח. התגובות של מנהלי המתנ"סים, 180 במספר, לא אחרו להגיע, והחליטו להקים מחלקת שיווק מסודרת. בניתי תוכניות הדרכה. לא לקח זמן רב, וההכנסות גדלו פי שלוש וארבע. עבדתי איתם בין השאר על שיפור השירות. התפקיד התאים לי מאוד בעיקר מפני שהשאיר לי כר נרחב ליזמות. החברה למתנ"סים הוא ארגון עם נשמה. כשעבדתי שם הרגשתי שאני עושה עבודת קודש עם נבחרת מובחרת מאוד של אנשים" היא מספרת בערגה. המשך הקריירה, לפני שתנחת בטנפליי, היה בארגון הג'ויינט ששלח אותה לעבוד בכל רחבי מזרח אירופה במטרה לקדם את המרכזים היהודיים שם על פי המודל האמריקאי. היא הביאה נציגים אמריקאים ולימדה את ראשי המרכזים לייצר תוכניות שמביאות הכנסה כשהיא מפתחת את נושא גני הילדים והספורט. "ההתבוללות במזרח אירופה קשה מאוד. ישנם אנשים שיודעים שיש להם שורשים יהודים, אך מעולם לא חגגו חג יהודי ולא ביקרו בבית הכנסת. באמצעות התוכניות שיצרנו ראיתי אנשים נרגשים עד דמעות, ששרים בפעם הראשונה שיר חנוכה. במסגרת הג'וינט ערכתי ביקורי בית וראיתי עוני מזעזע שאין דומה לו. לג'וינט היה חשוב לשתף ולהראות לנו את העובדות בשטח. זו עבודה שהביאה סיפוק גדול מאוד".
לא הרבה אחרי, ועם שלושה ילדים ובעל, תמצא את עצמה סינגל בארה"ב. "לקחתי שנה חופש. אחרי שנים רבות אינטנסיביות מאוד, נדרשתי קצת להרגע. נהניתי מזה מאוד, עד שחוסר המעש נתן את אותותיו, והראש החל לעבוד שעות נוספות. שמתי לב שיש כאן קליקות של אנשים, ושאני לא מוזמנת לארועים. התחלתי בארגון הרצאות בבתים עם שותפה, כשההחלטה היא שהם פתוחים לכולם. לא היינו חברה מסודרת, העבודה היתה די ספורדית ולא התקדמה. דיגדג לי החלום שהיה לי מילדות להקים עסק עצמאי משלי, והחלטתי אחרי תקופה לפתח את 'קולטורה'. כל שלב בבנייה שלו מרגיש כמו שלב בגידול של ילד, יצירה שלו. החל מההחלטה על הצבעים של הלוגו וכלה בתוכניות שאני בוחרת להביא לקהל שהלך והתגבש סביבו". סינגל הביאה במסגרת החברה הרצאות לבתים, מופעים ואפילו ארגנה יום אישה גדול שכלל כל מה שנשים אוהבות, החל מקניות וזמן לקשקשת עם מזנון טעים ולסיום הופעה של סטנדאפיסטית. הקהל מחא כפיים. "אחרי תקופה הרגשתי שאני צריכה למקד עוד יותר את העבודה שלי, וללכת עם מה שאני אוהבת ומאמינה בו. אני אוהבת מאוד להכיר את הקהל והרצונות שלו, והפורמט שהכי התאים לזה היה הקמה של מועדון חברים. אני מודה שהחשש דיגדג לי, ולא הייתי בטוחה עד כמה הישראלים יאותו לשלם דמי חברות שנתיים. חברה מהקהילה שהיא צרכנית תרבות ותיקה דחפה אותי, או יותר נכון ממש דרשה שאקים את המועדון, ונתנה את כל הצידוקים לצורך. הדברים התחברו לי יחד, ויצאנו לדרך. המרכז הישראלי בג'יי סי סי בטנפליי פתח את שעריו ליוזמה, ומאז נפגשים במסגרת המועדון כ-80 חברים לפעילויות שונות ומאוד איכותיות שאני מביאה ונראה שיש הצלחה".
ענבר סינגל לא נחה, היא אוהבת לספוג וללמוד ולהמשיך ולהחכים בתחומים בהם היא עוסקת שנים רבות מאוד. "אחד הנושאים שמאוד מענינים אותי הוא יהדות. בישראל היהדות מוכתבת על פי האורתודוקסיה, ואני שבאתי מבית חילוני-אנטי דתי דוקא הייתי מחוברת מאוד, וכאבתי את המחסור בארוחת שבת או הליכה לבית הכנסת ביום כיפור. הלכתי בעצמי. במסגרת גוונים, קורס שהשתתפתי בו לפני כשנה, ירד האסימון, והבנתי שליהדות יש פנים נוספות, ולאו דוקא רק אלה שאני מכירה מישראל. קיבלתי חיזוק ליהדות שאני נושאת איתי, ולמדתי את נושא היהדות כתרבות. אני עדיין נזהרת מלעסוק בזה במועדון, אבל אני בטוחה שזה יגיע מהזוית הנכונה".
"חשוב לי שהאנשים שמגיעים למועדון ירגישו שהוא שייך להם. שזה יהיה מקום שאכפת להם ממנו, שהוא שלהם. אחד המאפיינים שהופכים קבוצת אנשים לקהילה חזקה ומתפקדת הוא כשהפרט מרגיש שיש רמה מסויימת של ערבות הדדית. אני לא מתיימרת לזה כאן, אבל חשוב לי שיהיה שיח, ואני מאוד קשורה לצרכים ולרצונות של האנשים. התאספה חבורה מאוד איכותית של אנשים, עם צרכים שונים, ולא תמיד כל מה שאני מביאה מתאים לכולם באופן טיבעי, ולכן יש להם את הזכות, במסגרת התשלום השנתי, לבחור את הארועים שמתאים להם להשתתף בהם במשך השנה. הארוע הקרוב מביא את הסופר מאיר שלו, שיחל בהקראה של שני ספרי ילדים שלו ושיחה עם הילדים. אח"כ הוא ימשיך לקבלת פנים שתהיה סגורה רק לחברי המועדון, ותהיה להם הזדמנות לשוחח איתו והוא יחתום להם על הספרים באופן אישי, וימשיך לארוע פתוח לקהל בו ישוחח שלו על ספרו 'שתיים דובים' ויחתום עליו. לחברי המועדון שמורה תמיד הזכות לארוע שמיוחד רק להם, וכמובן למחירים נמוכים משמעותית בכניסה לארועים".
גם לעונה הקלנדרית הקרובה מכינה ענבל סינגל הפתעות. היא מתכננת ארועים עם סופרים מפורסמים. אחרי זמן ארוך של המתנה יגיע רועי צזנה מומחה לחקר עתידים וננו טכנולוגיה וישוחח על המהפכות הטכנולוגיות שישנו את העולם ואיך זה ישפיע על החיים שלנו. פרופ' מריו ליביו מצוות הטלסקופ האבל יחלוק גם הוא חוויות מהחלל ורשימת מופעי המחול, סיורי תרבות מודרכים ועוד ערבים מקוריים מתגבשת והולכת.
ענבר סינגל מביאה ניחוח אחר ומיוחד לפעילות הקהילתית המקומית. היא אוהבת מופעים גדולים, ודואגת שיהיו גם כאלה, אבל דואגת לטפל גם ביחידים. יש לה את היכולת להיות קשובה ולהענות לצרכים של קבוצה שנוצרה מצרכים דומים. היא הולכת עם האמונה שלה בדרך שונה משאר המפיקים, ויוצרת קו ייחודי. היא יזמת שזיהתה צורך ויישמה אותו בשטח.
