שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מחקר: נמצא הגיל שבו ילדים מחליטים לוותר לאחרים על דעת עצמם

    על פי מחקר חדש, ילדים מעל גיל 7 ייזהרו יותר מילדים קטנים מלחלק משאבים בצורה לא שוויונית ולא הוגנת. ואיך זה קשור אליכם? החוקרת: "לממצאים יש גם השלכות חינוכיות. אנחנו ממליצים להורים לעודד ילדים לפתור מצבים שמעוררים אי שוויון בעצמם, במקום שהמבוגרים יפתרו אותם"

    הוגנות היא מושג מרכזי בעולמם של המבוגרים, אך כיצד לומדים ילדים מהו הוגן? מתי הם לומדים כיצד לחלק משאבים בצורה שוויוניות (באופן בו כל אחד מקבל תגמול בהתאם למה שתרם)? ומה הם עושים כשלא קיימת אפשרות לחלק את העוגה בצורה שוויוניות, למשל כאשר ישנן שתי חתיכות של עוגה, האחת קטנה והשנייה גדולה, ושני ילדים שמגיעה להם העוגה במידה שווה?

     

    במחקר חדש שערכה ד"ר שהם חשן-הלל מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים, יחד עם השותפים אלכס שו ויוג'ין קארוסו מאוניברסיטת שיקגו, בדקו החוקרים את ההחלטות שמקבלים ילדים בגילאים שונים במצבי אי שוויון. מחקרים קודמים בתחום הפסיכולוגיה טענו שככל שילדים גדלים, הם סולדים יותר מחלוקות לא שוויוניות, ונמנעים יותר מלייצר חלוקות כאלו.

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)
     

    במחקר, שהתפרסם בכתב העת המוביל Psychological Science, הראו החוקרים שההתייחסות לאי שוויון אמנם מתפתחת עם הגיל, אך בצורה מורכבת יותר. טענתם המרכזית היא כי ילדים לומדים להפריד בין אי שוויון לחוסר הוגנות. ילדים גדולים יותר (מעל גיל 7) ייזהרו יותר מילדים קטנים מלחלק משאבים בצורה לא שוויונית ולא הוגנת. למשל, הם יימנעו מלתת לילד אחד יותר סוכריות מלילד אחר.

     

    עם זאת, ילדים גדולים יותר יוטרדו פחות מילדים קטנים ממצבי אי שוויון שאינם כרוכים בחוסר הוגנות. למשל, הגדולים ייטו יותר מהקטנים לתת לילד אחר את חתיכת העוגה הגדולה יותר, אף שהדבר יוצר אי שוויון שמעמיד אותם במצב נחות. הסיבה, לפי ד"ר חשן-הלל, היא שעם הגיל מתפתחת ההבנה שאי שוויון אינו מטריד בפני עצמו, אלא רק במידה שהוא מגלם בתוכו חוסר הוגנות. "ההבנה הזו קיימת אצל מבוגרים, ומסתמנת כבר אצל ילדים בני 7".

     

    הילדים רוצים שיהיה שוויון הוגן

    כדי לבחון את ההחלטות שילדים בגילאים שונים מקבלים במצבי אי שוויון, גייסו החוקרים כ-500 ילדים שביקרו במוזיאון המדע בשיקגו והסכימו להשתתף בניסוי. לכל משתתף נאמר שצוות המחקר מעוניין לתת מחקים לו ולילד נוסף, דן, שגם הוא ביקר באותו יום במוזיאון. לכל ילד נאמר שיש בסך הכל שלושה מחקים. "מחק אחד לך, מחק אחד לדן ו... אוי! נשאר רק עוד מחק אחד. מה נעשה איתו?"

     

    אולי יעניין אותך גם:

    - כשהילד מצייר את אמא בגודל ענק

    - הדרך הנכונה להתמודד עם שקרים של ילדים

    - אי אפשר להכריח ילד להכין שיעורים

     

    בניסוי אחד, נאמר לילדים שהם יכולים לבחור אם לקחת את המחק השלישי לעצמם, או לזרוק אותו לפח. בהתאם להשערת המחקר נמצא שבעוד שהילדים הקטנים (בני 4-6) נטו לקחת את המחק לעצמם, הגדולים יותר (בני 7-8) נמנעו מכך, והעדיפו לזרוק את המחק לפח. כלומר, הגדולים יותר העדיפו לבזבז את המחק ולא ליצור חלוקה שתציג אותם כבלתי הוגנים או מפלים. בניסוי אחר, נאמר לילדים שהם יכולים לבחור אם לתת את המחק לילד השני, או לזרוק אותו לפח. במקרה הזה, דווקא הגדולים יותר הם אלו שנטו לייצר אי שוויון – והקטנים הם אלו שהעדיפו לזרוק את המחק לפח. הסיבה, לפי התיאוריה של ד"ר חשן-הלל, היא שבמקרה הזה אי השוויון לא העיד על חוסר הוגנות – כי הם שמו ילד אחר בעמדה העדיפה.

     

    "מעניין לציין", מוסיפה ד"ר חשן-הלל, "כי הממצאים המפורסמים במאמר התקבלו במוזיאון המדע בשיקגו. כדי להכליל ולהראות שהתופעה שמצאנו היא אוניברסלית ומאפיינת ילדים בעולם כולו, אנו עורכים כיום ניסויים דומים גם בסין ובישראל (במוזיאון המדע ע"ש בלומפילד ירושלים). מממצאים ראשוניים עולה כי הילדים בארצות האלו אכן מתנהגים בצורה דומה לאופן בו התנהגו הילדים האמריקאים".

     

    תנו לילדים להסתדר לבד

    הממצאים שופכים אור על האופן בו ילדים לומדים מהו הוגן ומהו שיוויוני, הבנה שמלווה אותם כמובן גם בבגרותם. לממצאים גם השלכות חינוכיות. "למשל", מציעה ד"ר חשן-הלל, "אנחנו ממליצים להורים ולמחנכים לעודד ילדים, בעיקר מגיל 7 ומעלה, לפתור מצבים שמעוררים אי שוויון בעצמם, במקום שהמבוגרים יפתרו אותם. במקום שההורה יחליט מי מילדיו יקבל את העוגייה הגדולה יותר, כדאי שיציע לילד להחליט בעצמו. באופן זה, הילד ייהנה מהנתינה לאחיו, הוא יהיה מוטרד פחות מקיפוח (שכן הוא המחלק ואין כאן חוסר הוגנות), ויימנע בזבוז של משאבים".

     

    היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    ד"ר חשן-הלל מוסיפה: "באחד הפרקים הוותיקים של רחוב סומסום, אריק ובנץ מנסים לחלק ביניהם שתי חתיכות של עוגה, האחת קטנה והאחת גדולה. אריק מיד לוקח לעצמו את החתיכה הגדולה. בנץ נעלב ומוחה על החלוקה הבלתי הוגנות. אריק שואל אותו – 'לו אתה היית צריך לבחור, בנץ, איזו חתיכה היית לוקח לעצמך?', 'אני הייתי לוקח את הקטנה', עונה בנץ. 'נו, אז למה אתה לא מרוצה?', שואל אותו אריק. 'זו החתיכה שקיבלת!'.

     

    "המחקר שלנו מוצא שילדים קטנים יותר (מתחת לגיל 7), מתנהגים בצורה דומה לאריק - הם לוקחים לעצמם את החתיכה הגדולה, ולא מוטרדים במיוחד מההשלכות הלא הוגנות של התנהגות כזו. עם זאת, הגדולים יותר, מתנהגים באופן דומה יותר לבנץ - הם נותנים לאחרים את החתיכה הגדולה (אבל נעלבים כאשר הם מקבלים את החתיכה הקטנה ממישהו אחר, שכן זוהי חלוקה בלתי הוגנת)".

     

    ואיך נגרום לילדים להיות עצמאיים? צפו בממצאי מחקר נוסף:

     

     







     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שאטרסטוק
    ילדים לומדים להפריד בין אי שוויון לחוסר הוגנות
    צילום: שאטרסטוק
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים