"במאי הוא מאמן כדורסל": שחר סגל חוזר לתיאטרון

"אני אוהב לביים, זה מה שאני עושה בסוף, גם במסעדות. מה זה במאי? לשים ויז'ן, להביא אנשים מוכשרים ולהגיד אקשן וקאט", אומר סגל. "ב'מזנון' יש התרחשות חד־פעמית בכל רגע נתון, כמו תיאטרון בדיוק. התרחשות עם קהל ואנשים מופיעים, אבל גם חוויה, משהו רגשי".

בחודשים האחרונים הבמאי־איש־העסקים נתן קפיצה לתיאטרון. 20 שנה אחרי הפעם האחרונה באולם, סגל חזר לתיאטרון באר־שבע לביים את 'קומדיה סקסית בליל קיץ', מחזה שתירגמו ועיבדו מולי שולמן וירון ברובינסקי - שגם משחקים כצמד השחקנים המובילים - על פי סרטו של וודי אלן.

סגל. אוהב לביים(צילום: יונתן בלום)

"זה קצת כמו לרכוב על אופניים", הוא אומר. "השחקנים היו חבורה מאוד לעניין, בלי סיפורי זוועה ודרמות ואגו והתמוטטות של שחקנים, והייתי בכאלה בעברי. זו קומדיית קיץ שאתה יוצא ממנה עם חיוך מטופש". לפני כשנה וחצי, התקשר אליו המנהל האמנותי של התיאטרון, רפי ניב, עם ההצעה. "זה נשמע כמו הרפתקה מעניינת, ואז התעוררתי ואמרו לי, 'מחר זה מתחיל'. אתה תמיד לחוץ ממה שיגידו ואיך יגיבו, בעיקר איך הקהל יגיב", מספר סגל. "הייתי לחוץ בהצגות הראשונות, יש ציפייה, ופחד שזה לא יעבוד. בסוף במאי הוא מאמן כדורסל, זה לא קולנוע. תיאטרון זה מדיה של שחקנים, אבל הם על הבמה, אתה יכול לשבת ולאכול את הכיסא וזה לא יעזור לך".

סגל לא אכל את הכיסא. הזמן שעבר עשה את שלו. "זה היה הרבה פחות מלחיץ ממה שהיה אמור להיות. מפגש עם קהל חי, הוא צוחק והלב שלך נופל לתחתונים, זה עובד". מה השתנה ב־20 השנים הללו? סגל עצמו. "אז הייתי יותר לחוץ ויותר אבוד. עכשיו באתי כדי שייצא מגניב ומהנה, לא עם צורך להוכיח לעצמי או לעולם. זה היתרון - אתה לא רגוע אבל טיפה יותר רגוע. לא יודע מה אתה עושה אבל כבר פחות מפוחד מזה. אני בן אדם שבדרך כלל מצוי בחרדה, ובניגוד להרגלי לא הייתי בחרדה, אפילו התרגשתי".

הכתבה התפרסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"