סינדרלה בלקנית

מאז שנות ה־90 ניתן לראות תנודה ערה בנבחרות הלאומיות הצצות בבלקן כמו פטריות לאחר הגשם. יוגוסלביה שאיגדה בתוכה מספר עמים נכנסה למלחמות וקונפליקטים שגרמו למיעוטים אתנים לדרוש ריבונות ובפועל להקים מדינה בהמשך. תחילה היו אלה סרביה, קרואטיה, סלובניה, מקדוניה ובוסניה הרצגובינה.

ב־2006 מונטנגרו נפרדה מסרביה והכריזה על עצמאות. ובהתאם לכך, שנה לאחר מכן קמה ההתאחדות, והנבחרת המונטונגרית החלה את דרכה במוקדמות מונדיאל 2010 בדרום־אפריקה. הבשורה החדשה מגיעה מכיוונה של קוסובו, שהפכה להיות חברה בפיפ"א החל מחודש מאי האחרון ומשתתפת לראשונה בתולדותיה במוקדמות גביע העולם 2018 ברוסיה.

נבחרת קוסובו חוגגת ב-1:1 עם פינלנד(צילום: AFP)

אמנם קוסובו הכריזה על עצמאותה ב־2008, אך מוכרת רק באופן חלקי בלבד באזור הבלקן ואינה חברה באו"ם. בעקבות מלחמת קוסובו בסוף שנות ה־90' של המאה הקודמת, סרביה איבדה את השליטה בקוסובו. המדינה מורכבת ברובה מתושבים אלבנים מוסלמים, ומיעוטים של סרבים נוצרים אורתודוקסים ואחרים.

הכינוי של הנבחרת הוא ה"נמרים" והיא משחקת באצטדיון האולימפי בבירה פרישטינה.

עם הצטרפותה של קוסובו לפיפ"א הצטרפו אליה מספר שחקנים ממוצא קוסוברי ששיחקו בנבחרות אחרות כגון ואלון בארישה (4 שנים בנבחרת נורווגיה), הרולינד שאלה ואלבין מחה ששיחקו באלבניה.

הראשון נכנס לספרי ההיסטוריה של המדינה הצנועה כאשר כבש במשחק הרשמי הראשון ב־1:1 המפתיע נגד נבחרת פינלנד בתחילת ספטמבר. בסגל קוסובו לקמפיין הנוכחי ניתן לראות שלמעט השוער המחליף המשחק בליגה המקומית, שאר השחקנים פעילים בכל רחבי אירופה, כאשר יש נציגות רחבה של שחקנים מהבונדסליגה (5) ומהליגה ההולנדית (4).

את עמדת המאמן מאייש אלברט בוניאקי, אלבני־שוודי, ששיחק ברוב הקריירה בקבוצות קטנות בליגה השוודית. בוניאקי מאמן את נבחרת קוסובו מאז 2009, כשעד 2016 הנבחרת הורשתה לשחק רק במשחקי ידידות ולא במפעלים רשמיים.

קוסובו הוגרלה בבית 9 עם נבחרות לא קלות כלל. לאחר התיקו מול פינלנד במחזור הפתיחה, היא הובסה בבית 6:0 מול קרואטיה המצוינת ו־3:0 בחוץ מול אוקראינה, שאירחה אותה בפולין כי אינה מכירה בה. ועוד מצפות לה בהמשך יריבות חזקות כמו טורקיה ואיסלנד, שכולם זוכרים מה היא עשתה ביורו האחרון.

זהו כמובן קמפיין ראשון לנבחרת הקטנה, ואין ממנה ציפיות גבוהות. המטרה הראשונית שלה היא לתת במה וניסיון לשחקנים לצד השאיפה לייצר כוכבים דוגמת גראניט ג'אקה, ג'רדאן שאקירי ו-ואלון בהראמי שעשו זאת בנבחרת שווייץ.

מעניין יהיה לראות אם בעוד מספר שנים קוסובו תלך בדרכי אחיותיה הבלקניות – סלובניה, בוסניה ואלבניה – הנחשבות כיום לנבחרות לא רעות בכלל. ואולי בעוד מספר שנים תצוץ לה עוד נבחרת בבלקן של מיעוט שירצה להוכיח את עצמו וייקח את הדוגמה הקוסוברית.