שרף ומלאך

וואו. בקלות האלבום הכי טוב של השנה. אבל קביעה מצמצמת כזו תעשה עוול לגדג', המביט אל הנצח ואל הגדול־מהחיים, מין תפילה חדשה שגם נושאת מראי מקום מובהקים מהמקורות. המוזיקה דרמטית, אפית, שכבות־שכבות של מיתרים עם גיטרות בוערות. הטקסטים חפים מכל ציניות, לב קרוע, בקול ילדותי־מלאכי שמתפזר באלפי הדים במרחב, תואם את הנאיביות של "אלה זמנים חדשים, מצלמות הורגות יותר מרובים", והחידתיות הרומנטית, "כל החיות באות לשתות מהפצע שלי". המון קטעים מעולים, כמעט הכל בעצם, ואם לציין כמה במיוחד: 'מעין' המתפקע ממתח, 'שקטה כמו מים' המדיטטיבי, 'בכל גן עדן יש נחש' ו'חמסין' הסוחפים, ו'מלאכים בשמי הנגב', עם הרוח של גבריאל. עוצר נשימה.