גל מקל - ראש לשועלים

מכבי תל אביב של עונת 2016/17 אמורה להחזיר את הכבוד שאבד אשתקד להיכל מנורה מבטחים ועם בניית סגל מרשים. ועדיין, רבות כבר דובר וסוקר בעקבות הפתיחה המגומגמת, כשבסך הכל מדובר בכמה משחקים רשמיים. אחד הגורמים שמושכים הרבה אש הוא גל מקל.

אני רוצה להחזיר אותכם לינואר 2016. מקל, אשר שוחרר לפני חודש מהכוכב האדום בלגרד, מחליט לחזור לארץ. ההתלבטות בין הפרויקט של אורי אלון למכונה של שמעון מזרחי שיחקה תפקיד משני בסיפור. מקל מחליט לחזור לצהוב ו"להוביל" את מכבי, כשביודעין הוא נוחת לעמדה מחולקת שמשחק בה הקולגה יוגב אוחיון. את סיום אותה עונה אף אחד לא יישכח - מכבי מודחת מהיורוקאפ, ובחצי הגמר מול ראשון.

(צילום: אורן אהרוני)

אז כאמור, גם את העונה הזן מכבי לא פתחה בסערה וזה בסדר, אבל מה שחורק ובולט בינתיים זה חוסר היכולת של מקל להשתלב בסגנון משחק שמזיז אותו קצת הצידה לבידודי פיק אנד רול של שחקנים אחרים. ובכלל, משהו בשפת הגוף של הישראלי השני ב-NBA נראה לא נינוח. הבעיות של מקל מתחלקות לשניים: הצד המנטלי, הנפשי, והצד של ההתאמה המקצועית.

נתחיל בראשון, מקל הוא תוצר מחלקות הנוער של מכבי ושחקן תיכון אליאנס ת"א, שיועד מגיל צעיר לגדולות ונצורות. וכאחד שגדל בשנות ה-90' על קטשפר ושאר הישראלים ששיחקו במכבי, חבר'ה שהתאפיינו באינטליגנציה גבוהה, גל חש הזדהות איתם. לא נתווכח על כך שמדובר בבחור אינטליגנט. הרצון לחזור לצהוב, לככב ביד אליהו הנוסטלגי ולהיזכר בשורה אחת איתם הכריע לגבי בחירתו. אבל מקל יבין, הבין או מבין שהאליפויות בגליל וחיפה לא משתוות לעונה כמוביל בסיר הלחץ המכביסטי.

בצד המקצועי, חלק ניכר מהביקורות כלפי הרכז נוגע לריבוי הכדרור שלו. בתקופה הקצרה בניז'ני או בחיפה מקל קיבל יד חופשית להוביל כדור כאוות נפשו. במועדון גדול כמו מכבי זה לא יעבוד. כמעט בכל חמישייה פוטנציאלית נמצאים שניים-שלושה שחקנים טובים יותר התקפית, לדוגמה גאודלוק שצריך את הכדור לחדירה או לזריקת חצי מרחק, לנדסברג לשלשות וצירבס בתוך הצבע.

התפקיד של מקל דועך ועוד ידעך בעקבות שלושה אספקטים בצד ההתקפי: הקליעה שלו לשלוש לוקה בחסר בעידן בו כמעט כולם צריכים לקלוע. ההגנה יכולה ללכת מתחת לחסימה ולהביא עזרה ממנו. מעבר לכך- מקל הוא אמנם רכז, אבל הוא לא הופך את השחקנים סביבו לטובים יותר ומתקשה להתחבר להתקפה כשהוא ללא כדור, וגם כשהכדור אצלו הוא מכדרר אותו לדעת במקום להניע את ההתקפה.

בצד ההגנתי מקל אכן בנוי חזק עם הבנה הגנתית טובה, אבל הרגליים והגוף שלו כבדים משמעותית מגארדים עליהם הוא מופקד לשמור. לצורך השוואה, אוחיון קליל ואתלטי מספיק להיות סטופר הגנתי אפילו על גארדים אמריקאים, וזה חיסרון משמעותי כאשר התפקיד ההתקפי של מקל מצטמצם.

משהו בהשתלבות של מקל בצהוב נראה לא טבעי וקצת כבוי. גל הוא לא ראש לאריות וגם לא זנב לאריות - הוא ראש לשועלים קלאסי. מה שמחזיר אותי לינואר 16' ולהחלטה ללכת למכבי. בפני מקל עמדה האפשרות ללכת לפרויקט בבנייה עם הרבה פחות לחץ, אפשרות להיזכר ככזה שלקח הכי הרבה אליפויות ממכבי, ובעצם לא לחשוב על מכבי. לאורך הקריירה נראה שככל שמקל התרחק ממכבי פיזית ומחשבתית הוטב לו, אז אולי עדיף שכך. אנו מתקרבים לינואר, ושוב עולות השאלות לגבי מקל בצהוב, ופתאום צצה לה בעיה בבירה. צריך רכז בעל בית. גל אתה בעניין?.