יומן המלחמה של דובצ'ק

אתמול בצהריים, אחרי שהסתיימו פעולות הכיבוי בנטף, זינקה אחת התושבות על מפקד תחנת הכיבוי של בית־שמש, טפסר ראובן יצחק, חיבקה אותו ואמרה כשעיניה דומעות: “הצלתם את הבית שלי תוך סיכון החיים שלכם. אני מודה לכם ומצדיעה לכם”. טפסר יצחק נראה נבוך, הביט על דיירי הבית השכן שנשרף כליל ואמר: ״אני חושב עכשיו על הבית שנשרף והלב שלי נשרף. להציל חיי אדם ורכוש זאת העבודה שלנו. כואב הלב לראות את שרידי הבית שעלה באש”.

יצחק, שכולם מכנים אותו "דובצ’ק", משרת כבר 28 שנים כלוחם אש בתחנה שעליה הוא מפקד בארבע השנים האחרונות. ביומיים האחרונים הוא ואנשיו עבדו מסביב לשעון, נלחמים בשתי שריפות הענק בנווה־שלום ובנטף. כשזרנוקי מים בידיהם הם ניצבו בין הלהבות המשתוללות לבין היישובים, נחושים להציל את הבתים מהאש. אתמול בערב, אחרי שהאש בנטף כובתה, התפנה דובצ'ק לסכם את היומיים הסוערים שעברו עליו ועל אנשיו.

יואב דודקביץ

הכל החל בשיחת טלפון שהגיע ביום שני בשעה 23:16 למוקד התחנה בבית־שמש. פרצה שריפה בשטח פתוח ליד היישוב נווה־שלום, היה הדיווח. חמש דקות אחר כך, ב־23:21, בביתו במושב זכריה, דובצ’ק כבר נערך. “אני מקבל בווטסאפ תמונה של שריפה שמתחילה ליד נווה־שלום", הוא משחזר. "זה לא הריח לי טוב, אז עליתי מיד על מדים, נפרדתי מאשתי ואמרתי לה שאני לא יודע מתי אחזור".

23:40: דובצ’ק מגיע לנווה־שלום. “אני רואה את הגיצים ואת להבות האש והבנתי שהולך להיות לילה ארוך", הוא ממשיך בשחזור. "בשטח עדיין אין כוחות וביקשתי להזרים כוחות גדולים ליישוב”.

24:00: “בהתחלה הרוח לטובתנו. רוח מזרחית שמרחיקה את הלהבות מהבתים. הקמנו חיץ בין היער לבתי התושבים, ובמקביל הזעקנו מהבית את כל לוחמי האש מתחנת בית־שמש בתוספת כוחות סיוע מתחנות אחרות".

01:00: "פתאום הרוח מתהפכת, הופכת למערבית והאש טסה לכוון הבתים של נווה־שלום. היה מדהים לראות את הכבאים עומדים בגבורה מול הלהבות כשהם יודעים שהם מחסום ההגנה האחרון של היישוב".

03:00: ”בשלב הזה אני מחליט לפנות את התושבים מנווה־שלום. הלוחמים ממשיכים להיאבק באש בחירוף נפש”.

04:30: “מקבל דיווח על שריפה בהר הרוח סמוך ליישוב נטף. שולח צוותים שלשמחתי משתלטים מהר על השריפה”.

שש בבוקר, יום שלישי: “מיד עם אור ראשון מופיעים בשמיים מטוסי הכיבוי. הישועה הגיעה. המטוסים מטילים כמויות גדולות של חומר מעכב בעירה שמסייע ללוחמים בשטח להילחם בלהבות”.

08:00: “אנחת רווחה ראשונה. היישוב יצא מכלל סכנה ורואים כבר את הסוף. אנחנו בדרך להשתלט על השריפה”.

11:00: “השתלטנו על השריפה, לוחמי הכיבוי חוזרים לתחנה, אני משאיר בשטח צוותי כוננות מחשש להתחדשות האש”.

17:00: "חוזר לתחנה ומקיים הערכת מצב. יש פקודה של נציב הכבאות על הגברת הכוננות, ואני יושב עם הקצינים שלי ומשבץ כוחות".

18:00: טפסר יצחק מכבה את האורות במשרדו ונוסע לנוח בביתו בתקווה ללילה שקט.

יום רביעי, 07:00: “אני פותח את דלת הבית ורואה שהרוח עדיין חזקה. מסתכל על השמיים ומבקש ‘ריבון העולמים, שיהיה לנו יום שקט’".

08:00: “מקבל דיווח על שריפה ליד נטף ומיד נוסע למקום ומזרים לשם כוחות גדולים".

09:00: "המראה בנטף מזעזע. הלהבות טסות במהירות וכל הבתים הצמודים למורד ההר המיוער נמצאים בסכנה גדולה. כוחות הכיבוי כבר פרוסים מסביב לבתים כדי לשמש חומת מגן בינם לבין האש. הרוח מפיצה אש בחצרות הבתים. יש הוראה לפנות מיידית את התושבים ובמקביל מנתקים את זרם החשמל ליישוב. מטוסי הכיבוי מסייעים מהאוויר".

12:30-09:00: “אני במלחמה. כ־100 לוחמי אש מפוזרים לאורך הבתים ונלחמים בלהבות הענק באמצעות זרנוקי המים. האזור לוהט, יותר מ־100 מעלות, ורק החליפות המיוחדות מגינות על הלוחמים. האש מצליחה להגיע לאחד הבתים ובתוך דקות הוא נשרף כליל”.

12:43: “הסכנה חלפה מעל היישוב נטף, האש נודדת מערבה". דובצ’ק נמצא בחפ”ק המאולתר בכניסה לנטף ומחלק הוראות בקשר לכוחות שנמצאים עמוק בשטח.

13:15: דובצ’ק מסייר בג'יפ סביב היישוב ומקפיד לבקר בבית שנשרף כליל. “כואב הלב, כואב הלב”, הוא ממלמל בין ההוראות שהוא מחלק בקשר לכוחות בשטח. לפתע מגיעה השכנה, דליה גורדון, שואלת מי המפקד ומתנפלת על דובצ'ק בחיבוקים. היא מספרת שהייתה במשמרת כאחות בבית־החולים הדסה כשהודיעו לה ש”היישוב עולה באש”. “רצתי מהר הביתה, ולא ידעתי אם אמצא את הבית. כשראיתי שהכל במקום הבנתי שהגברים האלה סיכנו את החיים שלהם למעננו”, היא מספרת. מאוחר יותר אומר דובצ’ק: "אלה היומיים הכי קשים שהיו לנו מאז שאני כבאי. כואב הלב, הכל היה ירוק ועכשיו עשרות אלפי עצים עלו באש והמון בעלי חיים איבדו את חייהם".

14:00: טפסר יצחק נוסע להערכת מצב עם מפקדיו, לא לפני שהוא מודיע לתושבים: “אפשר להחזיר את הילדים הביתה”.

19:00: אחרי שורת דיונים והערכות מצב טפסר יצחק נוסע לבקר את אנשיו שעדיין נמצאים בשטח. הוא עורך תצפית מנווה־אילן כשמתחתיו פרוסים אלפי דונם של יער. ארבעה מוקדים של אש נראים היטב, ודובצ'ק מכוון את כוחותיו. “הסכנה הגדולה היא שהרוחות ישנו כיוון והאש תטוס לעבר היישובים”.

21:00: הרוחות מתגברות, האש מתחזקת, דובצ'ק מזרים כוחות לשטח.

23:00: עשרות צוותי כיבוי פועלים באזור כביש מס' 1. המטרה: לשמור על היישובים. עוד לילה עמוס מצפה לכבאי בית שמש.