"חצוצרה בואדי": הצגה שיצאה מאיזון
למרות ההחלטה היפה של תיאטרון חיפה להעלות הצגה מפויסת על שלום בין העמים, העיבוד המחודש של שמואל הספרי ל"חצוצרה בואדי", הרומן הקלאסי של סמי מיכאל, לא מצליח לאזן בין היסודות הקומיים והטרגיים של המחזה
המסר המפויס של הספר הקורא לדו־קיום וסובלנות נראה כמשקף את רוח הזמן. ההעלאה המחודשת של המחזה בתיאטרון חיפה היום באה כשחלום הפיוס בין העמים נראה כהולך ומתרחק. וזו דווקא סיבה לברך את הנהלת התיאטרון על ההחלטה לחזור למחזה התמים והיפה הזה, שנוגע ברגישות במורכבות החיים בעיר מעורבת כמו חיפה, שבה חיים זה לצד זה יהודים, נוצרים ומוסלמים. המחזה גם נוגע בפיצול האישיות הפנימי שבתוך החברה הערבית־ישראלית, הנקרעת בין זהותה הפלסטינית לבין רצונה להשתלב בחברה הישראלית.
כל הנושאים הללו נמצאים ברקע, בהצגה הקצבית שהעמיד הספרי על הבמה היפה שעיצב סאשה ליסיאנסקי, אך קשה להתמקד בהם משום שההצגה עסוקה מדי בהפיכת העלילה הסבוכה לסוג של קומדיה רומנטית שטחית ומשעשעת. זאת בעיקר בזכות הביצועים הקריקטוריים המוחצנים של חן אמסלם בתפקיד מרי, האחות היותר צעירה ופרועה של המשפחה הערבית־נוצרית העומדת במרכז העלילה, ודורון בן דויד בתפקיד חתנה המיועד, שהוא מעין אידיוט מדופלם. התמקדות היתר בסיפור היחסים ביניהם גוררת את ההצגה לעבר טון קליל ומבדר.
את הפן היותר רציני מספקים חנאן חילו בתפקיד הודא, האחות המבוגרת, ומתן זרחיה בתפקיד אלכס, נגן החצוצרה הרוסי הבודד העובר להתגורר בדירה מעל לדירת המשפחה הערבית בוואדי ניסנאס. הם מצליחים לעצב ברגישות את מערכת היחסים המסובכת ביניהם. גם ג'סאן עבאס בתפקיד הסבא ושושה גורן בתפקיד האמא, מעוררי הזדהות ומעבירים היטב את העומק של הקונפליקט שלהם. בסיום מגישה חילו את המונולוג האחרון של הודא, מעל קברו של אלכס, בצורה חזקה ומרגשת, אך התחושה העולה מההצגה בכללה היא של חוסר איזון בין המרכיב הקומי לציר הטרגי המרכזי.
ההצגה תעלה היום ובשבת ב־20:30 בהיכל התרבות אור עקיבא
הביקורת פורסמה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
