בחברה טובה

"עמודי החברה" נחשב לאחד הניסיונות הראשונים של המחזאי הנריק איבסן לכתוב בפרוזה ולא בשירה, וגם למחזה שבו הכניס לראשונה את דמותה של האישה החדשה, המסרבת להגדיר את עצמה על פי יחסה לגבר כלשהו. לאישה קוראים לונה הסל, ובהצגה בקאמרי מגלמת אותה הלנה ירלובה המרשימה. הסל היא גיסתו ואהובתו לשעבר של גיבור המחזה, קרסטן ברניק, בגילומו של איתי טיראן, שגם אחראי לעיבוד ביחד עם הבמאי, ארתור קוגן. ברניק הוא בעל מספנה ומנהיג מוערך בעיירה מנומנמת ושמרנית בנורבגיה. לונה הפרועה והדעתנית מגיעה לעיירה עם אחיה החורג, יוהן, שברח לאמריקה לפני 15 שנה בשל עננה כבדה של חשדות נגדו. אך מתברר שמי שבאמת אחראי למעשים שגרמו לבריחתו של יוהן היה קרסטן, וכך ניצבת העיירה הקטנה בפני מערכת סבוכה של קונפליקטים עסקיים ומשפחתיים, וניסיונות לחשיפת האמת הלא מחמיאה על המנהיג המקומי.

זהו מחזה מוקדם ובוסרי מעט של איבסן, והמסר בסופו, הכולל קריאה ליותר שקיפות וכנות מצד המנהיגים, מעניק להצגה הדהוד אקטואלי מפתיע. הבמה מדגישה את המטפורה הזו באמצעות בניין מרשים, הנראה כבית זכוכית שקוף הנע על צירו.

המחזה מספק אוסף רחב של תפקידי משנה צבעוניים, ואלה מבוצעים בצורה משכנעת על ידי צוות שחקנים גדול. ביניהם ראויים לציון ערן שראל, גיל ויינברג, כנרת לימוני, אסף סולומון וג'וי ריגר הצעירה. ירלובה מעוררת הערכה בתור האישה האמיצה שמסרבת להתיישר עם הנורמות, וטיראן בתפקיד הראשי בונה דמות מורכבת ורגישה של גבר כריזמטי וסמכותי הנשבר בהדרגה. בזכות הביצוע המעולה של שניהם והבימוי הדינמי והמוקפד של קוגן, מצליחה ההצגה להתגבר על החולשות של הטקסט ולספק חוויה עמוקה ומעוררת מחשבה.