"מיסטר סקווישי": פוסטר וואלאס למתקדמים בלבד
בניגוד לכתיבה המגזינית שאפיינה את המסות של דיוויד פוסטר וואלאס, אוסף הסיפורים "מיסטר סקווישי" מתאפיין בהיפראקטיביות שמקשה אפילו על אוהדיו המושבעים
המשפט הזה - מהקלים, הנגישים ולמעשה גם הקצרים בנובלה 'מיסטר סקווישי' - ממשיך עוד כמאה מילים נוספות. יש גם משפטים של 500 מילה שעוברים בין ארבעה לוקיישנים במחי ו' החיבור. 'מיסטר סקווישי' הוא לא ספר כיפי לסופשבוע. למעשה, הוא לא ספר לשום דבר חוץ מאשר לעצמו. מי שיקרא אותו בהפסקות, יניח אותו רגע לשם סימוס או נמנום, יתקשה מאוד לחזור לנקודה שבה עצר, או לנקודה כלשהי.
סימן ההיכר של דיוויד פוסטר וואלאס - הריבוי והפרטנות כטכניקה וכמסר - עובר בסיפורי הקובץ החדש לתחום האוטיסטי כמעט, לתסמונת "השוטה הגאון", כשכל גיבורי הסיפורים לוקים - כל אחד בדרכו - בהבנת המציאות, אך מסוגלים לפרוט אזורים שלה לאינספור נתונים. "במבחנים, תלמידים רבים שממותגים כהיפראקטיבים או כלקויי קשב מתגלים לאו דווקא כחסרי יכולת להקשיב, אלא כבעלי קושי להפעיל שליטה או בחירה בדבר שאליו אמור להיות מכוון הקשב שלהם", אומר המספר בסיפור הראשון בקובץ. הסיפורים של וואלאס כתובים בהיפראקטיביות ומעבירים את הקורא עצמו חוויה של הפרעת קשב.
'מיסטר סקווישי' מורכב משלושה סיפורים שהופיעו במקור בקובץ Oblivion מ־2004. הסיפורים המורכבים והקשים האלה זכו בקובץ המקורי לאיזון מסוים עם סיפורים נגישים מעט יותר ('ניאון ותיק וטוב', 'גלגולי נשמות של ילדים שרופים') שאינם מופיעים כאן, בעיקר משום שהתפרסמו בעבר בעברית בקובץ הנהדר 'ילדה עם שיער מוזר' שיצא לפני חמש שנים, גם הוא כחלק מפועלן המבורך של העורכת נגה אלבלך והמתרגמת אלינוער ברגר.
הסיפור הפותח, 'הנשמה היא לא נפחייה', משחזר התקף פסיכוטי של מורה מחליף במהלך שיעור אזרחות, המביא לתוצאה הרת אסון. המספר הוא תלמיד בעל לקות למידה המפליג בדמיונות זוועה המופיעים בצורה של ריבועי קומיקס בסורגי חלון הכיתה; הסיפור ההיצ'קוקי הקצר 'פילוסופיה וראי הטבע' מובא מפיו של אספן עכבישים אקזוטיים ששוחרר מהכלא, המלווה את אמו לעורך דין שיסייע לה לתבוע את הפלסטיקאי ששיווה לפניה הבעה קבועה של אימה; 'מיסטר סקווישי', מעין 'מותו של סוכן 2.0', מלווה מנחה של קבוצת מיקוד של גברים המתבקשים לחוות דעתם על חטיף שוקולד חדש.
כשם שהאסון בסיפור הראשון מתרגש דווקא בשיעור אזרחות, כך גם 'מיסטר סקווישי', כרוב יצירתו של פוסטר וואלאס, הוא קינה או בקשת חנינה מהתרבות האמריקאית. גיבור הנובלה חלם להיות כוח מוסרי משמעותי בתוך מכונת השיווק, שכמובן גרסה אותו וכיבתה את שאיפותיו בלעג אדיש. אחרי שהקריב את מוסריותו ואת חייו הוא מתבשר שבקרוב ממש לא יהיו עוד קבוצות מיקוד, כי הטרגטינג האינטרנטי בפתח, מדויק יותר וחף יותר מאנושיות; אותה שארית מרגיזה המונעת מהאדם להיות צרכן מצטיין בלבד.
בכתיבתו המסאית והמגזינית, זו שהתחבבה על קהל רחב בהרבה מקוראי הפרוזה שלו, בין היתר בזכות חיבורים מופתיים כמו 'משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם', נדרש וואלאס לפסוע החוצה מתוך מוחו, לצאת מגבולות עצמו, אולי אפילו להעביר מסר או שורה תחתונה. כך, בלית ברירה, הושג איזה ריסון על המבנים הפרקטליים האדירים שמייצר המוח הגאון בשילוב עם הנפש הפגועה. למעשה, מה שחסר אולי יותר מכל בין דפיו של 'מיסטר סקווישי' הוא ההומור. את טמבול השכל שמעביר ההיפר־קפיטליזם את עבדיו, מעביר וואלאס את קוראיו. התקף חרדה בקיוביקל שסביבו רק קיוביקלס נוספים, עד אינסוף.
האימה הקיומית של פוסטר וואלאס, פחד המוות בעודך בחיים, מגיעים לשיא בקובץ הזה, שסיפוריו הם מהאחרונים שפירסם לפני שהתאבד ב־2008. 'מיסטר סקווישי' הוא לא הטוב שבקבציו, אבל הוא מסמך הכרחי לאלו שאוהבים את פוסטר וואלאס לא רק כסופר, אלא גם, לכאורה, באופן אישי. לקוראים שטרם נחשפו ליצירתו המכוננת, לא נמליץ להיכנס דווקא בשערו של 'מיסטר סקווישי'.
"מיסטר סקווישי", דיוויד פוסטר וואלאס. מאנגלית: אלינוער ברגר. הוצאת "הקיבוץ המאוחד", 153 עמ'.
הביקורת פורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
