שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    המפתח לשינוי מעמדם של אנשים עם מוגבלות: שילוב בעבודה!
    עובדים עם מוגבלות משפיעים על הארגונים שהם עובדים בהם והופכים להיות סוכני שינוי בתוך הארגון (כלפי העובדים והמנהלים) ובהתנהלות של הארגון מול ציבור האנשים עם מוגבלות בישראל. הם משפיעים על תהליך קבלת ההחלטות וגם על ההחלטות
    אין מי שיחלוק על העובדה שאנשים עם מוגבלות במדינה שלנו נדחקים לקרן זווית. הם מופלים לרעה. סובלים מסטיגמות. הם לא באמת משולבים בחברה שלנו. הם נאלצים לנהל מלחמות מול הממסד בנושאים מהותיים ובסיסיים כמו נגישות, קיצבאות ועוד.

     

    לדף הפייסבוק "סיכוי שווה" - שילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה

     

    נשאלת השאלה למה, ויותר מכך - איך משנים את המציאות העגומה הזו. לפי נתונים רשמיים, בישראל יש 880,000 אנשים עם מוגבלות בגילאי עבודה, ועוד 330,000 ילדים עם צרכים מיוחדים. לפי מחקר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה החודש, ל-15% מבני 20 ומעלה (כ-791 אלף איש) יש מוגבלות תפקודית חמורה. כלומר, מדובר בכוח משמעותי ובהרבה מאוד אנשים.

     

    העוצמה הסמוייה הזו מתבטאת גם בכסף: מבקר המדינה קבע שהמשק מפסיד כתוצאה מאבטלה של אנשים עם מוגבלות 5 מיליארד שקלים בכל שנה. מחקר של משרד הכלכלה קבע שהמשק מפסיד כל שנה 7.5 מיליארד שקלים כתוצאה מכך שמשפחות לילדים עם צרכים מיוחדים נפלטות משוק העבודה. המון כסף, ועדיין - האסימון לא נופל!

     

    אורן הלמן  (צילום: אילן ספירא) (צילום: אילן ספירא)
    אורן הלמן (צילום: אילן ספירא)

     

    לדעתי הבעייה העיקרית היא ייצוג עלוב של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, שהוא האינטגרטור מספר אחד בחברה. ולכן, השינוי יבוא רק ממקום אחד: שילוב אמיתי ומלא של אנשים עם מוגבלות. לשילוב יש היבטים רבים, אבל הכל מתחיל ונגמר בעבודה. מהיום הראשון לחיינו מכשירים אותנו להצליח בחיים ולעבוד: מערכת החינוך; הצבא; האקדמיה ותחנות חיים נוספות.

     

    רוב ההחלטות שמשפיעות על חייהם ומעמדם של אנשים עם מוגבלות מתקבלות בגופים ממשלתיים: משרדי ממשלה; עיריות; רשויות ממשלתיות ועוד. ושם - כמעט ולא עובדים אנשים עם מוגבלות (רק 2.2% מעובדי שירות המדינה הם עם מוגבלות). הם לא חלק מתהליך קבלת ההחלטות לגביהם. הכל נקבע לגביהם - בלעדיהם!

     

    סוכני שינוי

    עובדים עם מוגבלות משפיעים על הארגונים שהם עובדים בהם והופכים להיות סוכני שינוי בתוך הארגון (כלפי העובדים והמנהלים) ובהתנהלות של הארגון מול ציבור האנשים עם מוגבלות בישראל. הם משפיעים על תהליך קבלת ההחלטות וגם על ההחלטות.

     

    זה בדיוק הרציונאל שעמד מאחורי החוק ההיסטורי שמחייב סיכוי שווה לשילוב של לפחות 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ממשלתי שיש בו יותר מ-100 עובדים, שייכנס לתוקף ב-1.1.2017. מדובר על עשרות אלפי משרות שייפתחו (תוך 5 שנים) לאנשים עם מוגבלות - בדיוק במקומות שבהם מתקבלות ההחלטות לגביהם.

     

    החוק החשוב הזה, שהגיע באיחור של 68 שנים, יביא לשילוב גדול של אנשים עם מוגבלות בעבודה, אבל חשוב מכך: הוא יביא לשילוב שלהם בתהליך קבלת ההחלטות לגביהם, כי הם יהיו חלק אינטגרלי מהגופים בהם מתקבלות ההחלטות האלה. לא עוד החלטות לגביהם - בלעדיהם. את החוק הגישו וקידמו חברי הכנסת איציק שמולי, יואב קיש, נורית קורן, אלי אללוף, קארין אלהרר ועוד. יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, מילא גם הוא תפקיד חשוב.

     

    במקביל, חייבים לתקן בדחיפות את "חוק לרון", שקובע כמה כסף אנשים עם מוגבלות שמתחילים לעבוד מפסידים בהתאם לאחוזי הנכות שלהם ולשכר שיקבלו. זה חוק שפוגע במוטיבציה של אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד. לפי החוק, משכר נמוך מאוד, של אלפים בודדים של שקלים, קיצבת הנכות של אנשים עם מוגבלות יורדת וככל שהשכר עולה - הקיצבה מופחתת עד שהיא נעלמת.

     

    צריך גם לדאוג לאנשים עם מוגבלות שלא יכולים לעבוד. הם צריכים לקבל קיצבאות נורמליות, שיאפשרו להם לחיות בכבוד ולא להיאלץ לבחור בין תרופות לבין מזון!

     

    הכותב הוא מייסד דף הפייסבוק "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים