שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
הכי מטוקבקות

    מאמן, כך תשרוד

    רבות דובר לאחרונה על מעמד המאמן בישראל והיד הקלה של בעלי הקבוצות על ההדק. הנה כמה טיפים למאמנים שיושבים בבית ועתידים להחליף את המופטרים הבאים

    מסתבר שלב טולסטוי, מעבר להיותו אחד מהסופרים והוגי הדעות החשובים של המאה הקודמת, גם הבין דבר אחד או שניים באשר לניהול של קבוצת ספורט. אחרת, איך אפשר להסביר שמשפט הפתיחה האלמותי של "אנה קארנינה" – "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה", מתאים כל כך בפרפראזה למה שקורה בספורט הישראלי ביחס למאמנים.

     

    אפתח בגילוי נאות. ליוויתי את מוטי איוניר במהלך הקדנציה שלו בקרית־שמונה. לכן, מראש, לא אתייחס ל"משפחה" הזו. אולם, אני משאיר לקורא החופשי את המקום להוסיף גם אותה לדיון. סריקה של קבוצות ליגת העל במועד כתיבת שורות אלה, מלמד שיש לפחות שלושה מאמנים שמעמדם לא מוגדר ויש מצב שאפילו עד לסיום כתיבת שורות אלה אחד מהם יקבל הודעה (אולי טרנס אטלנטית...) על סיום תפקידו.

    אמנם, כפי שאמר טוסלטוי, כל סיפור של קבוצה ומאמן אומללים בדרכם, אבל, עדיין, אפשר למצוא כמה נקודות דומות, שהופכות, בעצם גם את האומללות הזו לדומה. בסופו של דבר, קבוצת ספורט, למרות הרבה תחומים ייחודים, היא ארגון.

     

    על כן, אני מבקש להעביר את הדיון מעולם התוכן הספורטיבי לעולם התוכן הארגוני ולתת למאמנים, שעתידים להחליף בעתיד הקרוב את המאמנים שסופרים את ימיהם לאחור וגם למאמנים פעילים, כמה פעולות בסיסיות שעליהם לבצע עם בעל הקבוצה/יו"ר/מנהל ספורטיבי או בשמו הארגוני "הבוס" (את הגרסה המלאה אני שומר למי שמוכן להשקיע את המייל הנוסף בעבודה כמאמן):

     

    1. שיקוף מצב: למרות הלהט לאמן ברמות הגבוהות והחשיפה שתעזור לקידום מעמדך, חשוב לבצע מהלך של שיקוף מצב. א'. קודם כל, שיקוף מצב המערכת שאליה אני נכנס. להבין את כל הגורמים ולשאול את עצמי, האם אני יכול לעבוד ולהביא לידי ביטוי מירבי של היכולת שלי בסביבת העבודה זו? זהו מהלך שמחייב הרבה כנות אישית ולא פחות חשוב לשאול את השאלות הנכונות ולשים לב לדברים. שוב, הרבה פעמים עצם ההצעה או הישיבה ללא תעסוקה בבית, "מעוורת" את המאמן הפוטנציאלי. אם לא נערך תהליך כזה, זו תהיה חוכמה קטנה מאוד לומר אחרי תקופה קצרה "אני לא יכול לעבוד עם. ...." או "איך מצפים שאצליח כש....".

    ב'. שיקוף המצב השני צריך להתבצע מול אותו בוס. חשוב להסכים יחד על "העובדות" ביחס למצבה של הקבוצה, מצב השחקנים, יכולתם וכד'. אני מניח שהצעה זו תופסת גם לבעלים חדשים של קבוצה - תשאלו את אמיר כבירי. תהליך יסודי כזה היה חוסך לו כמה שערות לבנות והרבה לילות בלי שינה.

     

    2. תיאום ציפיות: אחרי שמסכימים על המצב, אפשר להגדיר איזו איכות של לימונדה אפשר להפיק מהלימונים שקיבלת. א'. תיאום ציפיות מול הבוס הוא הכרחי. הרבה פעמים הבוס, כמו הורה ביום הורים, משוכנע שהקבוצה שלו לא מפיקה את הפוטנציאל הטמון בה. חשוב שתהיה הסכמה ברורה עד כמה שניתן, של מדדי ההצלחה של הקבוצה. ב'. אותו מהלך, אחרי שהוסכם עם הבוס, חשוב שייעשה עם הקבוצה כקבוצה ועם כל שחקן בנפרד. אלה חייבים להיות מדדים כמיתים, שניתן לבדוק בנקודות זמן שונות.

     

     (צילום: אפי שריר) (צילום: אפי שריר)
    (צילום: אפי שריר)

     

    3. תוכנית עבודה: כאן אתה אמור להביא את הייחודיות שלך כמאמן ולהכין תוכנית עבודה, שאמורה לסייע לך לעמוד במטרות והיעדים, שהסכמת עליהם עם הבוס והגדרת אותם לקבוצה ולשחקנים. ברור לי, שפה יקפצו הספקנים שעד עכשיו עוד היו מוכנים לתת קרדיט להצעות התיאורטיות ויאמרו, בצדק, שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. אז, זה נכון – עד גבול מסוים. אם אין לך תוכנית ברורה ומטרות מוגדרת ואתה באמת משחק "משבת לשבת", גם יציבות המשרה שלך, בעצם, היא משבת לשבת.

     

    רבות דובר לאחרונה על מעמד המאמן בישראל ועל היד הקלה של בעלי הקבוצות על הדק הפיטורים. יכול להיות שזה מצב של ביצה ותרנגולות והתנהגות בעלי הקבוצות מובילה להתנהלות של המאמנים, שמובילה להתנהגות המאמנים. עדיין, אם תתקבל חלטה לא פורמאלית, אבל מעשית על ידי כל המאמנים בישראל ועל ידי מערכות ההכשרה של מאמני העתיד, שזו הדרך שבה אנו מתכוונים לאמן, יהיה קשה מאוד לבעל קבוצה לפטר מאמן בגחמה ובידיעה שיש שורה של מאמנים שעומדים בתור ויהיו מוכנים לקבל ממנו כל תכתיב ויפעלו בדרכו. ברור שאם מאמן לא עומד ביעדים שנקבעו יחד, ההחלטה לפטר את המאמן הופכת לגיטימית ודומה להחלטה לפטר מנהל ארגון שלא עומד ביעדי הארגון.

     

    מי שחושב שהדברים תיאורטיים ומנותקים מהמציאות, מוזמן לראות את הסרט "מניבול". מעבר להיותו סרט ספורט משובח, הוא מתאר בצורה קרובה מאוד למציאות את סיפורו של בילי בין, המנכ"ל של קבוצת הבייסבול אוקלנד אייס, שההתעקשות שלו לפעול בדרך דומה שפירטתי לעיל, הביאה לשינוי בכל ליגת הבייסבול האמריקאית- ליגה שמרנית, שעיקר ההחלטות בה היו מבוססות על סמך גחמות של בעלים, מנהלים ומאמנים. ההתעקשות שלו, שעלתה לו כמעט במשרה, הביאה, בסופו של דבר, את כל קבוצות הליגה ליישר קו עם שיטה ודרך עבודה, שהובילה את הליגה לשגשוג ופריחה מחדש גם מבחינה הישגית במגרש וגם תדמיתית- כמות השחקנים המבוגרים והכרסתנים ירדה בצורה משמעותית וכמות השחקנים הצעירים והאתלטיים עלתה והפכה את המשחק לתחרותי יותר ומעניין יותר.

     

     (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
    (צילום: עוז מועלם)

     

    נכון שבקולנוע זה נראה טוב יותר, אבל בסופו של דבר זה עובד אן מחליטים שזו הדרך. זה התפקיד של איגוד המאמנים ובתי הספר למאמנים והמאמנים הפעילים להחליט שככה עובדים. בצורה זו ניתן יהיה ליצור זהות ויוקרה מקצועית למאמן ובסופו של דבר להוביל למיסוד של מקצוע (פרופסיה)- חקיקה של חוקים וקביעת דרישות סף זה טוב לסינון ראשוני, אבל זה לא מבטיח מקצוענות ומקצועיות. ככה אפשר יהיה באמת להשוות תפוז ותפוז ומאמנים מוכשרים יוכלו להתבלט ביכולת האימון שלהם.

     

    *הכותב הוא דוקטורנט בתחום של מנהיגות של מאמני ספורט ומשמש כיועץ למאמנים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אוהד צויגנברג
    המפוטר הבא? בן שמעון
    צילום: אוהד צויגנברג
    מומלצים