המושכים בחוטים
ביקשנו מחמישה מעצבי אופנה מובילים: דורין פרנקפורט, טובל'ה ונעמה חסין, הד מיינר ולארה רוסנובסקי (שמככבים בסדרה התיעודית "סיפורי בדים") — לבחור בגדים זה לזה. ואז גילינו: מי לובש רק לבן, מי שונא ג'ינס, מי נתפס בחליפת הוואי במסיבה ומי מעתיק כששואלים אותו על "מקורות ההשראה". הפקת אופנה תפורה מראש
"תעשיית האופנה הישראלית?" מגחכת המעצבת נעמה חסין, "אנחנו פיקציה, הכל מנופח. אתה יודע שרק כעשרה אחוזים מבוגרי שנקר משתלבים במקצוע? הבת שלי רוצה להיות מעצבת ואני ממש לא מבינה למה. מבחינתי, עדיף שתהיה רופאה".
סשה פרילוצקי וניקו שבלין created by division
ואכן, קיים פער עצום בין הגלאם שתעשיית האופנה משדרת — למה שמכונה "החיים עצמם". שם תמצאו בעיקר מרדף אינסופי אחר אנשי מקצוע, מערכת מיסוי ותקנות שחונקת את היצרנים הקטנים ותחושה שהרשתות הגדולה ניצחו, בינתיים, במערכה על המלתחה.
פעם זה היה אחרת. ישראל הייתה מעצמת טקסטיל והמדינה עזרה לתעשייה להתרומם. אפילו שבוע האופנה מומן מכספים ממשלתיים.
בעקבות הסדרה הדוקומנטרית "סיפורי בדים" (המשודרת ב־yes דוקו, ימי רביעי ב־21:00, וביס VOD) בבימויה של עידית אברהמי, ביקשנו מחמישה מעצבים מובילים להלביש לשם שינוי זה את זה, וגם לספר מה הם אוהבים ללבוש ומה לא ילבשו לעולם והאם יש בכלל דבר כזה: לוק ישראלי (ספוילר: הדעות חלוקות).
דורין פרנקפורט לובשת הד מיינר
בת 65 , בזוגיות, בעלת המותג והמפעל "דורין פרנפורט" (עם שותפתה, מרגיט סגל)
מקורות השראה: "החיים במקום הזה, ההיסטוריה, המורשת, משוררים, מוזיקאים, אפילו פריחת הצבר. מהעלייה מגיאורגיה, דרך זלדה ואביבה אורי ועד הגחליליות
בנהר הירדן".
מה זה לוק ישראלי? "קשה להגדיר אותו, כי ישראל כל כך מגוונת, מרוקנרול ועד למסורת. בכלל, מוקדם מדי לנסח איזשהו קוד לבוש מקומי. רק נולדנו".
מתלבשים מצטיינים: "משאירה את הדירוג לאחרים".
הבגד שאני חורשת עליו: "הבגדים שאני לובשת בדרך כלל די שקופים, לא בולטים לעין או נחרתים בזיכרון. תמיד גם אדאג שלא להיראות מתאמצת. אני מנסחת זאת
כאלגנטיות ים־תיכונית אגבית. בגלל שאני לובשת בעיקר בגדים מהקולקציה האחרונה שלי, בכל עונה אני מעבירה לחברות פריטים שאני אוהבת. כי אם אני לא אלבש את
הבגדים החדשים שלי — מי ילבש?"
לא אלבש לעולם: "בכל חודשיים־שלושה אני בוחנת שוב את המלתחה שלי, אם הכל עדיין נראה עליי טוב. לאנשים נדמה שאני תמיד מרכיבה את אותו זוג משקפיים. לא נכון!
הדבר הקבוע היחיד במראה שלי הוא הפס בשיער".
אם לא הייתי מעצבת, הייתי: "דוקומנטריסטית".
הד מיינר לובש לארה רוסנובסקי
31, נשוי (לזמרת ריף כהן), בעל המותג "הד מיינר"
מקורות השראה: "הכל, מהעיתון בבוקר ועד ספרי שירה. אבל בעיקר אנשים. חברים, אנשים מהרחוב, נהג מונית, הצוות".
מה זה לוק ישראלי? "אולי אפשר לומר בהכללה שיש פה פחות תרבות של להתלבש ולהיות חגיגי, אבל אני לא חושב שיש דבר כזה".
מתלבשים מצטיינים: "רוב החנויות שלי נמצאות ביפן, ויש משהו מאוד מסקרן בקומבינציות שהם עושים עם הבגדים שלי. יש להם יכולת לקחת את הפריטים יותר רחוק, פשוט בדרך שבה מסדרים אותם על הגוף".
הבגד שאני חורש עליו: "יש לי ארון בגדים מאוד מצומצם ופעם בכמה זמן אני זורק את רובו. בחצי השנה האחרונה אני לובש רק לבן. לגמרי. מכנסיים לבנים, חולצה לבנה ונעלי קנבס. סוג של מדים".
לא אלבש לעולם: "אין דבר כזה".
חוויית בגדים מעצבת: "פעם הייתי בכנסייה באבו־גוש ופגשתי נזיר שחי שם, דנדי כזה שהוביל אותי לשלוש נזירות צרפתיות שעבדו במתפרה ושמרו עבודות עתיקות. טוניקות, מעילים עם חוטי זהב. ממש מוזיאון".
אם לא הייתי מעצב, הייתי: "אדריכל. יש עוצמה בלבנות משהו יותר גדול ממך".
טובל'ה חסין לובשת נעמה חסין
70 , מעצבת בשותפות עם בתה, נעמה חסין, במותג "טובל'ה פלוס"
מקורות השראה: "שונאת את ההגדרה הזו. הרעיונות שלי מגיעים תוך כדי עשייה, קופצים לי 24 שעות ביממה. אני פועלת מתוך דחף. מהבטן. לא יוצרת קולקציות לעונות, אלא לכאן ועכשיו. חוץ ממעילים, אין אצלי בגד עונתי. אני עושה משהו ואז רואה שגם גוצ'י עשה אותו אחרי כמה חודשים, כנראה אנחנו פועלים על ידי אותם תדרים. ועדיין, 90 אחוז ממה שאני עושה אני שונאת".
מה זה לוק ישראלי? "אין דבר כזה 'אופנה ישראלית' ולא תהיה אופנה ישראלית. שבעה חודשים אנחנו נחנקים מחום, אז איזה אופנה? מה זה כל השטויות של אתא ומשכית? אף אחת מהן לא עשתה אופנה שאני רוצה לחקות. לא רוצה את הטייטל הישראלי. גם שאנל זה לא אופנה צרפתית, זה שאנל. כתב היד שלי מאוד מזוהה. אני מנסה כל פעם ללכת לקו קיצוני יותר, להרחיב את הגבולות. אני כל הזמן רצה, רוצה להגיע להכרה, אבל לאט־לאט אני מבינה שזה לא אפשרי. אני שורדת, וזו הגאווה הכי גדולה. לא אכפת לי אם יגידו שאני טובה או לא. אני פה כבר 31 שנה".
מתלבשים מצטיינים: "אני רואה את הטבלאות של השיק והשוק. מי שהוא שיק, בעיניי הוא שוק, ולהפך. המצטיינות הן מתאמצות וזה די פתטי בעיניי. קארן דונסקי, סמל, מיתוס, אם היא הייתה עוברת תחת ידיי — היא הייתה נראית כמו בת 50 . אני בת 70 וחותרת להגיע לזקנה ולהיראות נחמד. בעיניי, לגילי, אני המתלבשת הכי טובה בעולם".
הבגד שאני חורשת עליו: "יש לי נטייה לאהוב את הבגדים הכי ישנים. כשהם חדשים אין לי אומץ ללבוש אותם, כי הם יותר מדי יפים. עכשיו אני אוהבת שמלות קצרצרות, שרואים בהן את התחתונים, אבל לא יכולה להתלבש ככה.
לא אלבש לעולם: "בגד ים שרואים בו את המקום שעושים בו ילדים. אני לובשת בגדי ים שהם שמלה. לא אלך בטייץ צמוד, גם אם אעשה אלף ניתוחים פלסטיים. אני משתדלת להיות מכובדת. אני משתדלת לחייך, זה עושה הכי טוב לבגדים".
חוויית בגדים מעצבת: "אין לי שום חוויה מבגד. כשאני גומרת לעצב בגד, לא אדבר עליו. אני מתעבת את זה שהחברות שלי מדברות איתי על בגדים. חשבתי שכבר נגמרו לי החלומות, אבל דווקא עכשיו מתחוללת אצלי מהפכה ואני מרגישה שבעתיד עוד ישמעו את האמירה שלי. כשאמות, אהיה כמו ואן גוך. הדברים שלי יהיו שווים כסף. גם היום, את הבגדים שלי לא מעבירים או נותנים".
אם לא הייתי מעצבת, הייתי: "כל דבר. אם הייתי חברת כנסת, הייתי הכי פעילה והכי טובה. כל דבר שאני עושה הוא בשיא הרצינות, למרות שלפעמים חושבים, ולא בצדק, שאני חפיפניקית".
נעמה חסין לובשת טובל'ה חסין
47, נשואה, מעצבת בשותפות עם אמה, טובל'ה חסין, במותג "טובל'ה פלוס"
מקורות השראה: "זה קשקוש בלבוש מקורות ההשראה. למי יש זמן היום לבנות לוחות השראה כמו שמלמדים בבית הספר? בסופו של יום אתה רואה מה הדבר החם, ובמציאות של היום אין לך ברירה אלא להמציא את עצמך מחדש כל הזמן. לפני כל מסיבת עיתונאים אני יודעת שישאלו אותי על מקורות ההשראה, אז אני פותחת מגזינים מחו"ל, קוראת מה מספרים המעצבים, משננת ומדקלמת לעיתונאים".
מה זה לוק ישראלי? "קשה לשים את האצבע על סממן ישראלי מובהק. תמו כבר מזמן ימי כובע הטמבל והסרפן ואפילו המעצבים הגדולים בעולם מעצבים היום סנדלים תנ"כיים".
מתלבשים מצטיינים: "מי שנחשבות כאן למתלבשות השוות לא עושות לי את זה. לא אוהבת קורבנות אופנה. זה נראה לי ממש עבודה, ורובן עובדות בזה. אני יכולה לראות מישהי שמתלבשת מצוין ולמחרת היא תתלבש נורא. אין מישהי שאני כל הזמן נופלת מהתפעלות ממנה".
הבגד שאני חורשת עליו: "אין כזה דבר, כל שבוע יש לי קראש אחר. תחתונים זה הפריט שאני יכולה ללבוש במשך שנים".
לא אלבש לעולם: "מיני. יש לי רגליים נוראיות".
חוויית בגדים מעצבת: "כשהייתי ילדה, אמא שלי הייתה נוסעת לחו"ל ומביאה לי משם מתנות, אבל ממש לא הייתה משקיעה בי. היא הייתה מוצאת כל מיני דברים ומספרת שזה הדבר הכי־הכי. בגיל 12 היא הביאה חליפת הוואי ומכרה לי את זה בשנייה. האמנתי לה. הגעתי למסיבת כיתה בחליפה הזאת והייתי בדיחה. ההורים שבאו לשם לא האמינו. והייתי כל כך בטוחה בעצמי. זה חזר כמה פעמים, ותמיד האמנתי לה. חלק מהיציאות האלה הפכו לדברים לוהטים אחרי שנים, חליפת ההוואי הזאת לעולם לא".
אם לא הייתי מעצבת, הייתי: "מעצבת פנים".
לארה רוסנובסקי לובשת דורין פרנקפורט
49, בזוגיות, בעלת המותג "לארה רוסנובסקי"
מקורות השראה: "אני אוהבת להתחקות אחר שבטים עתיקים ומדינות עולם שלישי וכבר חקרתי עבודות אמנות של שבטים בבורמה ובתאילנד. כילידת מוסקבה, אני גם מאוד אוהבת את עבודות היד האוקראיניות והרוסיות".
מה זה לוק ישראלי? "בעיקרון, יש את המראה הצבאי, המחוספס עם הסממנים הגבריים, כמו למשל הנעליים הצבאיות, ויש גם את ההשפעות של משכית: הגלבייה, הבגדים המאווררים והבדים הנושמים, כמו כותנה. אבל ברחוב, לעומת זאת, רואים בעיקר טייצים, ברמת הפיג'מה. וואט דה פאק?! בכל מקרה, הדגש במראה הישראלי הוא תמיד על נוחיות".
מתלבשים מצטיינים: "אני אוהבת איך שקרן מור מתלבשת: הרפתקני, אבל מחמיא. היא יודעת להתאים לעצמה בגדים שעושים אותה יפה. גם רותם סלע, עם השמלות הקלילות, לא מתלבשת צמוד מדי או סקסי מדי אפילו שהיא יכולה. היא ממננת את הפרובוקציה והסקס".
הבגד שאני חורשת עליו: "שמלת וודסטוק שעיצבתי. אף פעם לא משמינה ולא נדבקת לגוף".
לא אלבש לעולם: "ג'ינס. זה לא נוח לי. אפילו מכנסי עור יותר נוחים לי".
חוויית בגדים מעצבת: "בגיל 29, אחרי שכבר היה לי מותג מצליח בישראל, החלטתי לעזוב ולנסוע להודו לטיול. אמרתי לעצמי שאחר כך אחליט מה לעשות עם החיים שלי. בהודו פגשתי חבר עם חברת טקסטיל שביקש ממני לעצב לו שני פריטים, כי הוא טס לישראל לעשרה ימים. אמרתי, בכיף. בסך הכל שני פריטים. עד שהוא חזר עיצבתי כבר מאות פריטים, כל הצ'קרות שלי נפתחו שם, נכנסתי לשיכרון חושים. זה סלל לי את הדרך חזרה לעיצוב".
אם לא הייתי מעצבת, הייתי: "היסטוריונית".
