גוש חוסם
ממשלת ישראל החליטה שהיא מצפצפת על הממשל האמריקאי, ממשלות באירופה ודעת הקהל. ראש הממשלה יודע שחוק ההסדרה מסוכן ועלול להוביל את ישראל להאג, אבל הוא שוב רוקד לפי החליל של נפתלי בנט.
אחת האשליות היא שלא רק הממשל האמריקאי החדש לצידנו, אלא גם דעת הקהל. סקרים שונים, אכן, מצביעים על הבדלים משמעותיים בין האמריקאים לאירופאים. כך, למשל, סקר של ה־BBC מצא של־52 אחוז מהאמריקאים יש עמדה חיובית על ישראל, לעומת 36 אחוז שמחזיקים בעמדה שלילית. בבריטניה, רק ל־19 אחוז יש עמדה חיובית ול־72 אחוז עמדה שלילית.
אלא שהאהדה האמריקאית היא לישראל, לא לארץ ישראל השלמה. זה לא ברור שממשל טראמפ החדש מצוי בכיסה של מועצת יש"ע. מה שכן ברור הוא, שבניגוד למה שנדמה לרבים מדי בישראל, הציבור האמריקאי נעשה פחות ופחות סובלני להמשך הרחבת ההתנחלויות. בנובמבר 2015 37 אחוז מהם תמכו בהטלת סנקציות כלכליות על ישראל בגין המשך הבנייה בהתנחלויות. שנה לאחר מכן מדובר כבר ב־47 אחוז. הציבור האמריקאי תומך בישראל, אבל מבהיר שבנושא השנוי ביותר במחלוקת - בקרב הציבור בישראל ובין ישראל לארה"ב - הוא משנה עמדה.
יהיה מי שיטען, בעקבות הבחירות בארה"ב, שסקרים לא שווים כלום. מדובר בהבל גמור. טעות הסוקרים והסקרים הייתה בתחום סטיית התקן. הילארי קלינטון, צריך להזכיר, קיבלה שני מיליון קולות יותר מטראמפ בספירה הכללית. כך שגם אם הסקר טועה במקצת, הוא מצביע על הכיוון. הסקר נערך ע"י מכון ברוקינגס, מחשובי מכוני המחקר והייעוץ בוושינגטון. לפי הסקר, בקרב הדמוקרטים עלתה התמיכה בסנקציות מ־49 אחוז לפני שנה ל־60 אחוז בסקר הנוכחי, ובקרב הרפובליקנים מ־26 אחוז ל־31 אחוז. אם ממשלת ישראל תתעקש על המשך המדיניות הנוכחית, המגמה תימשך. לא ברור אם נאבד את תמיכת הממשל, אבל ברור שישראל מאבדת את התמיכה בדעת הקהל, לפחות בכל מה שקשור להתרחבות ההתנחלויות.
זו לא התעמולה האנטי־ישראלית וזה לא קמפיין ה־BDS. אין צורך לתת להם כבוד שלא מגיע להם. זו ממשלת ישראל. גם תומכי ישראל המובהקים שמנהלים מאבק עיקש ב־BDS, רחוקים מלתמוך בהמשך הבנייה מחוץ לגושים. אבל ממשלת ישראל מתעקשת. לימין הישראלי יש הרבה מאוד טענות נכונות וצודקות בנוגע לסרבנות הפלסטינית, לחשש מהשתלטות חמאס גם על הגדה המערבית, להסתה הפלסטינית, ולטעויות בתהליך אוסלו וההתנתקות. אבל הטענות הנכונות לא מובילות למסקנה שיש להרחיב את הבנייה מחוץ לגושים. האם העובדה שהפלסטינים מסרבים לנוסחת שתי מדינות לשני עמים מובילה למסקנה שצריך להקים מדינה אחת גדולה? אביגדור ליברמן הוא לא היחיד שמבין זאת, אלא גם רבים ממצביעי הימין. לא מצביעי הליכוד נגררו ימינה, אלא חברי הכנסת והשרים שלה שעוקפים את הבית היהודי מימין.
התמיכה המתרחבת בארה"ב בסנקציות נגד ישראל מדליקה זרקורים אדומים, אבל הממשלה לא רואה כלום.
באמצע השבוע התבקשתי לצרף את חתימתי לעצומת העיתונאים נגד ראש הממשלה, בעקבות ההשתלחות, עוד אחת בסדרה, נגד רביב דרוקר. לפני שאני חותם, אמרתי לעצמי, אבדוק.
ובכן, תחקיר עיתונאי נעשה לפעמים גם בתחבולות. בהנחה שאכן הייתה בידי דרוקר עדות של חייל נגד אל"מ עופר וינטר, היה בהחלט לגיטימי לשלוח אליו חייל עם מכשירי הקלטה. העובדה שמדובר בטענה על ביצוע פשע מלחמה לא אמורה להגן על וינטר ובוודאי שלא למנוע את התחקיר. כשלמשורר הדגול, נתן אלתרמן, נודע על ביצוע פשע מלחמה בעיצומה של מלחמת השחרור, הוא פירסם את הדברים. לא בעיתון אחד אלא בשניים. וראש הממשלה לא השתלח בו. להפך. הוא הפיץ את השיר במאה אלף עותקים, כדי שכל חייל בשדה הקרב יידע כיצד אסור להתנהג.
העניין הוא שרק לפני חודשים ספורים היה זה השמאל הישראלי - רובו, לא כולו - שהתנפל על אילנה דיין בגין תחקיר לא פחות לגיטימי - עדות מצולמת נגד עזרא נאווי. גם אז היה תחקירן שהקליט את הקטע המרשיע. ומי הצטרף אז לעליהום נגד דיין? ובכן, זה היה מיודענו רביב דרוקר. כך הוא כתב אז: "להקליט את עזרא נאווי. בחייאת. מה שנאווי עשה לכאורה הוא מגעיל וראוי לכל גינוי. זה מקסימום שווה שלוש דקות כתבה במהדורה".
ההתגוללות על דיין ועל תחקיר "עובדה" הייתה מרגעי השפל של השמאל הישראלי. לא חשבון נפש. לא הודאה בטעות. לא התנערות מהעבריינים. להפך. היה שם ציפוף שורות. גם עיתונאים עם אג'נדה ידועה - כולל דרוקר - הצטרפו לעליהום. זה בסדר שיש לעיתונאים אג'נדה, זה לא בסדר שהיא מעוורת.
כאן אנחנו מגיעים לחלק החמור. לאחר שאראל סג"ל פירסם את הסיפור על התחקיר שלא שודר, יצר דרוקר את הרושם שחייל נוסף אישר את עדות החייל הראשון, שנשלח להקליט את וינטר. הוא גם פירסם את תמליל השיחה בין השניים. התמליל מגלה שהחייל הראשון לוחץ על החייל השני, והשני מפריך את הטענות של הראשון. הוא מספר שבעצם זה לא היה ילד, אלא נער, "בן 16, אולי 14, לא ילד קטן". ובעיקר, שהנער הזה "מכוון את המחבלים". היה ירי לכיוון התצפיתן, אבל לרגל בלבד. ובנוסף, נערך תחקיר, ביוזמת וינטר. דרוקר הוסיף פשע על חטא כשטען שהתחקיר לא שודר בגלל שהחייל הראשון ואמו סירבו להיחשף. זו טענה שנועדה ליצור את הרושם שווינטר אכן ביצע פשע. התמלול מוכיח משהו הפוך. ולא רק התמלול. בתגובה הראשונה של ערוץ 10, אמר ברוך קרא, איש "המקור", ש"הסיפור לא שודר משום שהוא לא בוסס כראוי". הנה, גם לתוכנית תחקירים יש שתי גרסאות סותרות על אותו אירוע.
התחקירן של דרוקר, יובל אגסי, המשיך באותו קו. הוא טען שהחייל השני "אישר את הפרטים" וכביכול אישר ש"זה קרה". סליחה? החייל השני הפריך את הפרטים. הסילופים הללו מחזקים את הטענה של סג"ל, שהיה ניסיון מכוון להפליל את וינטר. דרוקר היה יכול לומר: הגיע מידע. בדקנו. המידע הופרך. דרוקר ואגסי יצרו רושם הפוך.
היו לדרוקר תחקירים חשובים. העבודה שלו חשובה. גם פשעי מלחמה ראויים לחשיפה. הבעיה היא שבסיפור הנוכחי, לשם שינוי, היה להט מוגזם להמציא פשעים מתחת לאדמה. כך לא נראה תחקיר. כך נראית רדיפה. ¿
