זה הזמן לסלוח: איך התנצלות משדרגת את הזוגיות
היכולת להתנצל ולסלוח היא אבן יסוד בכל מערכת יחסים בריאה. לסליחה כנה ואמיתית יש כוח עצום, קצת כמו לחידוש נדרים
"אחד הדברים הראשונים שאנחנו מלמדים פעוטות הוא לבקש סליחה", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער־מנדל. "בערך הזה טמונים מסרים חשובים כמו להיות מסוגלים לראות את האחר, ללמוד על אילו התנהגויות לא ראוי לחזור, מה נכון לומר ומה לא. החינוך לסליחה מעביר גם את המסר שיש דרך לתקן פגיעות באמצעות נטילת אחריות כשזה קורה ופגעת.
"ואכן, אנחנו רואים ילדים רבים ואפילו מרביצים זה לזה, ואז משלימים וממשיכים לשחק יחד. ולמרות זאת, בבגרותנו הופך הנושא הזה למורכב ואמביוולנטי, ולרוב הסליחה נאמרת מוקדם או מאוחר מדי, או שהיא אינה כנה או שהדגש הוא על האשמה עצמית, ולא פעם היא הופכת למאבק כוחות. יש מי שכלל אינם מסוגלים לומר סליחה ואחרים שלא מסוגלים לקבל אותה. לצד ההודאה באשמה ולקיחת האחריות על המילה או המעשה שפגעו באחר, שהם היסודות החיוביים של בקשת הסליחה, היא נעשית לעיתים רק כדי לצאת ידי חובה או שהיא נחווית כהשפלה".
קראו עוד:
זוגיות: גם אחרי בגידה אפשר לבקש סליחה?
סודות בין בני זוג - בריא או פוגע ביחסים?
להציל את הנישואים או להתגרש? טיפול זוגי יעזור
תהליך הבדיקה
בכל קשר בין שני אנשים ובוודאי בזוגיות, שבה הקשר הוא רגשי, משפחתי, חברתי וכלכלי, הימנעות מפגיעות אינה אפשרית, וגם כשאין כוונה לפגוע – זה קורה. הכשלים האמפתיים הללו מחייבים התייחסות אישית, כדי להעמיק את הקשר הטוב ולא להעצים את הפגיעה. הפגיעה הבלתי־נמנעת בקרובים לנו ביותר מחייבת בדיקה עצמית והצפת שאלות כמו כמה אנחנו פוגעים, למה זה קורה, אם אנחנו לוקחים אחריות על הדברים, וכיצד אנחנו מנסים לשנות את ההתנהלות כך שתפגע פחות.
"במערכות יחסים זוגיות יש בדרך כלל שלוש דרגות של פגיעות, והסליחה צריכה להתאים למקרה", אומרת שער־מנדל. "ישנן פגיעות קטנות, לא מכוונות, שיכולות לנבוע למשל מעייפות בסוף יום עבודה מאתגר. הן לא מעטות והן מחייבות לעצור לרגע, להבין מה לא בסדר, להתנצל, ואחרי שהצד הפגוע מקבל את ההתנצלות – וזה מה שהוא אמור לעשות – להמשיך הלאה. ביחסים תקינים תקלות קטנות כאלה מצדיקות תיקונים קטנים, סליחות קטנות ומהירות. אם כל פגיעה הופכת לאישיו, יש בעיה, משום שעקרונית, לא כל דבר אמור להפוך לדיאלוג ממושך. ואגב, לעיתים הסליחה הקטנה תתבטא בזה שהוא מכין לך קפה, וזה בסדר. כל זוג והקודים שלו".
כשדרגת הפגיעה עולה, התמונה יותר מורכבת. "הרמה הבאה נוגעת בנושאים משמעותיים בקשר, שנעשים רגישים עם הזמן או היו כאלה מלכתחילה והם מחייבים דיאלוג, שכולל בדיקת הסיטואציה ולקיחת אחריות, תוך הבנה שלשני הצדדים אחריות לפגיעה, לא רק למי שנתפס מראש כפוגע. ריקוד זוגי נכון ובריא מאפשר להגיע לסליחה, לפעמים בסיוע טיפול שיכוון לדיאלוג נטול אמירות כמו 'סליחה, אבל'. ההתנצלות בסיומו של תהליך הבדיקה המעמיק הזה תהיה כנה, אותנטית וכזאת שאמנם לא בהכרח תבטל את הפגיעה לחלוטין, אבל היא הכרחית כדי להמשיך הלאה יחד".
ולפעמים הנזק עלול להיות בלתי הפיך. "אם הפגיעה היא בערכים עליונים, שהם אינדיבידואליים, תהליך הסליחה הוא קשה וממושך ולא תמיד אפשרי, משום שהפגיעה היא בעצם ביסודות הקשר", אומרת שער־מנדל. "הסליחה במקרים הללו הכרחית לשיקום, אך אינה מבטיחה שהוא אכן יקרה. הערכים העליונים האלה יושבים לרוב על חרדות נטישה או היבלעות, וצריך לזכור שהיכרות זוגית אינטימית כוללת גם ערנות לרגישויות האישיות של כל אחד מבני הזוג. אם אני נחשפת בפני בן זוגי באופן מלא, אני מצפה ממנו בצדק שיידע לשמור על זה ולא ישתמש בנקודות החולשה שנחשפו בפניו. אם הוא בוחר להשתמש בהן, לרוב גם סליחה אמיתית לא תוכל לתקן את הנזק".
הדיאלוג הפנימי
תחילתה של בקשת הסליחה בדיאלוג פנימי, שמטרתו להבין באיזה אופן גרמנו לאחר להיפגע. מתוך זה נולד הצער על הכאב שהסבנו לו, והביטוי של הצער, כשהוא אותנטי, מעביר את המסר ונושא השפעה של תיקון והרגעה. "אני מבקשת סליחה מתוך הבנה שפגעתי בערכים של עצמי, עשיתי משהו לא בסדר בראייה שלי, וכמובן, פגעתי באדם שאני אוהבת", אומרת שער־מנדל. "ההשפעה של זה היא בעלת ערך תרפויטי משמעותי, היא יכולה להיות קצת כמו חידוש נדרים. חשוב לזכור שבקשת סליחה אינה מחלישה אלא להפך, היא מצמיחה, הופכת אותנו לאנשים טובים יותר".
אבל לא לכולם קל לסלוח.
"נכון. היכולת לסלוח קשורה לנטייה האישית להאמין בסליחה בכלל ובכנות הסליחה המסוימת, באפשרות הרגשית לעבור מפגיעה לתיקון, ברצון לסלוח או בהעדפה, גם אם אינה מודעת, להחזיק בפגיעה כיוון שהיא משרתת איזשהו צורך. על הצד הפגוע להבין אם הוא רוצה לצאת מהמקום הכואב או שהוא נאחז בו ונמנע מהמאמץ הנדרש כדי לצאת ממנו. לפעמים יש צורך במרחק פיזי כדי לסלוח, וכשזה המצב, צריך לאפשר אותו. ולא פעם קשה לסלוח כי אם הפגיעה מגיעה מהפרטנר הזוגי, שנתפס כדמות הקרובה והמיטיבה, היא נחווית כמעילה באמון. בכל מקרה, התיקון עקב סליחה אפשרי רק כשהיא נקייה וברורה".
ואיך יודעים שהיא כזאת?
"אם משהו קורה, משתפר בקשר, בעקבותיה. צריך לזכור את ההבדל בדרגות – פגיעה קטנה מצדיקה סליחה קצרה וזהו; בפגיעות היותר קשות לוקח זמן לסלוח, והתהליך יכול לכלול גלים של התקדמות ונסיגה. חשוב לתת מקום לכעס ולכאב ולקחת בחשבון שזה לוקח זמן. מעבר למצבים שבהם הסליחה אינה אותנטית ולכן אינה פותרת את הבעיה, ישנם מקרים שבהם הפגיעה שברה משהו בקשר שלא ניתן לתקן, למרות לקיחת האחריות והניסיונות לשקם. החמלה הכרחית בקשר בין אוהבים, אבל לפעמים מאוחר מדי גם בשבילה".
הכתבה מתפרסמת במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
