הביוגרפיה של ז'ורז' פרק: דיוקן מסעיר של אמן נדיר

פרק אכן מעולם לא חזר לישראל, וחוויית הנעורים הזאת מדגימה בין השאר את הקשר המורכב שהיה לו עם המרכיב היהודי בזהותו. עבור פרק, שאיבד את הוריו במלחמת העולם השנייה (אביו התנדב לצבא הצרפתי ונהרג ואמו נשלחה לאושוויץ), הקיום היהודי היחיד שבא בחשבון היה באירופה של פוסט השואה. אבל מתברר שהחוויה הארצישראלית שלו זכתה לנראטיב חלופי. בשנים הבאות, כשניסה להסביר לחבריו את הסיבה לתחושותיו השליליות כלפי ישראל, סיפר להם על טיול לנגב שערך עם הדוד ליאון ושלושת בני הדודים. היה חם ומחניק באוטו, ז'ורז' היה עצבני וחסר מנוחה, וכשהמכונית עצרה הוא פרץ החוצה וטרק אחריו את הדלת בחוזקה. ידו של אחד מבני הדוד אחזה בדלת ומעוצמת המכה אחת מאצבעותיו נקטעה. דקות ארוכות הם זחלו על ארבע בחיפוש אחר האצבע החסרה בחול, ללא הצלחה. האירוע כולו היה מייסר, כך סיפר, והותיר בו תחושת אשמה.

פרק. לקלף את שכבות היצירה

כפי שגילה דייוויד בלוס, מחבר הביוגרפיה המרשימה 'ז'ורז' פרק, חיים במילים', האירוע הזה לא התרחש באמת. נכון למועד המקורי של יציאת הספר, לשלושת בני הדוד - אוריאל, דניאל וגבריאל - היו ביחד 30 אצבעות כף יד. מדובר במעשייה, שנותנת ביטוי לחוש ההמצאה המרהיב של פרק ולבחירה שלו לחוות חלקים מחייו כמיתולוגיה בדויה. 'חיים במילים' היא לפיכך כותרת הולמת. חומרי היצירה של פרק הם המרכיבים המכוננים של חייו - משפחתו היהודית הענפה, יתמותו המוקדמת, הדירות שבהן חי, עבודתו כארכיונאי, האנשים שהכיר והספרים שקרא - אבל הוא השתמש בהם באורח מתוחכם, מניפולטיבי, שהפקיע אותם מהיסוד האוטוביוגרפי הישיר והפך אותם לספרות מגוונת ועתירת המצאות.

כפי שבלוס מראה, פרק נהג לשבץ בספריו טעויות מכוונות - תאריכים לא נכונים, כתובות לא מדויקות - שכל קורא ערני היה יכול לגלות. יצירתו הקרובה ביותר לאוטוביוגרפיה, 'W או זיכרון־הילדות', משלבת בין אירועים אמיתיים מילדותו בשנות המלחמה לעלילה דיסטופית על תושבי אי הנתונים למשטר רודני שמופעל דרך תחרויות ספורט אינסופיות.

פרק היה סופר פורה במיוחד - יצירתו כוללת רומנים, נובלות, תסכיתי רדיו, מחזות, תסריטים, שירה, ביקורות ומה לא. אפשר רק לשער מה היה מותיר אחריו אילו לא מת בגיל 46 מסרטן. בלוס, חוקר ספרות בריטי שאחראי על רוב התרגומים של פרק לאנגלית, מתאר בפרטנות כירורגית את תהליכי הכתיבה של הטקסטים השונים - "הדברים", "החיים הוראות שימוש", "איש ישן" ועוד - תוך שהוא קושר בינם לבין האירועים האמיתיים שהולידו אותם או לצמתים בהתפתחותו האינטלקטואלית של המחבר.

כמו הכתיבה של פרק - שהתאפיינה באילוצים לשוניים שהעמיס על עצמו, בקטלוגים כמו־מדעיים של תופעות ומקרים, במשחקי מילים מורכבים ובציטוטים מפורשים או עקיפים של סופרים אחרים - גם הכתיבה על הכתיבה היא פעילות קפקאית מתישה (פרק, לא במקרה, העריץ את קפקא). העושר של הפרטים וההכרעות האסתטיות הוא אינסופי. הפנומנולוגיה האובססיבית, ואיתה הבריחה מאפיונים פסיכולוגיים המקובלים בכתיבה ריאליסטית, מסבכות ומאתגרות את חוויית הקריאה בספרים - ובהתאם את תהליך הקילוף והחפירה המדוקדק והקפדני שבלוס מבצע בהם. אם יש חיסרון אחד ל"חיים במילים", הוא שהמחבר מייחס לקוראים את אותה דרגה של היכרות אינטימית עם עבודתו של פרק שיש לו.

לא שחייבים לחפש חסרונות. 'חיים במילים', על כמעט אלף עמודיה, היא יצירה פנורמית מרתקת, שהעניין שהיא מעוררת לא מוגבל רק לדוקטורנטים בספרות צרפתית. כמו מושא המחקר שלו, גם בלוס מתעניין בתהליכים שמזינים את היצירה יותר מאשר ב"חיים עצמם", ודפים רבים מוקדשים לתיאור אינטימי של הסצנה האינטלקטואלית של הגדה השמאלית במחצית השנייה של המאה ה־20 (אף שפרק נמנע מלהשתתף בפולמוסים הגדולים של הפוסט־סטרוקטורליזם, רולאן בארת', ז'אן פול סארטר, סימון דה בובואר ורבים אחרים מגיחים להופעות אורח).

אבל זה לא מונע ממנו לספק מידע על היחסים המורכבים של פרק עם בני משפחתו המורחבת, עם הרקע היהודי שלו ועם הנשים בחייו (בין השאר הוא מגלה שפרק, שסבל משפיכה מוקדמת, לא הצליח לספק מינית את בת זוגו השלישית, קתרין בינה - והפציר בה שתיקח מאהב). מעל לכל, 'החיים במילים' מביא דיוקן מרגש ומסעיר של אמן נדיר ואקסצנטרי - ודרכו מדגים את היכולת המופלאה של הספרות לשמש לאנשים מסוימים דרך יחידה לשרוד.

"ז'ורז' פרק, חיים במילים", דיוויד בלוס. הוצאת בבל. מאנגלית: יניב חג'בי. 967 עמ'.

הביקורת התפרסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"