החיים שאחרי התאונה: "ילדים גדלים בלי אימא"

372 בני אדם נהרגו בתאונות דרכים מתחילת השנה. מאחורי כל אחד מהם יש משפחה וחברים שנאלצים להתמודד עם האסון שנחת עליהם בהפתעה. חלקם כועסים על המדינה ועל העונשים הקלים שקיבלו הנהגים שפגעו ביקיריהם. "למה שאנשים יפסיקו לנהוג בפראות כשהם יודעים שלא יקבלו כלום? אין שום הרתעה", אומרת מלי, אמה של הילה מיכלי נחמן, אם לשלושה ילדים קטנים - אוהד, עודד ומיכל - שנהרגה בתאונה בחודש מרס האחרון והיא בת 36. 

הילה מיכלי נחמן. השאירה ארון מלא גביעים ופרסים

הילה ובעלה. שלושה ילדים קטנים נשארו בלי אימא

בבית משפחת נחמן בטבעון האבל לא שולט. תמונותיה של הבת הילה ניבטות מכל עבר, ובארון מסודרים הגביעים והאותות שבהם זכתה במהלך הקריירה הספורטיבית שלה. בסלון מפוזרים צעצועים ותיקים של הילדים שלה, שבית הסבים, מלי ודוד, הפך לביתם השני מאז התאונה הקטלנית. הדאגה לילדים ולחתן שמעון, הם שמחזיקים את ההורים אחרי האסון הקשה.

"ראיתי את הילה שוכבת על הקרקע אחרי שהוא העיף אותה 40 מטר", שחזרה מלי את התאונה. "ראיתי את הבת שלי שוכבת על השוליים, ניסיתי לבדוק אם יש לה דופק ולא היה. הבנתי שהיא איננה. אף אחד לא עצר, לא התייחס. נפרדתי ממנה והלכתי לילדים. הייתי חייבת להישאר חזקה כי יש ילד בן שלוש וחצי ושני הקטנים שהייתי חייבת לטפל בהם". 

המצבה של הילה נחמן. "הבנתי שהיא איננה"(צילום: באדבות המשפחה)

יוסי כהן בהארכת מעצרו(צילום: מתן טורקיה)

כאשר מדברים על הנהג ועל ההטבות המפליגות שקיבל לכאורה מהמדינה – בין השאר הותר לו באחרונה לצאת לחו"ל – מתפרצים הזעם והכאב של האם מלי. "הכעס שלי הוא על התביעה. הם אמרו לי 'בין כך השופט היה מאשר לו, אז אפשרנו לו לצאת'. אתה מבין? הבנאדם מטייל בחו"ל. אנחנו יושבים פה, בוכים וכאובים בצורה שאי אפשר לתאר. אנחנו רואים את הילדים האלה גדלים בלי אימא. שלושה ילדים שלא יודעים מה זה אימא, לא מכירים את המילה אימא ואת המשמעות שלה - והוא מטייל בחו"ל".

הדיווחים על תאונות נוספות שמגיעים כמעט מדי יום, מעוררים כאב וזיכרונות קשים בהורים. התאונה מוקדם יותר החודש בכביש 6 ליד קריית גת, שבה נהרגו אישה ושניים מילדיה, זעזעה את מלי. "שמעתי על האישה שנהרגה, שכלי רכב אחרים פגעו ברכב, שהילד הלך גם. ישבתי ותפסתי את הראש, אני יודעת בדיוק מה קרה שם. אני מכירה את הכאב. לא הייתי צריכה להיות שם. ישבתי ובכיתי על הבנאדם הזה שנשאר. מה הוא עושה עכשיו? עוד יתומים, עוד פצועים. אלוהים אדירים, איפה אנחנו? איפה?".

יחד עם הורים ובני משפחה נוספים שיקיריהם נהרגו בתאונות דרכים, מנסים מלי ודוד לעורר מודעות למה שהם רואים כסכנה המוחשית ביותר בכבישי ישראל: היעדר שוליים. "כביש 6 הוא לא במצב שאפשר לנסוע בו היום במהירות של 120 קמ"ש אם אין בו שוליים רחבים. רכב שנתקע, כמו שאנחנו נתקענו – הוא אבוד. אם השוליים היו רחבים יותר והיה לנו יותר מקום, לא היינו נפגעים. כשהשוליים צרים אתה בכל מקרה נפגע. אין מקום לחנות במקרה של תקלה".

"הילדים שואלים איפה אבא?"

משפחת סלאמה מקלנסווה איבדה החודש את בנם ראאד (33) בתאונת דרכים עצמית שאירעה בכניסה לעיר, בעת שנסע לעבודתו. מסיבות שאינן ברורות איבד ראאד שליטה, פגע בעמוד חשמל ומותו נקבע במקום.

"כאב לנו מאוד לאחר שאיבדנו את בננו היקר", אומר האב איברהים. "לא ציפינו לתאונה הזו שקטפה לנו את הפרח הכי יקר. ביום התאונה בני נסע לעבודתו לפנות בוקר ונהרג בדרך. עד עכשיו לא ידוע לנו מה גרם לתאונה המזעזעת. אחרי התאונה קיבלתי שיחות מתושבי העיר שבני נהרג. לא עיכלתי את מה ששמעתי. חשבתי בהתחלה שהם טועים בזיהוי. רק כשהגעתי למקום הבנתי שמדובר בבני.

"היה לי קשה מאוד לראות את גופתו לפני הקבורה" מספר האב. "בזמן ההלוויה חיבקתי אותו ואמרתי לו שאני אוהב אותו, הבטחתי לו לשמור על בני משפחתו. בני היה נשוי ואבא לשני ילדים. אשתו במצב נפשי לא פשוט, היא אהבה אותו מאוד. שני הילדים שלו שואלים 'איפה אבא, מתי יחזור לבית'?. אנחנו מנסים להסביר להם לאט לאט שאביהם הלך לגן עדן והם ימשיכו את חייהם בלעדיו".  

הרכב ההרוס של ראאד סלאמה, לאחר התאונה

ראאד סלאמה. השאיר אישה ושני ילדים

איברהים הוסיף: "בני היה אדם מכובד, הרבה תושבים השתתפו בצערנו. בשיחה האחרונה שהייתה לי איתו הוא אמר לי: "אבא, תסתכל על תמונות ארבעת החברים שנהרגו בתאונת דרכים במרכז הארץ". אמרתי לו שאני מעדיף לא לראות כלום. בני לא ידע שהוא הולך למות בתאונה".

"מאז התאונה כל הבית התהפך"

יותר מחצי שנה עברה מאז נהרג יקיר יפרמוב, חודש לפני יום הולדתו ה-16 שאותו תכנן לחגוג במסיבה גדולה. רכב פגע באופניים החשמליים עליהם רכב יחד עם חברו. משפחתו וחבריו מתקשים להתגבר על האובדן. המשפחה מספרת על ילד חברותי שאהב לצאת עם חברים, לשחק במחשב ולבלות.

"הוא עדיין לא ידע מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול, הוא לא הספיק לגבש את עצמו", מספרת בכאב אמו אווה. "באותו ערב הוא לא היה בבית, הוא היה אצל אבא שלו. סיפרו לי שחבר שלו בא לקחת אותו והרכיב אותו על הרמפה של האופניים החשמליים. הם נסעו למלא אוויר בגלגלים. הם היו נוסעים ביחד, לפעמים עולים שלושה על זוג אופניים אחד. באותו יום בצהרים הם כמעט נדרסו במרכז ביג ובכל זאת הם לא נרגעו. כל הזמן אמרתי להם שייזהרו, לא ידעתי שהם משתגעים ככה בכבישים".

אווה אומרת שמאז התאונה "כל הבית התהפך". היא מבקשת להעביר מסר להורים אחרים: "אל תקנו לילדים שלכם אופניים חשמליים, צריך להוריד אותם מהכביש. גם אופניים רגילים מסוכנים. צריך לנסוע בזהירות. חבר שלו עבר באור אדום ועד היום אני רואה הרבה ילדים עוברים באדום עם אופניים חשמליים".

בניסיון לסגור מעגל ביקשה אווה לדבר ולהיפגש עם הנהג הפוגע. "אני מבינה שהוא לא אשם", היא אומרת, "אבל הוא בכלל לא התקשר ולא בא להלוויה. התקשרתי אליו אחרי שהשגתי את המספר שלו אבל אחרי השיחה הזו הוא לא הרים טלפון, אפילו לא התקשר וביקש להשתתף בצערי. אחרי שהתקשרתי אליו הצטערתי על זה. כי הוא היה צריך לעשות את זה בעצמו. זה היה צריך להגיע ממנו. אני חושבת שזו המחויבות שלו. תאמר לי שאתה משתתף בצערי. אין לך ממה לפחד".

יקיר יפרמוב. רכב פגע באופניים החשמליים עליהם רכב

האם, אווה יפרמוב. "אל תקנו לילדים שלכם אופניים חשמליים"

אנג'לה קופילוב, חברתו של יקיר, כתבה לאחרונה: "אף אחד לא מלמד אותך איך להתמודד עם הכאב הזה בלב, איך להתמודד עם הדמעות שחונקות בכל פעם שאת חושבת עליו, או שהשם שלו עולה באוויר. כל פעם שאת רואה תמונה שלכם ביחד או שאת שומעת שיר שלכם. את מבינה שזה באמת לא יחזור, לא משנה כמה זמן יעבור, אף אחד לא מלמד אותך איך לחיות בלעדיו. שבעה חודשים עברו כל כך מהר, שבעה חודשים בלי לשמוע אותך, לראות אותך, לחבק אותך, לצחוק איתך. מה שנשאר זה רק זיכרונות, הרגעים הטובים והפחות טובים שגם נהפכו לזיכרון כלשהו. מלאך שלי, הגעגועים לא פוסקים, עדיין מחכים לראות אותך. אוהבת עד אין סוף".

שמואל אבואב, מנכ"ל עמותת אור ירוק: "זו השנה הרביעית של כישלון

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ואף אחד לא לוקח אחריות ומשלם את המחיר. כמה עוד בני אדם צריכים למות כדי שראש הממשלה יתערב וייקח את הנושא לידיו? זה קורה בממשלה שלו, במשמרת שלו, וזו גם האחריות שלו. בכל מדינה מתוקנת הממשלה הייתה מתכנסת ופועלת על מנת לצמצם את מספר ההרוגים. לא יכול להיות שלא נערך דיון אחד רציני בממשלה כיצד נלחמים בתאונות הדרכים ומונעים את ההרוג הבא.

"ראש הממשלה מתערב בנושאים שונים כמו עבודות בשבת או תאגיד התקשורת, אבל מתעלם מהטרור שמתרחש בכל יום בכביש", הוסיף אבואב. "הוא חייב כבר מחר להורות על תוספת של 300 ניידות ו-300 שוטרים לאגף התנועה כדי להגביר את הנוכחות המשטרתית בכבישים האדומים והמדממים ולעצור את הקטל בכבישים".

ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "כל הרוג בתאונות הדרכים הוא עולם ומלואו ואנו פועלים יום ולילה לצמצם את מספר ההרוגים והנפגעים בתאונות. משרד התחבורה האחראי על נושא התשתיות ובטיחות כלי הרכב משקיע מדי שנה מאות מיליוני שקלים בפיתוח תשתיות בטיחותיות, מוקדי סיכון והפיכת כבישים אדומים לכבישים בטוחים. בשבע וחצי השנים האחרונות הושקעו בפרויקטים תחבורתיים ובטיחותיים תקציבים בהיקפים שלא היו כמותם מעולם. מעבר לאחריות האישית שיש לכל נהג על נהיגתו, משטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים אחראים על נושא האכיפה בדרכים, משרד המשפטים ובתי הדין לתעבורה על נושא השפיטה והענישה ומשרד החינוך אחראי על החינוך התעבורתי".