שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אנורקסיה בגיל שנתיים - יש דבר כזה

    הם אוכלים מעט מאוד, מעדיפים לשחק או לדבר במקום לאכול ומדאיגים את הוריהם. אנורקסיה בגיל הינקות שונה מגיל ההתבגרות, והאתגר של ההורים הוא לחבר את הילדים לתחושת הרעב ולגרום להם לאכול ללא מאבקי כוח. איך יודעים אם יש בעיה ומהם הפתרונות?

    גל בן השנתיים הוא ילד חיוני ומלא אנרגיה. לפעמים אפשר לחשוב שיש לו מצבר שאינו נגמר. הוא סקרן בכל מה שמתרחש סביבו, אבל אכלן קטן מאוד. גל יגיע לשולחן וישחק קצת עם האוכל. ייקח ביס או שניים, ואז יאבד עניין באוכל ויבקש לקום לעיסוקים אחרים. גל אף פעם לא ייגש להוריו ויבקש לאכול כי הוא רעב. מבחינתו האכילה היא עול מיותר ומשעמם. הוא ילד רזה והוריו חוששים שאינו אוכל מספיק לגדילה ולהתפתחות תקינה ולכן הגיעו לייעוץ. לאחר קבלת כל המידע מההורים גל הוגדר כילד הסובל מאנורקסיה של הינקות (Infantile Anorexia).

     

    מהי אנורקסיה של הינקות?

    סביר להניח שכל הורה לילד מתבגר שמע על אנורקסיה נרווזה (anorexia nervosa), מחלה המתפתחת בעיקר אצל נערות, ובשנים האחרונות היא מופיעה גם אצל נערים. מדובר בהפרעת אכילה הקשורה בדימוי גוף לקוי וברצון לשנות את מראה הגוף. באנורקסיה נרווזה, לפחות בשלבים הראשוניים שלה, אין בעיה של חוסר תיאבון אלא הגבלות באכילה מחשש לעלייה במשקל ומרצון לרדת במשקל הגוף.

     

    מחלה פחות מוכרת היא אנורקסיה של הינקות - העדר רצון לאכול הנובע מחוסר תיאבון וחוסר קשר בין תחושת רעב לרצון לאכול והיא מופיעה בצורה שווה אצל ילדים וילדות בגילאי חצי שנה עד שלוש. הקריטריונים להגדרת אנורקסיה של הינקות על פי ד"ר איירין שאטור הם:

     

     

    1. העדר רצון לאכול בכמות מספקת לפחות במשך חודש.
    2. היא מתרחשת בין הגילאים חצי שנה לשלוש שנים, ואופיינית לשלב המעבר בין צורות האכלה כמו במעבר בין האכלה בכפית לאכילה עצמאית.
    3. חוסר עניין באוכל והעדר חיבור תחושת רעב עם רצון לאכול, העדפה למשחק או דיבור על פני אכילה.
    4. ירידה בעקומות הגדילה.
    5. הסירוב למזון אינו נובע ממחלה.
    6. הסירוב למזון אינו נגרם מאירוע טראומטי, לדוגמה מקרה של חנק מאוכל או תגובה אלרגית לאוכל.

     

    התנהגות חריגה

    ילדים עם אנורקסיה של הינקות יהיו מאוד חיוניים ויתעניינו בכל מה שקורה מסביב, אך לא בארוחה עצמה. לרוב, לא משנה מה תגישו להם לאכול, גם מנות שנראות לכם מאוד מפתות ואטרקטיביות, כמו עוגה למשל, לא יגרמו להם רצון לאכול. הוריו של גל, למשל, הגיעו לייעוץ לאחר מסיבת יום הולדת שבה כל הילדים אכלו מהפסטה שהוגשה ואילו גל קם מהשולחן לאחר שבקושי אכל. משהו בהתנהגות הזו הרגיש להם מאוד חריג. ילדים עם אנורקסיה של הינקות עלולים להתקשות להירגע ולהירדם, כאילו הם פועלים בהילוך חמישי ומתקשים להאט כדי להגיע לאכילה ולשינה.

     

    באחד המחקרים נמצא שילדים אלה בעלי קצב לב מוגבר שאינו יורד בהתאם לצפוי. באופן טבעי אצל כל ילד ואדם קצב הלב מואץ בזמן מאמץ גופני, שכלי או בעת שינויים רגשיים. זאת במטרה להעביר יותר דם לאזורים בגוף הצריכים יותר אנרגיה להתמודדות עם אותו אתגר. כאשר אנחנו נרגעים, ניגשים לאכול או לישון, קצב הלב והנשימה יורדים. לעומת זאת, אצל ילדים עם אנורקסיה של הינקות משך הזמן עד שקצב הלב מתחיל לרדת לקראת שינה או אכילה נמשך זמן רב יותר. מתוך המחקרים נראה אף שלתופעה זו יש נטייה גנטית.

     

    אולי יעניין אותך גם:

    - להחליט ללדת בגיל 36 ולגדל תאומות לבד

    - כל המשפחה עם הפרעות קשב

    - "לילד שלך יש סרטן"

     

    ההורים חסרי אונים

    אתם מתוסכלים, למה הילדים של החברים שלכם יושבים ביחד אתכם ואוכלים, ואילו אצל הילד שלכם ארוחה ואכילה היא מעמסה מיותרת? אתם מנסים להציע לו מאכלים אטרקטיביים, אפילו מהפיצה שהזמנתם הוא לוקח רק כמה נגיסות בודדות ולא יותר. יתכן ואתם מאשימים את עצמכם כי אתם מנסים להאכיל את ילדכם תוך הסחת דעת, מול הטאבלט עם סרטונים, או תוך כדי משחק. אתם עושים כל מאמץ שרק יכנס אוכל לפה של ילדכם.

     

    לרוב גם כל הטריקים והתרגילים, גם אם הם משפרים מעט את המצב, הרי זה לזמן מוגבל. ישנם הורים שיציעו מזון בצורה תכופה ובכל הזדמנות בתקווה שהילד יאכל. הם ישאירו על השולחן ובמקום נגיש מאכלים שהילד יראה ואולי ייקח ויאכל מהם. בעיקר אתם חוששים שהילד שלכם לא יגדל ולא יתפתח כמו שצריך כיוון שאינו מקבל את צרכיו התזונתיים. הרגשה זו מתעצמת לאחר שהגעתם לרופא הילדים, בעקבות דלקת אוזניים של הילד, והוא שאל "מדוע הילד כל כך רזה? למה אינו אוכל?". לכם לא הייתה תשובה. אתם זועמים כאשר בני המשפחה שואלים - "למה הוא אינו אוכל?". הם לא מבינים את הקשיים שאתם מתמודדים איתם. בעצם, אתם חסרי אונים כי אתם מרגישים שכבר ניסיתם הכל ושום דבר לא עוזר.

    אפילו פיצה את לא רוצה? (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אפילו פיצה את לא רוצה?(צילום: shutterstock)
     

    מה עושים?

    עם הזמן, ככל שההורים מנסים לגרום לילדים לאכול בכל האמצעים שהוזכרו כאן, זמן הארוחה והאכלה הופך לקשה יותר. הקונפליקט שנוצר בין רצון ההורים שילדם יאכל יותר מצד אחד, לבין הרצון של הילד להיות בשליטה על כמה הוא אוכל מצד שני, יכול להשפיע על מערכת היחסים בין ההורים והילדים גם מחוץ לשעת הארוחה. כתוצאה מכך, בהמשך גםהדימוי העצמי של הילד וההתפתחות שלו עלולים להיפגע.

     

    האתגר העיקרי עם ילדים ותינוקות הסובלים מאנורקסיה של הינקות הוא לחבר אותם לתחושת הרעב כדי שיאכלו עד למצב שהם שבעים. הכללים העיקריים להתמודדות עם אתגר זה הם:

     

    • יצירת סדר יום של ארוחות עם הפסקות יחסית ארוכות בין ארוחה לארוחה כדי שהילדים יתחילו לחוש רעב. להימנע מהצעת אוכל תכופה.

     

    • יש להגיש כמות קטנה של אוכל בצלחת של הילד, ולאפשר לו לבקש תוספת. הגשת כמות אוכל קטנה בצלחת פחות מאיימת על הילד ועל יכולת ההתמודדות שלו מול הציפייה שיאכל יותר. ילדים בוגרים יותר יכולים להגיש לעצמם תוספת מהאוכל אם סיימו את מה שהוגש להם. אפשרות זו מתחברת גם עם הצורך של הילד בעצמאות ובתחושה של בגרות.

     

    • מומלץ כי הארוחה תמשך בין 20-30 דקות ולא יותר. לפעמים ישנה נטייה להאריך את זמן הישיבה של הילד בשולחן בתקווה שיאכל עוד משהו.

     

    לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    • אצל ילדים הממהרים לבקש לקום מהשולחן לאחר מספר נגיסות מומלץ לעודד אותם לשבת עוד מספר דקות עד שההורים יסיימו לאכול, מתוך מקום של נימוס, תוך ציון כי נעים להורים לשבת יחד עם הילד ליד השולחן בארוחה.

     

    • יש להימנע מהסחת דעת במהלך הארוחה הכוללת סרטונים, משחקים וסיפורים. במקרה של ילדים המרבים לדבר במקום לאכול יש לעצור את הדיבור ולהחזיר אותם לאכילה.

     

    • רצוי להימנע מהתייחסות לכמות האוכל שהילד אכל. אין לשבח את הילד שאכל יותר או לבקר אותו על כך שלא אכל מספיק. כפי שניתן לראות, האתגרים להורים של ילדים אלה הם גדולים כמעט כמו האתגרים אליהם נדרשים הילדים עצמם. ההורים מחויבים לעבודה עצמית כדי להרגיע את עצמם ואת הפחדים המקננים בהם ("אם הילד לא יאכל מספיק, זה יפגע בגדילה שלו").

     

    יתכן ויהיו התנהגויות אכילה ותגובות במהלך הארוחה שההורים רגילים אליהן מתקופת הילדות שלהם. התנהגויות אלה הועברו "בירושה" גם להורים. כדי לעמוד בכל האתגרים האלה נדרשת תמיכה והדרכה של דיאטנית ילדים שתדריך את ההורים איך לארגן את האוכל של הילד, כך שיהיה מזין יותר גם בכמויות קטנות, ובמקביל להמשיך ולהיצמד לדגם התנהגות שיעזור לילד לווסת את הטמפרמנט והתנהגות שלו.

     

    הכותבת היא דיאטנית ילדים, עורכת ייעוציים באמצעות הסקייפ למשפחות מהארץ ומהעולם





     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    מתעניינים בכל דבר חוץ מהארוחה
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים