yed300250
הכי מטוקבקות
    גנרל מייקל היידן. "דגן התיישב", משחזר היידן, "פתח את התיק ושלף מתוכו עותק מודפס צבעוני של תמונות הכור" | צילום: רויטרס
    7 ימים • 28.12.2016
    "ואז דגן אמר לי: ישראל לא יכולה לסבול מדינת אויב חמושה בנשק גרעיני"
    גם היום, תשע שנים אחרי הפצצת הכור הסורי, מסך הערפל והמסתורין סביב הפעולה הנועזת שמנעה מאסד פצצה גרעינית - רחוק מלהתפזר. אלא שכעת, מייקל היידן, מי שהיה ראש הסי–איי–איי באותה תקופה, שובר שתיקה ובראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות" מספר על הימים המתוחים והטעונים שלפני ואחרי החרבת פרויקט הגרעין הסורי
    רונן ברגמן | וושינגטון

    "זו הייתה אחת מהשיחות הכנות ביותר שניהלנו אי פעם", אומר גנרל מייקל היידן, כשהוא משחזר את אותה פגישה דרמטית בקומה השביעית של מפקדת סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב - הסי־אָיי־אֵיי – בלאנגלי, וירג'יניה. זה קרה באפריל 2007, במשרדו של היידן, אז ראש הסי־איי־איי. כשהיידן אומר בחיוך הרחב שלו "שיחה כנה", הוא מתכוון לכך שהיא התנהלה בין שני אנשים שהכירו זה את זה שנים ארוכות וכיבדו אחד את השני — אבל לפחות באותה שיחה שרר ביניהם חוסר הסכמה מוחלט.

     

    צילומי אוויר של הכור הסור בדיר א־זור לפני ואחרי ההפצצה | צילומי הכור: אי־פי, איי־אף־פי
    צילומי אוויר של הכור הסור בדיר א־זור לפני ואחרי ההפצצה | צילומי הכור: אי־פי, איי־אף־פי

     

    בלשונו של היידן, השיחה הטעונה בלאנגלי עסקה בשאלה אחת בסיסית: "איך אפשר להרוס את הדבר הזה, שאין ספק שהוא סכנה לשלום האזור, בלי להתחיל מלחמה כוללת במזרח התיכון?"

     

    "הדבר הזה" הוא הכור הגרעיני הסורי, שהלך ונבנה באותם ימים בחשאיות בדיר א־זור, לא הרחק מנהר הפרת. כמה חודשים קודם לכן, משחזר היידן, סביב אותו שולחן, הציג ראש המוסד, מאיר דגן, בפני היידן תמונות ראשונות שהמוסד הצליח להשיג מהאתר הסודי. מאז, מגלה היידן בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות", פעלו שתי קהילות המודיעין במבצע איסוף חשאי חובק עולם, בניסיון להבין מה בדיוק מתרחש בדיר א־זור ובאיזה שלב נמצאת בניית הכור. המסקנות של שתי קהילות המודיעין, כך על פי היידן, היו פחות או יותר זהות: צפון־קוריאה בונה בסוריה כור גרעיני דומה לזה שפועל בבירה פיונגיאנג, ולפרויקט החשאי יכולה להיות מטרה אחת בלבד — נשק גרעיני. אבל שני קברניטי המודיעין היו חלוקים ביניהם בשאלה אחת:

     

    מה לעזאזל עושים עם המידע הזה.

    היידן מספר כי מאיר דגן ניסה לשכנע אותו להיכנס ללשכתו של הנשיא בוש ולשכנעו לשלוח להק של מפציצי חמקן B2 להשמיד את האתר. היידן, שהסתמך על קבוצת אנליסטים מומחים של הסי־איי־איי, היה בטוח שלוּ ארה"ב תעשה זאת — אסד יפתח במלחמה כוללת. "בדיעבד", אומר היידן, "התברר שמאיר צדק לגמרי כשהאמין שאסד דווקא ישמור על איפוק ולא יגיב — והאנליסטים שלי טעו".

     

    הסוף ידוע: בספטמבר 2007, כך על פי הממשל האמריקאי, תקפה ישראל את הכור הסורי והשמידה אותו. למרות שחלפו מאז תשע שנים – וסוריה של היום שסועה ומדממת – הפעולה המורכבת ואפופת המסתורין הזו עדיין מציתה את דמיונם של עיתונאים בכל רחבי העולם, כשלעיתים הדיווחים סותרים זה את זה.

     

    לפני כשנתיים, אחרי שפרש מתפקידו כראש הסי־איי־איי, קיימתי סדרת שיחות עם מייקל היידן, כנראה האישיות החשובה ביותר במודיעין האמריקאי בעשורים האחרונים. במהלך הראיונות שאלתי אותו גם על פרשת הכור בסוריה. היידן, שבנושאים אחרים דיבר בגילוי לב, סירב להתייחס לעניין.

     

    לאחרונה נפגשנו שוב, הפעם במשרדו הפינתי רחב הידיים, המשקיף אל נוף מקסים של וושינגטון. האזרח היידן שותף היום בצ'רטוף גרופ, אחת מחברות הייעוץ הביטחוני הגדולות בארה"ב. הפגישה הזו התקיימה לרגל צאת האוטוביוגרפיה שלו, "ללכת עד הקצה" ("Playing to the Edge"), שכוללת פרק נרחב על פרשת גילוי הכור והפצצתו. הפעם הסכים היידן לפרוש בהרחבה את עדותו המרתקת בפרשת הכור הסורי — החל ברגע שבו הופיע דגן במשרדו עם התמונות המרשיעות, דרך הוויכוחים בצמרת האמריקאית והישראלית והדיון המכריע בבית הלבן, וכלה בהפצצת הכור ובשורת אירועים שהתרחשו במזרח התיכון ובוושינגטון בעקבותיה.

     

     
    צילומי אוויר של הכור הסור בדיר א־זור לפני ואחרי ההפצצה | צילומי הכור: אי־פי, איי־אף־פי
    צילומי אוויר של הכור הסור בדיר א־זור לפני ואחרי ההפצצה | צילומי הכור: אי־פי, איי־אף־פי

     

     

    בעדותו חושף היידן רגע אחר רגע את אחת מהדרמות הגדולות בימי הנשיא בוש וראש הממשלה אולמרט, כשהוא ודגן משמשים כאנשי המודיעין הבכירים שלצידם. על הפרק: סוריה — מדינת אויב שיש לה קשרים הדוקים עם איראן וחיזבאללה – חותרת לפצצה גרעינית, שתשנה את מערך הכוחות במזרח התיכון, אם לא בעולם כולו. הסיכונים ידועים: מערך הטילים של סוריה כולל ראשים כימיים ומכסה את כל שטחה של ישראל. הפצצת הכור הזה, הזהירו אנליסטים אמריקאים, עלולה להוביל למלחמה שאין שום דרך לדעת לאן תידרדר. ומהצד השני, מספר היידן, ישב מאיר דגן והבהיר נחרצות: "ישראל לא יכולה לסבול שמדינה, שנמצאת איתה בעימות, תהיה חמושה בנשק גרעיני".

     

    ועכשיו צריך לקבל החלטה גורלית, שיכולה לשנות לחלוטין את מהלך ההיסטוריה.

     

    האקדח המעשן:

    או: משל "הסנדק" הסורי

     

     

    ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט
    ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט

     

     

    השנה היא 1991. נשיא סוריה דאז, חאפז אל־אסד, כורת ברית רכש צבאית עם משטר האימים של צפון־קוריאה. הוא קונה טילים וגם ידע רב לייצור טילים משוכללים יותר. הידע הזה שימש את אסד להקמת מערך הטילים שלו, שהיה חמוש בנשק כימי מסוג VX וכיסה את כל שטח ישראל. אסד האב ראה במערך הזה משקל נגד למה שהוא האמין שישראל מחזיקה בדימונה. לאורך שנים ארוכות האמין המודיעין הישראלי כי סוריה אינה פועלת בנתיב הגרעיני, ולתפיסתה, הנשק הכימי הספיק לה כדי להתאזן מול ישראל.

     

    אבל ישראל לא ידעה שלקראת סוף שנות ה־90 השתנה משהו אצל נשיא סוריה. ייתכן שהשינוי היה קשור בטרגדיה שפקדה את אסד: בנו הבכור והאהוב באסל, שיועד למשול אחריו, נהרג בתאונת דרכים. מכיוון שבנו השלישי, מאהר, נחשב לחמום מוח (אם לא למעלה מכך), נותר אסד עם האופציה למנות כיורש רק את הבן השני, בשאר, שהיה באותה עת בלונדון, בהתמחות ברפואת עיניים.

     

    בשאר נחשב תמיד לחולמני ולמפוחד מבין הבנים, אבל אסד הזעיק אותו מלונדון, ועד מותו ביוני 2000, עסק האב בהכשרתו לתפקיד מנהיג סוריה הבא. באותה תקופה, לא ברור ביוזמת מי, עלתה האפשרות שאסד האב ירכוש מהצפון־קוריאנים כור גרעיני, שייצר פלוטוניום באיכות קרבית, לטובת הרכבת פצצות גרעין. אסד חתם על חוזה עם צפון־קוריאה לפיתוח הכור הזה, אם כי בקצב איטי יחסית. "ייתכן מאוד", אומר היידן, "כי הסיבה שבגללה התחיל את הפרויקט הייתה החשש שבנו חלש ולא כשיר באמת להנהיג את סוריה אחרי מותו, וביקש להשאיר בידיו נשק רב־עוצמה שיבטיח את שרידותו".

     

    בשאר אל־אסד קשר את גורלו באיראן ובחיזבאללה. נציגו בברית הזו, "החזית הרדיקלית" בלשון חטיבת המחקר באמ"ן, היה אדם מסתורי בשם הגנרל מוחמד סלימאן. הוא היה כל כך חשאי, עד ששמו ותמונתו לא פורסמו מעולם — עד אחרי מותו. סלימאן הוא בוגר הפקולטה להנדסה באוניברסיטת דמשק, עבר אינספור הכשרות טכנולוגיות וצבאיות בבריה"מ והיה אדם שכישרונו הגדול התחרה רק בקיצוניות שלו.

     

     
    נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש
    נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש

     

     

    החיבור עם איראן וחיזבאללה, מעורבות סוריה בטרור ובסחר בסמים וסיבות נוספות גרמו למודיעין האמריקאי לגבש הערכה נמוכה ביותר של נשיא סוריה הצעיר. בוויכוח שיתחולל ביניהם כמה שנים מאוחר יותר, על מה לעשות בנוגע לכור הסורי, אמר היידן לדגן כי משפחת אסד מזכירה לו את משפחת קורליאונה מ"הסנדק". "אין ספק שה'אסדים' עסקו בפשע ובמעשים אכזריים במיוחד", אמר היידן לדגן, "לא פחות ממה שעסקו בלשלוט על סוריה". כמו ב"הסנדק", גם משפחת אסד הפסידה את הבן הבכור, זה שנמשח למלכות — בסרט זהו סאני, שנרצח בידי מתנקשים. "אבל כשסאני נרצח", מבהיר היידן, "היה לדון קורליאונה את מייקל המוכשר להחליף אותו. כשבאסל מת בתאונת דרכים, אסד היה צריך להסתפק במי שייצג את דמותו של פרדו, האח הנרפה והחלש, זה שאף אחד לא תיאר לעצמו שיגיע אי פעם לפיקוד — בשאר".

     

    את אסד הבן כינו בסי־איי־איי "אדם שבאופן סדרתי עורך חישובים מוטעים". היידן חושף: "ניסינו לעבוד איתו בשיתוף פעולה במלחמה נגד הטרוריסטים שבאו לפעול נגדנו בעיראק, אך כמעט ללא הצלחה. הסורים העלימו עין מהפעילות הזו כשהיא חצתה את שטחם".

     

    אסד הבן היה אולי מהמר סדרתי כושל, אבל בדבר אחד הוא לא לקח סיכון: החשש מעומק הידיעות של המוסד ואמ"ן על אודות המתרחש בארצו. בשאר הפך לאובססיבי ממש ביחסו המתעב־מעריץ כלפי המודיעין הישראלי. הוא משוכנע כי כל מסר, טלפוני או דיגיטלי, שמועבר בסוריה מיורט בידי המודיעין הישראלי. "הוא האמין באמת ובתמים", אומר בחיוך אחד מבכירי 8200, "שבכל פעם שמוסטפה מתקשר למוחמד, מויש'לה מקשיב".

     

    כדי לחמוק מהמעקב הישראלי ביצע גנרל סלימאן את המשימות המיוחדות שלו באמצעות מנגנון שלם, נבדל ומופרד לחלוטין משאר מערכת הביטחון הסורית. אסד אישר לסלימאן למדר אפילו את הבכירים ביותר, כולל הרמטכ"ל ושר ההגנה, מקיומו של המנגנון ומפעילויותיו. כשישראל תגלה באיחור ניכר את הפעילות הזו, ידביקו לה באמ"ן את הכינוי "צבא הצללים של הגנרל סלימאן".

     

     
    ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן ז"ל | צילום: אלכס קולומויסקי
    ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן ז"ל | צילום: אלכס קולומויסקי

     

     

    סלימאן הורה לאנשיו שכל מסר חשוב, כל תוכנית, כל מסר, יועברו רק במעטפות חתומות בשעווה, באמצעות רשת של שליחים על אופנועים. הפטנט הזה הצליח: המנגנון של סלימאן נותר במשך שנים ארוכות שקוף לחלוטין עבור המודיעין הישראלי, למרות המשאבים האדירים שישראל השקיעה כדי לוודא שלא יקרה משהו חשוב שייעלם מעיניה.

     

    את הסוד הגדול ביותר הסתיר הגנרל סלימאן במחוז דיר א־זור שבצפון־מזרח סוריה: שם, בשטח מרוחק ונידח, הלך ונבנה בחשאי הכור הגרעיני שהסורים רכשו מצפון־קוריאה בסיוע כסף איראני (בארה"ב עדיין מתווכחים אם איראן ידעה או לא על מה שנעשה בכסף שהעבירה לסוריה). בכור כזה ניתן להפיק פלוטוניום לפצצת אטום, שבעזרתה, כך האמין אסד הבן, יגיע לאיזון אסטרטגי עם ישראל. פרויקט הכור הגרעיני היה כה סודי וממודר, עד שאפילו הרמטכ"ל הסורי, עלי חביב, לא ידע עליו דבר. כששמע הרמטכ"ל שישראל הפציצה, סבר כי מדובר בטעות בכתובת.

     

    במשך שנים ארוכות לא ידעה ישראל דבר על המתרחש במתחם הממודר בדיר א־זור. העובדה שלא ידעה על הקמת הכור "היא כישלון ברמה של מלחמת יום הכיפורים עבור קהילת המודיעין", אמר לי אחד מראשי קהילת הביון בעבר.

     

    היידן מספר כי כבר ב־2001 הצטבר בסי־איי־איי מידע מפוזר, לא מאומת ולא חד־משמעי על אודות קשרים גרעיניים בין סוריה וצפון־קוריאה. יעברו עוד שנים עד שהמשמעות האמיתית של המידע הזה תתברר, אחרי שדגן, כך על פי פרסומים זרים, יגיע עם התמונות להיידן.

     

     
    נשיא סוריה, בשאר אל־אסד | צילום: איי.אף.פי
    נשיא סוריה, בשאר אל־אסד | צילום: איי.אף.פי

     

     

    ב־2004, כך לפי הרשימות של היידן, גילתה את האתר אחת מסוכנויות הביון של ארה"ב, ה־NGA (סוכנות במחלקת ההגנה שעוסקת באיסוף ובניתוח מידע גיאו־מרחבי), ואף תייגה אותו כ"אניגמטי", אך "לא באמת יכולנו לדעת במה מדובר", אומר היידן. באותה שנה יירטה הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי, ה־NSA, שורת שדרים מאזור דיר א־זור לצפון־קוריאה, בקוד צפון־קוריאני שהסי־איי־איי לא פיצח.

     

    המהפך אירע, על פי פרסומים זרים, כאשר הצליח המוסד לשים את ידו על צילומים שלקח עימו לביקור באירופה ראש הארגון לאנרגיה אטומית של סוריה, איברהים עותמאן. ה"דר שפיגל" טען כי הדבר התרחש בלונדון; ה"ניו־יורקר" טען כי זה קרה בוינה. ב"ניו־יורקר" גם נטען כי היה מי שהגדיר בישראל את המצב כך: "מרגע זה שום דבר לא יהיה אותו דבר".

     

    האופציות על השולחן

    או: התרגיל המבריק

     

    על פי פרסומי חוץ, אמ"ן והמוסד פתחו במבצע רחב לאיסוף מודיעין על הכור, על סלימאן ועל "צבא הצללים" שלו. בדיווח של העיתונאי דויד מקובסקי ב"ניו־יורקר", נטען כי אולמרט הורה ביוני לשלוח לאזור הכור, עד למרחק כקילומטר ממנו, יחידה חשאית מיוחדת לאסוף דגימות חול, מים וצמחייה כדי לקבוע אם הכור "חם" ולערוך תצפיות על סידורי הביטחון במקום.

     

    על פי ה"ניו־יורקר", אולמרט שלח את דגן לעדכן את הבית הלבן ואת היידן, ובמקביל נשלחו גם ראש לשכתו, יורם טורבוביץ', ויועצו המדיני, שלום תורג'מן.

     

     

    מפקד "צבא הצללים", הגנרל מוחמד סלימאן . היידן מתאר את דגן כ"ישיר, עם דיבור פשוט ובהיר, לפעמים בוטה, כן, חסר יומרות וידען גדול"
    מפקד "צבא הצללים", הגנרל מוחמד סלימאן . היידן מתאר את דגן כ"ישיר, עם דיבור פשוט ובהיר, לפעמים בוטה, כן, חסר יומרות וידען גדול"

     

    כשדגן עלה במעלית לקומה השביעית במפקדת הסוכנות בלאנגלי, הוא כבר היה אורח ותיק ורצוי שם. "היידן", אמר לי פעם דגן, "הוא איש מודיעין בכל איבריו". דווקא דגן, שנתפס כאדם ישיר, נטול גינונים ובעל אנגלית בסיסית, הצליח ליצור את קשרי האמון הטובים ביותר שהיו אי פעם בין בכירים בקהילות המודיעין של שתי המדינות. "מעולם לא הרגשתי שהוא (דגן) עושה עליי מניפולציה", אומר היידן. "לא, לא, לא. הוא ייצג את ישראל וייצג את המוסד וייצג את המדיניות של המדינה ששירת, אבל מעולם לא הרגשתי שהוא מוליך אותי שולל כדי להשיג יתרונות עבור ישראל". דגן, לפי היידן, היה "ישיר, עם דיבור פשוט ובהיר, לפעמים בוטה, כן, חסר יומרות וידען גדול".

     

    בכל פעם שדגן הגיע לבקר, כך מספר היידן, הוא הביא עימו מידע רגיש והצעות, חלקן כמעט דמיוניות, לשיתוף פעולה. אבל באותו ביקור באפריל אפילו היידן המנוסה לא ציפה לפצצה שכזו. "דגן התיישב", משחזר היידן, "פתח את התיק ושלף מתוכו עותק מודפס צבעוני של תמונות הכור בדיר א־זור".

     

    היידן נזכר כי דגן ישב מולו ובמשך שעה ארוכה ביקש לשמוע אם גם המומחים שלו רואים עין בעין את ניתוח החומרים. דגן, כך קלט היידן בחושיו החדים, הבין כי עם כל הכבוד ליכולות של המוסד בסוריה — הרי שאין לארגון שלו כמעט מידע על המתרחש בצד השני של העסקה הגרעינית. אז הוא ביקש מהיידן לקחת את המידע שהביא, "ולהכניס אותו להבנה העמוקה והרחבה יותר של הסי־איי־איי על צפון־קוריאה", כפי שמתאר היידן.

     

    תוך כדי שיחה, היידן הירהר בינו לבינו כי ייתכן שלנדיבות הזו של ראש המוסד יש סיבה נוספת, שאותה דגן לא ציין במפורש: "הוא רצה שאני אשפיע על המדיניות האמריקאית בנושא הזה". במילים אחרות: דגן רצה שהמודיעין האמריקאי יודיע למקבלי ההחלטות בבית הלבן כי הוא רואה באופן זהה את העובדות, וכך אולי ישפיע על הצעדים שישראל תבקש מארה"ב לנקוט לנוכח ההתפתחות הדרמטית הזו.

     

    היידן נשאר לבדו והזעיק קבוצת עוזרים בכירים קרובה. "מאיר לא אמר לי מאיפה השיגו את התמונות", משחזר היידן. "הניחוש שלנו היה שהורידו אותן ממחשב של מדען סורי רשלן, אבל כל זה לא ממש שינה. מה שמאיר הראה לי היה די משכנע. השאלה הייתה רק אם מדובר בחומר אותנטי או אולי בסוג של זיוף מתוחכם".

     

    המשימה הראשונה שהיידן הטיל על המומחים שלו התייחסה בדיוק לשאלה הזו: האם מישהו טיפל בתמונות? היידן כמובן לא חשד במוסד שזייף אותן, אך בגלל שלא ידע מהיכן השיגה ישראל את התמונות, הורה למומחים לעשות כל מאמץ כדי לקבוע שהן אמיתיות.

     

     

    היידן מציין בספרו כי המומחים העלו ספקות לגבי תמונה אחת שדגן הביא. הם הגדילו שלט שהיה מודפס על צידה של אחת מהמשאיות בצילום, וחשבו שאולי הכיתוב שם בוצע באמצעות פוטושופ או תוכנה אחרת. אבל כל שאר התמונות עברו את המבחנים הקפדניים באופן מלא ונמצאו אותנטיות לחלוטין. אנשי מעבדת הצילום של הסי־איי־איי אפילו בנו על פי הצילומים דגמים תלת־ממדיים של האתר בדיר א־זור בהדמיה ממוחשבת והשוו אותם לתמונות אחרות. הכל התאים בפרופורציות, אחד לאחד.

     

    למחרת המפגש עם דגן הגיע היידן לפגישה דחופה בבית הלבן. בזמן שהמוזמנים התיישבו והמתינו לבוש שייכנס, רכן היידן לעבר סגן הנשיא צ'ייני, שמזמן טען שסוריה מנסה להשיג נשק גרעיני, ולחש לו: "אתה צדקת כל הזמן, אדוני סגן הנשיא".

     

    היידן הציג לבוש את התמונות הדרמטיות. "זה בדיוק הדבר האחרון שהוא היה צריך", משחזר היידן, "הצורך לנקוט פעולה באזור שבו כל פעולה עלולה להצית מלחמה, עם בעל ברית שיש לו את הרצון ואף את היכולת לפעול לבדו". הנשיא בוש, שבע ולמוד ניסיון מהטראומה המודיעינית שגרם לו המודיעין האמריקאי כשהודיע שיש לסדאם נשק להשמדה המונית, סיכם את הדיון בשתי הוראות חדות להיידן, שסותרות זו את זו. הראשונה: "תהיו בטוחים שהמידע אמיתי"; והשנייה: "אסור שהסיפור הזה ידלוף".

     

    היידן חזר ללאנגלי וניסה לטכס עצה עם עוזריו הקרובים: "הרי כדי להיות בטוח שהמידע אמיתי, אתה צריך לערב הרבה אנשים בתהליך הבדיקה, מה שכמובן מגדיל את הסיכון לדליפה". היידן התבדח עם עוזריו הקרובים, שאם אסד יידע על הגילוי והחקירה בעניין, הוא יסלק מהמקום מיד את כל הראיות המפלילות "ויטען שזהו מעון יום לילדים". הרי "הבניין עצמו", משחזר היידן, "נראה בתמונות כמו סניף של וולמארט". אבל ראש הסי־איי־איי ידע היטב כי אם באמת תתרחש דליפת מידע, הבדיחה תהיה על חשבונו. תוך ניסיון ליישב את שתי ההוראות של הנשיא, הורה היידן על הקמת צוות בדיקה, במה שיוגדר לימים במברק מסווג של מזכירת המדינה קונדוליזה רייס כ"מאמץ אינטנסיבי, שארך חודשים ארוכים, במטרה לאשר ולהצליב את המידע שישראל סיפקה לנו על הכור וכדי לאסוף עוד מידע מהמקורות ומהשיטות שלנו".

     

    מסקנות הבדיקה של הצוות המשותף לפנטגון, לסי־איי־איי ול־NSA היו מטרידות. היידן מספר כי הקים מה שמכונה "צוות אדום" ("איפכא מסתברא", בלשון המודיעין הישראלי), שמטרתו "להגיד למה זה לא כור גרעיני". הצוות, שהורכב כולו מאנשים שלא היו קשורים לאיסוף המודיעין בפרשה, קיבל את כל החומר, הפך ושקל, הצליב ובדק וחזר עם המסקנה הבאה: "אם זה לא כור גרעיני, זה חייב להיות כור גרעיני מזויף". במילים אחרות: מזימה סורית לייצר מידע כוזב כאילו המדינה מקימה כור גרעיני בחשאי. מובן שדבר כזה אינו סביר כלל, ולכן בעצם אישרר הצוות האדום את המסקנה שמדובר בכור גרעיני.

     

    בפגישה שנערכה בין אולמרט לבוש, כך מספרים היידן וגם הנשיא בוש בזיכרונותיהם, ביקש ראש הממשלה שהאמריקאים יפציצו את הכור הסורי. בשובו, כך נטען ב"ניו־יורקר", דיווח אולמרט לקבינט המצומצם כי הבין מבוש שהוא מתכוון לעשות זאת.

     

    אבל באותה עת התחולל ויכוח עז בין היידן והאנליסטים שלו, לבין – כך אומר היידן – דגן ואנשיו. ברקע עמד הרצח של ראש ממשלת לבנון, רפיק אל־חרירי, כשנה וחצי קודם לכן, על ידי מתנקשים של חיזבאללה בשליחות סורית. הזעם בעולם והלחץ הכבד שהפעילו בוש ונשיא צרפת שיראק על אסד הביאו להשגת כוחות סוריה מלבנון. "אסד לא יוכל לספוג עוד השפלה כמו הנסיגה שלו מלבנון", אמר היידן לדגן, "ומתוך החולשה הזו, ירצה להראות את עוצמתו ויגיב במלחמה כוללת אם נתקיף אותו".

     

    ראש המוסד, משחזר היידן, דווקא חשב אחרת. "צריך לראות את הדברים מזווית ההסתכלות של אסד", אמר דגן. "מצד אחד, הוא תמיד רצה להגיע לשוויון אסטרטגי עם ישראל, ולכן לשים את היד על נשק גרעיני. מצד שני, בשאר אסד תמיד העדיף שלא להתעמת איתנו ישירות. חוץ מזה, אם הוא ייצא למלחמה בעקבות ההפצצה, זה יחשוף את קיום המתקן הגרעיני — כלומר שהוא הקים מתקן אטומי הנוגד את חתימתו על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שאפילו הרוסים, בעלי בריתו, לא יודעים עליו ובטח לא ישמחו לדעת. אם יתקפו אותו בחשאי וישמרו זאת בסודיות מלאה, לא יפרסמו ולא יביישו אותו - אסד לא יעשה כלום".

     

    דגן המליץ להפציץ מיד, לפני שהכור יהיה פעיל, אז עלולה הריסתו לגרום לזיהום רדיואקטיבי. היידן מספר כי דגן אמר לו נחרצות: "מדינת ישראל לא יכולה לסבול שמדינה, שנמצאת איתה בעימות, תהיה חמושה בנשק גרעיני". מצד שני, אם הייתה פורצת מלחמה עם סוריה, יש להניח שהייתה מסתיימת בניצחון ישראלי — אבל גם באלפי קורבנות ובשינוי משמעותי בפוליטיקה של המזרח התיכון כולו.

     

    נבואותיהם השחורות של האנליסטים של היידן הובילו להתייעצויות קדחתניות בשורת פורומים של קהילת המודיעין האמריקאית, המועצה לביטחון לאומי והבית הלבן. "היה לנו ברור כי גישה דיפלומטית בלבד לא תוביל לשום תוצאות", אומר היידן. לכאורה עמדה בפני האמריקאים גם האפשרות לפרסם את הפרשה ולהפנות את המידע לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. אבל האמריקאים הבינו שאפשרות כזו תביא בוודאי לאינסוף מריחות ודחיית ביקורים של הפקחים באתר בידי אסד. הנזק: כל העולם יבין שהמידע היה בידי ארה"ב, והיא לא פעלה בהחלטיות; אסד יעלים את הראיות, כך ש"בסוף היינו נראים פתטיים לחלוטין", לדברי היידן.

     

    צילום מבנה הכור הסורי טרום הריסתו. היידן: "מה שדגן הראה לי היה די משכנע" | צילום: מתוך סרט וידיאו שהפיק הסי־איי־איי
    צילום מבנה הכור הסורי טרום הריסתו. היידן: "מה שדגן הראה לי היה די משכנע" | צילום: מתוך סרט וידיאו שהפיק הסי־איי־איי

     

    אפשרות אחרת שנידונה הייתה פעולת קומנדו של כוח דלתא, אריות הים (המקבילה האמריקאית לשייטת) או כוח אמריקאי מיוחד אחר. היתרון בפעולה כזו כמובן היה שהיא בפרופיל נמוך, לא מכוונת אצבע מאשימה כלפי מישהו ואולי תמנע מסוריה לפתוח במלחמה כוללת. החסרונות היו שסוריה ודאי תאשים ממילא את ארה"ב, וגם "לא ברור אם הכוח היה מצליח לשאת מספיק חומרי חבלה כדי לפוצץ את המתקן כולו. וכמובן", מוסיף היידן, "הסכנה שבגילוי הלוחמים".

     

    אפשרות שלישית: הפצצה. היידן: "מפציצי חמקן B2, שימריאו מאחד הבסיסים שלנו באזור הים התיכון או במפרץ הפרסי, יכלו להגיע למקום ולהשמיד אותו. ההגנה האווירית הסורית הייתה מכובדת, אבל לא משהו שאי־אפשר להתגבר עליו".

     

    אבל הפצצה גלויה, כך האמינו במודיעין האמריקאי, טומנת בחובה סכנת התלקחות של מלחמה כוללת. היידן: "ככל שחשבנו על זה יותר, הגענו למסקנה שיש עדיפות לאופציה היברידית: פעולה דיפלומטית, שכרוכה באולטימטום לפעולה צבאית". הכוונה הייתה לפרסם בהודעה מיוחדת של הבית הלבן את התמונות המרשיעות של הכור בדיר א־זור והמידע שנאסף, להקציב לסורים 30 יום לפרק את המקום — ואז לתת לפקחי האו"ם להיכנס לתוכו כדי לוודא שאכן פורק, ואם הסורים יסרבו — לתקוף לאלתר. היידן: "נקודת החולשה שלנו בפתרון הזה הייתה שהוא נותן לאסד זמן ללכוד חלק מ־7,000 האזרחים האמריקאים הנמצאים בסוריה כבני ערובה".

     

    אלה היו האופציות. עכשיו היה צריך לבוא לבוס ולקבל החלטה.

     

    הפגישה בחדר הצהוב

    או: "אין ליבה – אין מלחמה"

     

    הפגישה המכרעת נערכה אצל הנשיא בוש. הנושא היה כל כך סודי, עד שהיא לא נערכה באגף המערבי כרגיל, אלא בקומה השנייה של אזור המגורים בבית הלבן, בחדר הצהוב, כדי להשאיר אותה מחוץ לרשימת הפגישות הפומבית של הנשיא. בפגישה השתתפו הנשיא, סגנו, מזכיר ההגנה ומזכירת המדינה, ראש המטות המשולבים, היועץ לביטחון לאומי, ראשי קהילת המודיעין ועוד.

     

    האורחים התרווחו בכורסאות העמוקות. אנשי צוות הבית הלבן הגישו תה קר עם קרח ויצאו. סטיב האדלי פנה להיידן וביקש ממנו עדכון עם המודיעין האחרון.

     

    "אדוני הנשיא", פתח היידן, "יש לי עדכון עם ארבע נקודות מרכזיות. הראשונה: זה כור גרעיני; השנייה: הסורים והצפון־קוריאנים פועלים בשיתוף פעולה בנושאי אטום זה כעשור; השלישית: הצפון־קוריאנים בנו את המתקן בדיר א־זור; והרביעית: המתקן הוא חלק מתוכנית (גדולה יותר – ר"ב) לייצור נשק גרעיני.

     

    "תיארתי לעצמי שאחרי שאומר את הדברים האלה, כולם יחשבו על הפרשה העיראקית", משחזר היידן, ולכן הסביר מיד מדוע אין מקרה סוריה כמקרה עיראק, ומדוע הפעם יש ודאות גבוהה מאוד־מאוד כי זהו אכן כור גרעיני. היידן הסביר לנוכחים שהכור הסורי הוא "העתק מדויק של הכור ביונגביון, והקוריאנים הם היחידים שיש להם כורים כאלה מאז שהבריטים נתנו להם את התכנונים בשנות ה־60".

     

    כאן היידן עצר לרגע, נתן לנוכחים לקחת נשימה עמוקה והמשיך באמירה לא פחות דרמטית: "אבל אדוני הנשיא, אני לא מצליח לאתר את החלקים האחרים של תוכנית הנשק הגרעיני הסורי: לא את מפעל ההפרדה (שנדרש כדי למצות את הפלוטוניום ממוטות האורניום אחרי ההעשרה – ר"ב); לא קבוצת נשק (המדענים והמהנדסים שבונים את הפצצה עצמה ואת מנגנון הפיצוץ שלה). לכן, אדוני הנשיא, לגבי החלקים האלה יש ודאות נמוכה בלבד".

     

    בשקט שהשתרר אמרה מזכירת המדינה רייס, שהלוואי שהיו לה אנשי מודיעין כאלה כמה שנים קודם לכן, בהתייחס כמובן לטראומה של הנשק העיראקי שמעולם לא נמצא. רייס הכירה בסכנה שבקיומו של הכור הגרעיני, אך התנגדה להתקפה אמריקאית עליו. סגן הנשיא צ'ייני אמר לעומת זאת שיש לתקוף כדי לשגר מסר חד לסוריה, לצפון־קוריאה ולאיראן, שארה"ב לא תסבול התנהגות שכזו.

     

    היידן אומר כי היה לו ברור "שארה"ב די השתמשה בכל הקרדיט לביצוע התקפות מעין אלה, וחוץ מזה דבקנו באמירה שאם אין ליבה (גרעינית פעילה) — אין מלחמה (No Core – No War). לא יכולתי להגיד בוודאות שאין לסורים קבוצת נשק או מפעל הפרדה, אבל לי — או לישראלים — פשוט לא היו כל הוכחות לקיומם של אלה".

     

    כשהוא מסובך עד מעל לראש בשתי מלחמות בשתי מדינות מוסלמיות, סיכם הנשיא בוש את הדיון: "מה שמייק (היידן) אמר לי הוא שאין סכנה מיידית, ולכן אנחנו לא נעשה את זה".

     

    האופציה שהועלתה לדיון והייתה מקובלת על רוב הנוכחים הייתה להציב אולטימטום לסורים. אלא שיישום התוכנית הזו היה תלוי בהסכמת הגוף שסיפק לארה"ב את התמונות ואת המידע לפרסם אותם. היידן נזכר: "הייתי די רגוע בעניין הכור הסורי גם אחרי ההחלטה של הנשיא שלא לנקוט פעולה צבאית, כי היה לי ברור שאם אנחנו לא נתקוף — ישראל תעשה זאת".

     

    אולמרט, כך מספר הנשיא בוש בזיכרונותיו, התאכזב מרות מההחלטה של בוש. רבים בישראל ראו בסירוב האמריקאי אות ודוגמה לכך שארה"ב לא תיקח על עצמה סיכונים גדולים מדי כדי להגן על ישראל, במיוחד בעידן שאחרי הפלישות לעיראק ולאפגניסטן. לפי ה"ניו־יורקר", החליטו בישראל ללכת בדרכי הסיסמה "לסמוך רק על עצמנו", המילים המפורסמות שנכתבו בהקדשת התמונה ממטס חיל האוויר בשמי אושוויץ.

     

    ההפצצה

    או: שתיקת הטילים הסוריים

     

    בלילה שבין ה־6 וה־7 בספטמבר 2007, כך על פי הפרסומים, השמידו מטוסי חיל האוויר כליל את הכור הגרעיני ההולך ונבנה בדיר א־זור. לסורים נגרמה מבוכה קשה, כי עסקו בפרויקט הנוגד באופן בוטה את חתימתם על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.

     

    היידן אומר כי המנצח הגדול של המבצע היה דגן, שהארגון שלו גם הביא את המידע שחשף את הפרויקט הסורי וגם היה זה "שהבין טוב מכולם לנפשו של הנשיא אסד". בהתחשב במצבה הנוכחי של סוריה המשוסעת, אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם יכולת גרעינית כזו או אחרת היו נופלים בידי אחד מהפלגים הלוחמים כרגע.

     

    סוריה סירבה לאורך תקופה לאפשר לפקחים מטעם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לבקר באתר הכור שהופצץ. כשהסכימה בסופו של דבר, בגלל לחץ בינלאומי כבד, היה זה אחרי חודשים ארוכים שבהם הקדישו הגנרל סלימאן ואנשיו מאמצים גדולים לגלח את האתר ולהסיר ממנו כל סימן לפיתוח גרעיני. למרות זאת גילו פקחי הסוכנות סימנים של חומרים בקיעים ושרידים להקמתו של כור. מאוחר יותר ביקשה הסוכנות לשלוח את הפקחים שלה לביקורת בעוד שלושה אתרים אחרים בסוריה שנחשדו כי הם חלק מפרויקט הגרעין, אך הסורים סירבו בתוקף. ב־9 ביוני 2011 הודיעה הסוכנות כי סוריה לא דיווחה על הקמתו של כור גרעיני וכי היא אשמה בהפרה בוטה של האמנה שעליה היא חתומה.

     

    אבל זה עדיין לא היה סוף הסיפור. הגנרל סלימאן הסתובב בארמון הנשיאות בדמשק ולא ידע את נפשו מרוב כעס. בתוך חודשים ספורים הוא איבד גם את עימאד מורנייה, עמיתו וחברו הקרוב שנהרג כשהיה אורחו בדמשק, וגם את מפעל חייו — הכור הגרעיני בדיר א־זור. ממסמכי ויקיליקס עולה שמערכות הטילים הניידות של סוריה היו בכוננות מלאה — אך בשאר אסד החליט שלא להורות על ירי. ההתנהגות הזו "דורשת משמעת עצמית", יאמר ראש הממשלה אולמרט למנהיג המיעוט בקונגרס, הסנטור ג'ון בונר. "אסד אינו טיפש כלל וכלל".

     

    באשר לסלימאן עצמו, דעתו של אולמרט הייתה שונה. "סלימאן היה חתיכת חרא, עם יכולות ארגוניות ולוגיסטיות בלתי רגילות". סלימאן, כך לפי מסמך מסווג ביותר של ה־NSA שנטל עימו המדליף אדוארד סנודן, "היה מעורב בשלושה תחומים עיקריים: עניינים פנים־סוריים הנוגעים למשטר ולמפלגה; ענייני צבא רגישים ביותר; ועניינים הקשורים בלבנון, הזירה הפוליטית שם והקשרים עם חיזבאללה".

     

    באפריל 2008 הגיעו בסי־איי־איי למסקנה כי אסד לא יפתח במלחמה בגלל תקיפת הכור, אין צורך לשמור יותר על סודיות ואפשר להשתמש בחומרים שנאספו על אודות הפרשה לצרכים אחרים. באותה עת התחולל ויכוח חריף בממשל סביב היחס לצפון־קוריאה. על הפרק עמדה השאלה אם לחתום איתה על הסכם נוסף, שבו תתחייב לפרק את פרויקט הגרעין שלה בתמורה להסרת הסנקציות והטבות חומריות, הסכם שכמוהו כבר הפרה כמה פעמים בעבר.

     

    ישראל, כך נזכר היידן באנחה קטנה, התנגדה בכל תוקף לפרסום התמונות מהכור, אבל הוא החליט אחרת: "היינו צריכים להפוך את הפרשה הזו לפומבית, כי היינו בדרך לחתום על הסכם עם צפון־קוריאה, שהייתה אשמה בפשע הפצת הנשק להשמדה המונית החמור בהיסטוריה. לא הייתה לנו ברירה אלא לעדכן את הקונגרס".

     

     

    היידן. "היה לנו ברור כי גישה דיפלומטית בלבד לא תוביל לשום תוצאות" | צילום: איי.פי
    היידן. "היה לנו ברור כי גישה דיפלומטית בלבד לא תוביל לשום תוצאות" | צילום: איי.פי

     

    הסי־איי־איי אפילו הכין סרט על גילוי הכור בסוריה והפצצתו, ומייקל היידן, יחד עם בכיר מודיעין נוסף, הציגו אותו לוועדת הסנאט למודיעין ולקבוצה של עיתונאים אמריקאים בשיחת רקע. פרשת גילוי הכור הייתה הצלחה מודיעינית מרשימה, והסוכנות שמחה שיכלה להציג ניצחון.

     

    כדי "להוסיף ממד של דרמה", בלשונו של היידן, ולקשר בין אנשי הצללים של דמשק ופיונגיאנג, הוסיפו בסי־איי־איי גם תמונה שהשיגו ממקורות חסויים שלהם: הגנרל סלימאן עם ראשי תשלובת הגרעין של צפון־קוריאה, כולל פרטים רבים על אודותיו ועל אודות עוצמתו.

     

    אלא שסלימאן לא האריך ימים. באוגוסט 2008 חוסל ראש "צבא הצללים", בעת שסעד ארוחת ערב בבית הקיט שלו, בעיר החוף טרטוס בסוריה. על פי מסמכי ויקיליקס, הפעולה הזו בוצעה על ידי שייטת 13. •

     

    ronen@ronenbergman.com

     


    פרסום ראשון: 28.12.16 , 19:17
    yed660100