מאות סרטים דוקומנטריים עשו על האסירים כקבוצה וכבודדים, מאות מאמרים נכתבו עליהם, מצלמות של אמצעי תקשורת מכל העולם הוכנסו לתוך תאיהם. פיגועי טרור רבים נוהלו מתוך בתי הכלא, מהלכים פוליטיים שלמים נרקמו מאחורי הסורגים, פיקוח רצוף ומעקב 365/7/24 אחריהם מתבצעים, אבל אף אחד, אף אחד - לא יבין ויכיר באמת לעומק את המתחולל ביניהם.

אפילו בשירות בתי הסוהר ובחטיבת המודיעין שלו, הגוף שמכיר אותם הכי טוב מכולם, לומדים כל יום משהו חדש. אחר המגזר הזה אני עוקב כבר עשרים שנה מכל כיוון אפשרי. בתפקידי השונים בשטחים הכרתי (כמעט) את כל מי שיש לו יד ורגל בעולם המורכב, המעניין והטעון הזה: אסירים משוחררים המועסקים ברשות הפלסטינית, במנגנוני הביטחון שלה ובמוסדות האזרחיים; משפחות אשר בניהן כלואים בישראל; ארגונים פלסטיניים העוסקים באסירים; משרד (מיניסטריון) ממשלתי האמון עליהם; הצלב האדום; המערכת הפלסטינית הדואגת להעברת תשלומים האסירים ולקליטתם לאחר שחרורם ועוד ועוד.

את הצוהר הזה פתח לפני והקדים אותי חבר הכנסת באסל ע'טאס (צריך להגות רטאס), איש הרשימה המשותפת וחבר מפלגת בל"ד. ע'טאס, ערבי נוצרי יליד הכפר ראמה שבגליל ודוקטור להנדסת סביבה, הינו פעיל מפלגה ותיק במפלגת הברית הלאומית הדמוקרטית, הדוגלת להפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. המפלגה הוקמה לפני כעשרים שנה ע"י ד"ר וחבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, בן דודו של ע'טאס, שנמלט מישראל למדינות המפרץ לאחר שנחשד בריגול ובסיוע לארגון חזבאללה במהלך מלחמת לבנון השניה.

ע'טאס נתפס לפני ימים אחדים כשהוא מבריח מכשירים סולולארים לאסירים, במהלך ביקורו באחד בתי הכלא. חברי הכנסת, כמו גם עורכי דין, מורשים לקיים ביקורים מקצועיים בבתי הכלא ולפגוש את האסירים. ע'טאס ניצל את הזכות המוקנית לו הפוטרת אותו מחיפוש בכליו בשער בית הכלא, והעביר לאחד האסירים עימם נפגש 12 מכשירים.

מבלי להיכנס יתר על המידה לפרשת ע'טאס, די אם נדגיש כי מדובר בעבירה חמורה, שכן ברור כי הטלפונים הניידים האסורים לשימוש ע"י האסירים הביטחוניים, מהווים מבחינתם כלי פעיל, יעיל וזמין לא רק לדבר עם משפחותיהם, אלא בעיקר על מנת להמשיך ולעסוק בתשתיות טרור למיניהן הפעילות בשטחים, ולהשפיע על נושאים פוליטיים שונים בסוגיות הפלסטיניות הבוערות.

בבתי הכלא בישראל מרצים את עונשם כיום כ-5000 אסירים פלסטינים, אשר מוגדרים ע"י הרשות הפלסטינית "אסירים ביטחוניים", בשונה מאלה הפליליים. כולם נשפטו בבתי דין ישראלים בגין מעורבותם בטרור או בפעילות חבלנית עויינת ברמות שונות. הם מפוזרים בין מספר בתי כלא בישראל, ומאיישים את התאים ע"פ שייכותם וזהותם הפוליטית טרם כניסתם לכלא – אגף נפרד לאסירי הפת"ח, לאסירי החמא"ס, הג'יהאד האסלאמי, החזיתות ועצמאיים (בלתי מזוהים). אלה לא מתערבבים באלה, לא בהחלטות הפנימיות, לא בהנהגות המקומיות וכו', כאשר לעיתים מקיימים שיתופי פעולה נקודתיים בהתאם לנסיבות.

למשל, בעת שביתות רעב, במשא ומתן לשיפור תנאים ונושאים דומים. שירות בתי הסוהר, האמון לא רק על כליאתם ושמירה עליהם, מפעיל אמצעים שונים ונוקט צעדים מיוחדים על מנת להפחית את הפוטנציאל השלילי הטמון בקרב אסירים בעלי רמת מסוכנות גבוהה. בראש כל קבוצת אסירים ניצבת הנהגה הנבחרת על ידי האסירים, הנושאת במספר תפקידים עיקריים: היא ממונה מטעמם לנהל את הקשרים השוטפים עם שירות בתי הסוהר, לקיים משאים ומתנים בנושאים שונים, להכתיב את כללי ה"המותר והאסור"ועוד.

בין ההנהגות בולטת תמיד לאורך השנים זו של החמא"ס, אשר אסיריה נחשבים למגובשים יותר, אידיאולוגיים יותר ו"בעלי ד.נ.א"שונה מאלה של הפת"ח, למשל. מעל הכל צריך לזכור, כי מבחינתה של החברה הפלסטינית בשטחים, האסירים הביטחוניים, אשר כמעט לכל משפחה היה בעבר "נציג"מטעמה שפקד את הכלא הישראלי לתקופה כלשהי, מהווים את חוד החנית של המאבק הלאומי הפלסטיני בישראל, וליתר דיוק - המאבק המזוין. כאורך ריצוי העונש, כך גם מידת האהדה, הכבוד, ההערכה והערצה אשר רוכשת החברה הפלסטינית לאותו אסיר. כך, אסירים הנחשבים ל"כבדים", כמו למשל עבדאללה ברגותי, "מהנדס"החמא"ס שנשפט ל-67 מאסרי עולם בגין אחריותו הישירה לרצח 66 ישראלים במהלך האנתיפאדה השניה, זוכה להערכה רבה ביותר לא רק בין חברי תנועת החמא"ס, אלא בקרב שכבת הצעירים הפלסטינים כולה, כולל אלה המזוהים עם הפת"ח, היריבה הפוליטית.

עניינם של האסירים הפלסטינים חוזר לסדר היום הישראלי בעיקר סביב עסקאות שחרור (האחרונה היתה כזכור בתמורה לשחרורו של גלעד שליט), ובמסגרת צעדים ישראלים המכונים "מחוות"הממומשים במסגרת שלבי משא ומתן מדיני עם הפלסטינים. בין אם הם מקבלים כותרות ובין אם לאו, יש לדעת כי מדובר באחת מסוגיות הליבה הבעייתיות ביותר הקיימות בין ישראל לרשות הפלסטינית, התובעת כתנאי הכרחי את שחרורם של כל האסירים כחלק מהסדר הקבע. בהנחה ששום ממשלה ישראלית לא תשחרר את כל רבי המרצחים המרצים את עונשיהם, הרי שברור כי לפנינו משוכה גבוהה וסבוכה ביותר, גם אם שיחות על הסדר עם הפלסטינים לא נראות אף באופק הרחוק.