שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    372 הרוגי תאונות בשנה זה עניין של תרבות

    אל תחפשו את התשובה בנהג שטעה או תשתית שכשלה, גם לא בשוטר שאיננו. הקטל בכביש בישראל הוא בראש ובראשונה בעיה תרבותית ואם לדייק, היעדרה

    372. זהו מספרם של הישראלים שנהרגו ב-2016 בתאונות דרכים. זו גם שנה רביעית ברציפות שבה מספר הרוגי התאונות בישראל נמצא בעלייה, בניגוד למגמה ברוב מדינות העולם המערבי.

     

    תאונה קטלנית נוספת השנה - מספר שיא של הרוגים (צילום: דוברות מד"א) (צילום: דוברות מד
    תאונה קטלנית נוספת השנה - מספר שיא של הרוגים(צילום: דוברות מד"א)

     

    המספרים מדהימים: רק לפני 15 שנה, בשנת 2001, נהרגו בכבישי 28 מדינות האיחוד האירופאי 54,900 בני אדם. ב-2015 נהרגו שם פחות ממחצית, 26,100 בני אדם. כל זאת למרות גידול ניכר באוכלוסיה וזינוק אדיר במספר כלי הרכב. בארה"ב המצב דומה, עם ירידה במספר ההרוגים בתאונות לשליש לעומת 1990.

     

    • שנה של מוות על הכביש – זינוק במספר ההרוגים בתאונות

     

    גם אצלנו בישראל נרשמה ירידה במספר ההרוגים, מכ-650 בממוצע מדי שנה באמצע שנות ה-70 של המאה שעברה ועד 290 בלבד בשנת 2012. אבל מאז המספרים בישראל שוב בעלייה, בניגוד למה שמתרחש ברוב מדינות העולם.

     

    מומחים לנושא ניפקו בשבועות האחרונים מגוון סיבות לתופעה, החל ממשטרת התנועה הלא ממש מתפקדת, דרך תשתיות לקויות ו"כבישים אדומים", ועד לדמות ערטילאית המוכרת בשם "הנהג הישראלי", שהוא לדעת רבים פרוע, עבריין ואלים, ולפיכך מעורב יותר בתאונות. אבל הגורם העיקרי לקטל אחר לגמרי. מדובר פשוט בתרבות. או נכון יותר, בהיעדר תרבות.

     

    ברוב מדינות האיחוד האירופאי בהן נרשמה צניחה של עשרות אחוזים במספר הרוגי התאונות, קיימת תרבות ארוכת שנים של ציוד לחוק וכיבוד הזולת - גם בכבישים. לא יעלה למשל על דעתו של אזרח גרמני, לחצות כביש שלא במעבר חצייה. לא יעלה על דעתו של רוכב אופניים שוויצרי לרכוב על המדרכה.

     

    אצלם מדובר בעניין של תרבות. ולכן, בראשית שנות ה-2000, כאשר יצאו באיחוד האירופאי למסע שמטרתו צמצום הקטל בכבישים, היה להם עם מי ועם מה לעבוד. עם אזרחים שומרי חוק, ששיתפו פעולה (לצד כמובן, השיפור מדהים בבטיחות המכוניות, בתשתיות הכבישים ובטיפול בנפגעים).

     

    ואצלנו? למעלה מ-100 הולכי רגל נהרגו ב-2016, כ-29% מכלל הרוגי התאונות ושיעור כפול מזה המקובל במדינות האיחוד האירופאי. רק מעטים מהם נפגעו כשהלכו לתומם על המדרכה או כאשר חצו כביש כחוק ברמזור ירוק. רוב התאונות האלה יכלו להימנע אילו הולכי רגל היו מכבדים את החוק, מצייתים לו ומתנהגים בהתאם.

     

    למעלה מ-80 מהרוגים ב-2016 היו רוכבי קטנועים, אופנועים או אופניים. לא מעט מהם נפגעו בתאונות עצמיות, שברכיבה בהתאם לחוק היו נמנעות. כמעט שליש מהרוגים היו בני המגזר הערבי. גם אצלם, כיבוד החוק וציות לחוק אינם עניין מקובל. להיפך.

     

    התרבות הישראלית של אי-ציות לחוק מתחילה בדברים קטנים. אופניים חשמליים למשל, סוג של תופעה עבריינית שמתחילה ב"טיפול" במערכת האלקטרונית של הכלי המאפשרת להפוך אותו לסוג של קטנוע. ההורים שרוכשים כלי כזה לילדים יודעים שמדובר בעבירה על החוק, הילדים שרוכבים יודעים שהם למעשה עבריינים, משפרי הכלים מודעים לכך כמובן והרכיבה מתבצעת ללא התייחסות כלשהי לזולת. ולמרות איומי האכיפה, על המדרכות.

     

    אין סיכוי שילד שלומד להיות עבריין תנועה כבר בגיל 13, יגדל להיות נהג בוגר ושומר חוק כשיעבור למכונית. או לאופנוע. זה עניין של תרבות וחינוך. אין גם סיכוי שילדים שחוצים עם הוריהם כביש שלא במעבר חצייה או כאשר רמזור הולכי הרגל אדום, ויודעים היטב שמדובר בעבירה על החוק, יגדלו להיות שומרי חוק בעצמם. גם זה עניין של תרבות. אין גם סיכוי שצעיר מעיירה בדואית בנגב או מכפר ערבי בגליל, שגדל לתוך תרבות של זלזול בחוק הישראלי, יציית לחוק דווקא על הכביש.

     

    ומה שמרגיז ומקומם זה שרשויות השלטון בישראל משתפות פעולה עם ה"אין תרבות" הזו. במערב אירופה לא תראו כמעט אופניים חשמליים שעוברים על החוק. אצלנו? מאות אלפי כלים כאלה מתרוצצים על הכבישים והמדרכות ללא פיקוח, ללא רישוי, ללא ביטוח, ללא הכשרה מינימאלית לרוכבים, שרבים מהם קטינים וחסרי יידע תיאורטי ומעשי בנהיגה וברכיבה. 9 מהם נהרגו בשנה שעברה, ומאות אחרים פצעו הולכי רגל ונפצעו בעצמם.

     

    באירופה, אוי להולך רגל שיחצה כביש שלא מעבר חצייה או באור ירוק. אצלנו? במקום הפרדה מוחלטת - כבישים לכלי רכב ומדרכות למכוניות - תמצאו במקומות רבים ג'ונגל של ממש. הולכי רגל על הכבישים, אופניים ואופנועים על המדרכות. פחד.

     

    באירופה, לכל אדם אחריות על מעשיו. בישראל התרבות אחרת: מישהו אחר אשם. כשהולך רגל נפגע על הכביש, קודם כל מחפשים את הנהג. הוא הרי רשע מרושע, "רוצח" על גלגלים. העובדה שהולך הרגל אולי חצה באדום, כשאוזנו צמודה לסמארטפון, לא רלוונטית. מישהו אחר, בטח הנהג, אחראי לתאונה.

     

    וכך, גם את רוכבי הקטנועים והאופנועים פטרו מאחריות בישראל. זוכרים את הקמפיין שקרא לנהגים "לחפש את האיש עם הקסדה"? אז עם כל הכבוד, מצטער, אבל תפקידו של הנהג לנהוג, ובהתאם לחוק. הוא לא אמור "לחפש איש עם קסדה" שבדיוק חותך אותו מימין בניגוד לחוק, גם לא את הולך הרגל או רוכב האופניים שבדיוק מתחשק לו לחצות צומת באור אדום. מוטב היה להשקיע בקמפיין להולכי הרגל ולרוכבים. שיחפשו הם את הנהג. שייזהרו וישמרו.

     

    ואי אפשר בלי להזכיר "תרבות" ישראלית אחרת, זאת מהרשתות החברתיות והטוקבקים. האלימה, גסת הרוח, שאין בה כבוד לזולת ולדעתו. זה שמסכם אותך ב"עוף מפה לברלין", יהיה מן הסתם גם זה שיהבהב באגרסיביות באורות הרכב ויצפור בתוקפנות כדי להעיף אותך מהנתיב שלו. עניין של תרבות.

     

    אז אל תתפלאו, אם מספר ההרוגים בכבישים יצמח גם ב-2017. כי גם עוד 100 ניידות לא יעזרו למי שמתוך בחירה, אין תרבות והיעדר חינוך, אינו עוזר לעצמו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: חגי נתני תיעוד מבצעי מד"א
    עוד תאונה, עוד מקרה של חוסר תרבות
    צילום: חגי נתני תיעוד מבצעי מד"א
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים