המשימה: להכיר 5 אנשים חדשים
אחרי שד"ר אייל דורון שמע שהוא חסר אחריות על כך שהוא ומשפחתו עוברים דירה כל ארבע שנים, הוא החליט לקבוע מטרות חדשות ומאתגרות לא פחות. בטור חדש הוא מספר על הניסיונות להכיר אנשים חדשים ולשנות הרגלים בבית, ונותן טיפים איך אפשר לקבוע מטרה ולעמוד בה
"אתה גומר את הילדים", "זה חוסר אחריות", היו רק חלק מהתגובות שקיבלתי אחרי הטור הקודם. תזכורת קצרה: כחלק מהחלטה להסתגל לשינויים ולסביבות חדשות, עזבנו את תל אביב ועברנו להרצליה הצעירה. פעם בארבע שנים מחליפים שכונה, בתי-ספר, שכנים ואווירה. לכל ההורים הנסערים שכתבו לי: ברור שאם, נגיד, מחליטים להתגרש וסבתא במצב קשה, לא עוברים בדיוק דירה. אבל חשוב מצד שני להיות בתנועה.
אין דרך להתרגל לשינויים ולחוסר ודאות מסוים בלי לחוות את זה. שבעה גופים מובילים בעולם (ביניהם הבנק העולמי, האיחוד האירופי והאו"ם), מדברים שוב ושוב על שינויים, חוסר ודאות, קריירות משתנות במהירות וילדים שיגדלו לתוך עולם שלא הכרנו. ברור שבית הספר לא יכול כרגע לאמן את הילדים שלנו בכל אלה. אם לא בא לכם לעבור דירות פעם ב... תעשו משהו אחר, אבל תעשו.
להסתגל לשינויים
במהלך השבועות האחרונים הספקנו להתמקם קצת בשכונה החדשה. אלונה, תכף בת תשע, מסתגלת לאט, חייבים להודות. ערכנו ביקור בבית הספר הקודם והילדים חיכו בחלון עם שלטים של "אלונה התגעגענו". היה באמת מרגש. בית הספר הקודם היה בית ספר צומח, קטן יותר ואישי, וברור שאלונה היתה נשארת. בבית הספר החדש יותר "קשוחים", יש יותר מבחנים ויותר לחץ ויש גם כמעט אלף תלמידים.
כל מי שמכיר אותי יודע כמה אני תמיד מדגיש "למידה אישית", אבל הצוות עושה מאמץ, הילדים אדיבים והכי חשוב - זאת הזדמנות ללמוד ולהבין איך אני לא מאבד את עצמי ושומר על הייחוד שלי בתוך המון של ילדים. אנחנו מקפידים מאוד לשמור על רוטינות קבועות מקודם, על קשר עם חברות מהכיתה הקודמת ועל מסגרות משלימות שמעניקות לאלונה יחס אישי. גבר הצורך למנטורים אישיים (מורים ומורות מתחומים שונים של יצירה, כתיבה, מוסיקה או התעמלות, שאלונה מאמצת) ומשלימים לה באופן ברור דיאלוג של "אחד על אחד". ויש כמובן גם את ג'וס, הכלב המאומץ שהיא כל כך רצתה ונחת בבית רק כי החלפנו מקום. איתמר, מצדו, חגג יום הולדת 11 וחברים חדשים וישנים הגיעו לבקר. איתמר די הפתיע והוא זורם ומאושר, וגם יש לו חברה חדשה.
יוצרים קשרים חדשים
טוב, אז הרצליה הצעירה זה לא הצומת השוקק של יהודה מכבי פינת כיכר מילאנו בתל אביב, אבל איתרנו את הפיצוצייה שלנו, את הקפה שלנו, את הסופר שפתוח מאוחר ואת השכנים של "סליחה, אפשר לקבל כוס חלב?". הנה הם, בלבוש אלגנטי וייצוגי במיוחד לעבודה. עד עכשיו די שנוררנו אותם: חלב, ביצים, פותחן, ספר תנ"ך ליומיים ואופטלגין. אבל אנחנו נחזיר להם בגדול, על כל ביצה וביצה. הזמנו אותם להדלקת נרות, למשל, אבל הם לא יכלו (או שניסו להתחמק?...).
.JPG "השכנים. נעים מאוד! ( )")
בעיקרון, נמאס לי לגור במקום מסוים חמש-שבע-עשר שנים ולשאול את קרן אשתי: "איך קוראים לאלה שגרים ממול?, ובמה היא עובדת?". רוצה לדעת, להכיר, להזמין אלינו, להיות בקשר. אחת התכונות הכי חשובות בעולם החדש של המאה ה-21 היא לדעת ליצור קשרים ולמצוא חברים חדשים. זה לא יעבוד אם אנחנו כהורים לא נעשה את זה בעצמנו. אז נפרדנו מעמדת ההורים המלמדים ומחנכים, ועברנו ל'מוד' פעולה של הורים שלומדים מחדש יחד עם הילדים לתקשר. השכנה שגרה במספר 3 ואנחנו חולקים החל מהשבוע מטפלת משותפת. קרן והילדים יצאו גם לטיול חנוכיות בקבוצה שנקראת "משפחות הרצליה הצעירה מטיילות". כמו שאמרה לי ידידה שלי: "הרצליה הצעירה" זה שם שנותנים לשכונה אנשים שהם כבר לא צעירים אבל ממש רוצים לחשוב שהם כן.
במהלך החודש הקרוב לקחנו לעצמנו שלוש משימות: להכיר חמישה אנשים חדשים שגרים ברחוב לפחות ברמה של "שלום, נעים מאוד". להכיר את סיפורם האישי של שני אישים שנושאים שם של רחוב שמקיף אותנו: א.ד. גורדון, דויד בן גוריון, ולא פחות חשוב - מי זה יניב שעל שמו נקרא "גן יניב" בשכונה, הגן אליו אנחנו מטיילים. מגיע לו שנדע מי הוא היה. מבירור ראשון מסתבר שיניב שירת במשטרה צבאית, למד תיאטרון ואומנויות לחימה, הוא נראה בחור כריזמטי במיוחד, ולמד בבית ספר "לב-טוב", בית הספר היסודי אליו הצטרפנו. השכונה מלאה בגנים על שם ילדים שנולדו בשכונה והפכו לחיילים שנפלו במילוי תפקידם.
.jpg "גן יניב ( )")
מהפכה בכביסה
לכל מי שמחפש דרך אחרת להתחדש וחושב שלעבור דירות זה מנהג משונה, מגיעה ההזדמנות של שנה חדשה. 2017 נפתחה, ואיתה הנטייה האנושית להבטחות חדשות. בערב חג המולד עולה, למשל, כמות החיפושים למילה "דיאטה" ב-82%. עיקר ההבטחות מתרכזות ב: מתחילים דיאטה, מפסיקים לעשן ונרשמים לחדר כושר. 70%, אגב, יפרו את ההבטחה החדשה עד סוף חודש ינואר. ראש השנה האזרחית הוא גם הזדמנות נהדרת לקבל טיפים לחיים מפי כמה מהפסיכולוגים הנחשבים ביותר בארצות-הברית, שלכבוד היום החגיגי מוכנים להסתכן בטיפים מעשיים ואנחנו לא נפספס את זה.
כתבות נוספות בערוץ הורים:
- "מהשנייה שבני נולד ראיתי בעיניו שמשהו לא בסדר"
- הורים מסכמים שנה: הבטחות שלא קיימנו
לפני שנחזור אליהם נתוודה על ההבטחה החדשה שלנו לכבוד השנה החדשה והמקום החדש: "אמא לא עושה יותר כביסה לבד". כמו הקלישאה על שיפוץ ("מה שלא עושים מיד כשעוברים, כבר לא נעשה"), יש כאן ניסיון לשנות הרגל היסטורי ומביך בבית. כן, כן. גם אנחנו חלק מ-75% בתי אב בישראל שבהם אם הבית אחראית לבדה על הכביסה. רק ב-5% מקרב הזוגות הנשואים הגבר מכבס לבד. סטטיסטיקות הכביסה לא השתפרו במשך עשרות שנים. סקר שנערך לאחרונה באנגליה בקרב 1,800 איש, מראה כי 20% מהגברים מודים שהם לא עושים פשוט כלום בבית. אישה בממוצע עושה 17 שעות מטלות בית בשבוע, לעומת פחות משש שעות אצל הגברים. המספרים האלה לא כוללים זמן טיפול בילד.
החלטנו על תדריך כביסה וערכנו אותו ביום הראשון של 2017. אלונה, איתמר ואבא אייל (מעוכב התפתחותית בתחום) קיבלו תדריך מקרן: מתי זה 40% הרתחה, מתי 65% הרתחה, איך יודעים שנגמר, מתי מעבירים לייבוש. הוכן תרשים זרימה מיוחד: מיון-הכנסה למכונה-הפעלה-ייבוש-קיפול-פיזור. צצה בעיה שיהיה קשה לפתור אותה בעתיד הקרוב: סוגיית הקיפול. קרן ושתי הנשים המלוות (סבתא פנינה ואביבה המטפלת) יודעות לקפל, השאר - ממש לא. אז פעם ביומיים נמיין, נכבס ונייבש כולנו.
"אני מסתפקת בזה", אמרה לי קרן בשקט. "זה גם לא יחזיק מעמד". רציתי להגיד לה שהיא לא מכירה אותנו, שאנחנו נכבס ולא נאכזב. שכדאי לה לזכור את הרגע, אבל רעש מכונת הכביסה התחיל. כמו במחזה של חנוך לוין, כשהילד שואל את אלוהים - "תוכיח שאתה קיים ומדוע יש רוע בעולם?", אבל הרכבת עוברת ברעש אדיר ולא שומעים את התשובה - אי אפשר היה לשמוע גם את המונולוג שלי. "אל תבטיח הבטחות", אמרה לי קרן כדרכה בשקט. "פשוט תעשה", ויצאה במהירות לפרוצדורה הבאה שלה. מובס משהו בלעתי רוק. "אנחנו נעמוד בזה, אתם תראו", אמרתי לילדים שלי בטון נחוש, באחד הרגעים היותר מוזרים של אבא שלהם עד היום, "אנחנו נכבס כל יומיים!".
הנה החלוקה החדשה המתוכננת בבית:
קבוצת המקפלות: פנינה חמותי, אביבה המטפלת וקרן אשתי.
קבוצת המכבסים: אלונה, איתמר, אייל וקרןשימו לב לדמות המשותפת בשתי הקבוצות: קרן אישתי, שגם מכבסת וגם מקפלת. מה לעשות, מהפכות לא קורות ביום אחד.
הרגלים חדשים - טיפים מגדולי הפסיכולוגים
אז יש לנו מפה לשכונה החדשה והבטחה להכיר שכנים ודמויות שעל שמם נקראו רחובות, לפתח קשרים ולצעוד יחד בתור משפחה. ואיך דואגים שהכל לא ייעלם תוך חודש? כפי שהבטחתי, יש טיפים טובים מפסיכולוגים רציניים ועמוקים. הנה כמה דוגמאות:
- רוצים להפסיק לעשן? אל תתרכזו בזה. תאמצו לכם הרגל אחר שסותר את העישון: למשל, תתחילו לרוץ. ברגע מסוים יש סיכוי טוב שתרצו להוריד סיגריות כדי לרוץ טוב יותר.
- רוצים לרזות? אל תחשבו על כמה קילוגרמים אתם רוצים להוריד, אלא על מה תרוויחו מזה. זאת לא פסיכולוגיה חיובית בלבד. הקילוגרמים שתורידו זאת מטרה סטטית, אבל לחשוב מה נרוויח מזה, זה תהליך דינאמי ונמשך: אני אהיה יותר בריא ואז אראה יותר צעיר ובסוף התהליך אהיה יותר שמח.
- אני אוהב מאוד, כמו תמיד, את החוקר באומייסטר, החוקר הגדול של יכולת האיפוק העצמי. הוא מצדו היה אומר לנו שכל מי שרוצה להתחיל הרגל חדש ומאתגר, כדאי שיתחיל בהרגל חדש וקטן יותר: למשל לשבת זקוף. קבוצת "היושבים זקוף" במשך שבועיים הצליחה הרבה יותר מאוחר גם בניסיונות הדיאטה. גם איפוק עצמי, כמו חשיבה יצירתית, זה שריר שמחכה שיאמנו אותו.
מילה לסיום על ג'וס, הכלב-שועל החדש שלנו. הוא ממשיך להסתיר שאריות של אוכל בכל פינה בחצר, ואנחנו ממשיכים לחשוב שהוא אוכל רק אוכל של כלבים. ניסינו להרגיל אותו לא לעלות על רהיטים, לא לשבת על הספה בסלון, לא לנבוח על אורחים חדשים, לא לברוח מדי פעם החוצה. אז ניסינו. בהחלטה משותפת ויתרנו והחלטנו לרכז מאמצים במקומות בהם הכישלון פחות מובטח.
שתהיה לכם שנה של התחלות חדשות ו-restart שמח אחד לפחות. שנה חדשה היא הזדמנות שלנו כבני אדם לצמצם את היתרון החשוב ביותר כנראה של המחשב עלינו: לעשות restart. להשאיר מאחור את הגרסה הפחות טובה שלנו ולרענן.
ד״ר אייל דורון, חוקר חשיבה יצירתית, מייסד שיטת SEISEI
לילדים ובני נוער
מסתגלים לשינויים:
לפנייה לכתב/ת 
