שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "ברח בגיל 8 מגטו ורשה ושרד ביערות". הלך לעולמו גיבור הספר "רוץ ילד, רוץ"
    בשבוע שעבר מת יורם פרידמן (82), ניצול שואה שסיפור ההישרדות שלו במלחמת העולם השנייה היווה בסיס לספר המצליח של אורי אורלב. בתו: "הוא סיפר לנו איך אכל נחשים. גדלנו על זה שאין דבר שאתה לא יכול לעשות"

     

    יורם פרידמן הלך לעולמו    (צילום: אלי מנדלבאום, אורי דוידוביץ, יוגב אטיאס)

    יורם פרידמן הלך לעולמו    (צילום: אלי מנדלבאום, אורי דוידוביץ, יוגב אטיאס)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    בשבוע שעבר הלך לעולמו יורם פרידמן, ניצול שואה וגיבור הספר "רוץ ילד, רוץ", והוא בן 82. הוא הותיר אחריו אישה – סוניה - ילדיו מיכל וצביקה, ושישה נכדים.

     

    הוא נולד בשם שרוליק בעיירה בלוניה שבפולין, ואחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה הועברה המשפחה לגטו ורשה. בשלב מסוים ניסו בני המשפחה להימלט מהגטו, אולם נתפסו ואביו נעלם. לימים נעלמה גם אמו, ופרידמן התגורר ברחוב, שם פגש חבורת יתומים שיחד איתם הצליח לברוח וליערות, שם העביר את שנות המלחמה מאז היה בן 8.

     

    יום אחד, במהלך בריחה מחיילים גרמנים בין הכפרים, הוא נתקל באביו שאותו חשב למת. אביו הדריך אותו לשנות את שמו לשם פולני אבל לא לשכוח את זהותו כיהודי. כדי לאפשר לפרידמן לברוח, האב הסגיר עצמו לידי הנאצים וכך הסיח את דעתם.

     

    שרוליק למד לחיות כפולני, חי מעבודות מזדמנות, לן ביער ואכל פירות וחיות קטנות. באחת מעבודותיו הוא עבר תאונה וידו הימנית התרסקה. בבית החולים התגלה סודו והרופא לא הסכים לטפל בו משום שהוא יהודי. לאחר שהתפתח נמק ביד נאלץ רופא אחר לכרות אותה.

    פרידמן ליד כרזת הסרט. למטה: בילדותו (באדיבות המשפחה) (באדיבות המשפחה)
    פרידמן ליד כרזת הסרט. למטה: בילדותו(באדיבות המשפחה)
     (באדיבות המשפחה) (באדיבות המשפחה)
    (באדיבות המשפחה)

    אבל שרוליק שרד את המלחמה, עלה לישראל, שמו עוברת ליורם והוא החל לעבוד כמחנך ומורה. בסוף שנות ה-90 מסר את עדותו ל"יד ושם" ובעקבותיה הדליק משואה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ב-1997. הספר "רוץ ילד, רוץ" נכתב על ידי אורי אורלב ב-2001 ועל בסיס הספר יצא לאקרנים סרט בהפקה גרמנית-צרפתית.

     

    פרידמן הלך לעולמו ביום שלישי שעבר בשנתו ונטמן ביום רביעי. בתו מיכל שפרנסקי פרידמן סיפרה בשיחה עם ynet: "הבית מלא אנשים. אהבו אותו המון אנשים והוא היה איש של אנשים. הוא אהב את החיים ולא ויתר לאף תלמיד. גם אנחנו גדלנו על זה שאין דבר כזה שאתה לא יכול לעשות, לא כקלישאה".

     

    פרידמן לא היה בקו הבריאות בחודשים האחרונים. מצבו הידרדר בעקבות פצע ברגל שהחמיר בשל בעיות של זרימת דם. בבית החולים נאמר לו שייאלץ לעבור כריתה. "אבא שלי לא הסכים בשום פנים ואופן", אומרת שפרנסקי פרידמן. "הוא לא הסכים להיות נכה ואמר שהוא לא מוכן להיעזר במישהו כדי ללכת לשירותים. הוא היה צלול עד הרגע האחרון".

     

    הילדים מיכל וצביקה נחשפו לסיפורו יוצא הדופן כבר מילדותם: "אבא תמיד דיבר. כשהיינו קטנים הוא סיפר לנו איך אכל נחשים ביער, אבל רק בגיל 16 הצטרפתי לטיול שלו עם תלמידיו ב'יד ושם' ונחשפתי לסיפורו המלא".

    יורם וסוניה פרידמן (באדיבות המשפחה) (באדיבות המשפחה)
    יורם וסוניה פרידמן(באדיבות המשפחה)

    במהלך סיור בפולין (באדיבות המשפחה) (באדיבות המשפחה)
    במהלך סיור בפולין(באדיבות המשפחה)
     

    הציבור נחשף לסיפורו הודות לעובדת "בית ווהלין" בגבעתיים ששמעה אותו לפני 20 שנה והחליטה שהוא חייב להפוך לספר. הבת מיכל: "הוא הקליט את עצמו במטרה שאני אכתוב סיפור שיישאר במשפחה, אבל היא אמרה שזה חייב להיות סיפור שיהיה נחלת הכלל ועשתה את השידוך עם אורלב. הוא לא ממש רצה לכתוב עוד ספר שואה, אבל היה ביניהם קליק והוא כתב סיפור מדהים שמאוד מאוד קרוב לסיפור האמיתי".

     

    אורלב: "טלפנה אליי מורה ואמרה שהיה אצלם איש מדהים, איש גדול עם זנב סוס ג'ינג'י, וסיפר להם על הילדות שלו ביערות. ככה זה התחיל. נפגשנו וישר הוא התחיל לספר לי את הסיפור. אמרתי לו 'יורם, תשמע, אנחנו נקבע פגישה, אני אכין טייפ, אני אקליט אותך ונשב בבית אצלי'. הוא אמר: 'לא, אני רוצה לדבר איתך עכשיו'. אז הלכנו לבית קפה והוא ישב וסיפר לי את הסיפור".

     

    ספרו של אורלב עובד כאמור גם לסרט, ולדברי הבת מיכל: "אבא כאב את אי-הצלחתו של הסרט דווקא בארץ, לאחר שקיבלו אותו בארה"ב, באירופה וביפן. אבל הוא היה מאוד מאושר בשנים האלו. זו הייתה גם תרפיה בשבילו אבל הוא גם חש שזו שליחות. הוא הסתובב בבתי ספר, בבסיסי צה"ל וביום השואה האחרון למרות מצבו הוא התארח ב'זיכרון בסלון' שערכתי בבית.

     

    "ביום השואה הקרוב הוא אמור היה להגיע כמו בכל שנה לבית הספר של הבן שלי ולספר לילדים את סיפורו. אני אגיע במקומו ואנחנו נמשיך להעביר את מורשתו וללמד אנשים שצריך לאהוב את החיים ולחיות אותם".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים