שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    כשהילדים שלכם מסרבים לקבל את הגירושים

    יש המון גורמים שמקשים על ההחלטה להתגרש – רגשות אשם, פחד מאי-הוודאות וחשש מהשינוי במצב הכלכלי. אם לא די בכל אלה, לעיתים הילדים מסרבים לקבל את החלטת הוריהם, ומנסים להתערב ולנהל להם את החיים. איך מתמודדים? בעזרת העברת המסרים הנכונים

    "היא אמרה לי שהיא לא עוברת לשום מקום", סיפר לי אב שהתחיל בתהליך גירושים ולא האמין שבתו בת ה-16 תגיב באופן שרק יסבך עוד יותר את חייו. "היא אמרה שהיא אוהבת את החדר שלה, שזה המקום שלה, שמספיק לה מהשטויות שלנו ושהיא לא מתכוונת להשתתף במסיבה הזו". לבסוף אותו אבא עזב את הדירה, אך בתו מסרבת לבקר אותו מאז. אם אחרת סיפרה לי: "הוא חזר מאבא שלו וסיפר לי שהדירה שלו ממש לא מסודרת ודלה בריהוט. אבא שלו נראה לו מאד מסכן, והוא הבין שאין לו כסף. ואז הוא שאל אותי – אולי תוותרי לו על המזונות? שתהיה לו קצת רווחה".

     

    ההורים האלה מתייסרים. ההחלטה להתגרש היא החלטה קשה וגורלית, ולפעמים התחושה היא שצריך לחצות את הרוביקון כדי להגיע אליה. יש כל כך הרבה גורמים שמקשים על ההחלטה – רגשות אשם כלפי הילדים ולפעמים גם כלפי המשפחה המורחבת, פחד מאי-הוודאות ומבדידות, חשש מהשינוי במצב הכלכלי, חשש מהצורך בהתארגנות חדשה בכל תחומי החיים, לפעמים גם תחושת בושה וכישלון - הן אישית והן מול החברה, ואם לא די בכל אלה, פתאום מגיעים הילדים ומתחילים בעצם לנהל להורים שלהם את החיים.

     

    במקרים אחרים, כשבן זוג אחד לוחץ על פרידה ובן הזוג האחר מתקשה להשלים עם ההחלטה הזו, טענות הילדים כלפי בן הזוג שאינו רוצה בפרידה מותירות אותו ממש ללא מילים. האם יגלה לילדים שהוא אינו רוצה בפרידה ושמבחינתו הכל בגלל ההורה האחר? האם יציג חזית אחידה עם ההורה האחר כדי שהילדים לא יצטרכו לבחור צד? הוא כל כך סובל מהרעיון שלא רוצים אותו יותר, שמוותרים עליו, הביטחון הבסיסי שלו בקביעות של הסטטוס שלו מתרסק, אז מאיפה ישאב את הכוחות להוביל את הילדים לחוף מבטחים? איך לא ייגרר בעקבות כללי ההתנהגות שהילדים ינסו להכתיב לו?

    הילדים לא אמורים להכתיב להורים כיצד להתנהג (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    הילדים לא אמורים להכתיב להורים כיצד להתנהג(צילום: Shutterstock)
     

    אלא שילדים, בין אם הם צעירים ובין אם הם בגיל ההתבגרות, אינם יכולים לנהל לבד את עולמם. הם זקוקים למישהו, בדרך כלל להורה שלהם, שישים להם גבולות, ויעניק להם את התחושה שהעולם הוא מקום בטוח. הם יודעים שגם אם הם מתנהגים כאילו שהם מנהלים את העולם, המשימה הזו גדולה עליהם. הם בודקים את הגבולות כדי להיות בטוחים שאלה קיימים, ושיש שם מישהו שישמור עליהם. כשההורים שלהם מתגרשים, נוצרים סדקים בעולמם של הילדים. לעיתים הם שואלים את עצמם אם הם אחראים לפרידה, לעיתים הם חוששים למקום שיהיה להם.

     

     

    התנהגות מתריסה כאמצעי בדיקה

    אחת הדרכים הבטוחות לבדוק שאלות כאלה היא בהתנהגות מתריסה, בניסיון להכתיב את הכללים ולבדוק את התגובה של ההורה להתנהגות. לא בכדי אומרים אנשי המקצוע שהדרך לבשר לילדים על פרידה היא במסר משותף של ההורים, מבלי שהורה אחד יטיל את האשם על ההורה האחר (גם אם הוא בטוח שזה המצב). לא פחות חשוב מכך הוא שהילדים יקבלו את המסר הברור שהם אינם אחראים לפרידה. מסר נוסף הוא שההורים לוקחים אחריות על כל ההתנהלות בתוך הפרידה, ושהם יגיעו לפתרון משותף שיתאים לכל בני המשפחה, ללא צורך בעזרת הילדים. בסופו של דבר, גם בפרידה, הילדים נשארים ילדים וההורים נשארים הורים.

     

    לעיתים, למרות המסרים החד-משמעיים, הילדים יבחרו בהתנהגות מתריסה. כשילד או נער או אפילו בחור צעיר מצהיר שהוא לא יגיע לבית של אמא או אבא, זה הזמן לשדר לו שהכל בסדר. גם אם לא יבוא לבית הזה, יהיה לו שם חדר ויהיה לו מקום אצל ההורה הזה, מתי שרק ירצה. אם הילד מתעקש שהפגישות תתקיימנה בבית ההורה שאצלו הוא גר, ואם הדבר אינו מתאים ביחסים שבין ההורים, זה הזמן לומר לו שהמשאלה הזו לא תתקיים. אפשר לחפש מקום אחר, כזה שיתאים גם לילד אך לא פחות מכך גם להורה, וכל הזמן הזה חשוב להעביר את המסר שלילד הזה יש מקום בבית של ההורה שעזב. הילד זקוק למסר הזה, הוא בודק את המקום שלו והוא מחכה לשמוע את התשובות הנכונות, אלה שלא מוותרות עליו.

     

    החופש להישאר ילדים

    כשהילד מתערב בצדדים הכלכליים של הפרידה, הוא אומר להורים שלו שהוא המבוגר האחראי והם הילדים. זהו משא כבד מנשוא לכתפיים הצעירות של הילדים. ההורים, שבוחרים בפרידה, חייבים לילדיהם את החופש להישאר הילדים. לכן שרטוט הגבול שמעבר לו הילדים אינם מתערבים בהסדר הפרידה, הינו משמעותי וחיוני. כשהילדים מקבלים את המסר שההורים עובדים על פתרון הנושאים הכלכליים ושהם יכולים להיות רגועים כי הנושאים האלה מטופלים באחריות, הם יכולים להתפנות להתמודד עם הכאב שלהם על הפרידה. אם הילדים מנסים למנוע פרידה ע"י סירוב לדבר עליה, או סירוב לדבר עם ההורה שנתפס על ידיהם כיוזם הפרידה, גם אז יש מקום לדבר איתם על הסירוב שלהם, ובו בזמן גם להבהיר להם שההחלטה הזו הינה של ההורים ושל ההורים בלבד.

     

    הכאב והזעזוע שהילדים חווים גדול, וכן, הוא קשה ומטלטל. יחד עם זאת, עדיין לא נולד הילד שהרוויח מכך שההורים שלו הקריבו את עצמם, את החופש האישי שלהם ואת שמחת החיים שלהם רק כדי שהוא יחיה בבית אחד עם הורים שלא מחבבים זה את זה במקרה הטוב, ושלא סובלים זה את זה במקרה הרע. בסערת הפרידה אחד התפקידים של ההורים הוא להמשיך לראות את צורכי הילדים לאורך כל הדרך. להיות רגישים לילדים, קשובים לצרכים שלהם, לדבר איתם ולאפשר להם לחלוק את התחושות שלהם.

     

    במקביל, עליהם להמשיך ולהוביל את הילדים כי זהו חלק מהמהות של התפקיד ההורי – לצעוד ליד הילדים ולהוליך אותם בדרך החיים שלהם, עד שיהיו בוגרים דיים כדי לעשות זאת לבד. קשה? לעיתים זה קשה מנשוא. לעיתים זה הזמן לקבל הדרכה הורית או סיוע נפשי כדי לעזור להתמודד עם החזית שנפתחה מול הילדים, שנוספת להתמודדויות המורכבות גם ככה של הפרידה. הורה שמשדר שאינו מפחד להתמודד עם הקושי ושהוא קשוב לצרכים של הילד בתוך מערבולת הפרידה, הוא הורה שעוזר לבניית חוסן נפשי אצל הילד, דבר שילווה את הילד לאורך שנים. ואם אתם שואלים אותי, זה לגמרי שווה את המאמץ.

     

    עו"ד נילי שילה הינה מגשרת-עו"ד בתחום המשפחה, בעלת הכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי.  

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Shutterstock
    גם אם תחליטו להתגרש, אני לא זז
    צילום: Shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים