געגועים לימי דדש

האגדה מספרת שהיה היה פעם איש חביב ונחמד, משה שמו. משה היה אהוב על כולם. מפשוטי העם עד הבכירים שבו. משה היה איש פשוט, צנוע, לא בעל הון גדול, אך בעל נשמה ענקית. אף פעם לא התרברב במה שיש לו ואף פעם לא בכה על מה שאין לו. למשה הייתה אהבה אחת גדולה, בית"ר ירושלים שמה. הוא דאג לה, דאג כמו שאיש לא דאג לה. וכשמשה החליט שהגיע הרגע להפוך את בית"ר לקבוצה של המדינה, הוא בנה קבוצה בדמותו ובצלמו - לא עשירה ולא נוצצת, אלא קבוצה של נשמה.

בית"ר מאז ומתמיד נחשבה לקבוצה שמשחקת עבור הסמל. קבוצה שצמחה מהשכונה, אף פעם לא שיחקו שם בשביל הכסף, כי אף פעם לא היה שם כסף. זה לא מתחבר לגנים של המועדון. אם נלך קצת קדימה בזמן, לתקופה שכן ניסו לעשות מבית"ר משהו שהיא לא, וזה קבוצה עם שלל כוכבים שנקנו במיליונים, אמנם נקבל 2 אליפויות וגביע , אבל זה שידר משהו לא נכון אז. משהו לא אמיתי, לא רומנטי. הצלחה שנעשתה לא מהסיבות הנכונות, ולכן, התקופה הזאת הסתיימה עם הרבה חובות וארקדי אחד פחות בשוק ההון.

ונחזור למשה, שידע להביא את השחקנים הכי טובים, לא בשביל המשכורת בסוף החודש אלא בשביל לתת הצגה, ובית"ר של פעם הייתה ההצגה הכי טובה בעיר. משה, והכוונה לדדש כמובן, ידע "לקנות" את השחקנים עם החביבות שלו. הוא לא היה צריך חוזים שמנים ולא משאי ומתן ארוכים. מספיקה הייתה מפית אחת קטנה וחתימה. כן, האגדה מספרת שלמשה לא היו חוזים, היו לו מפיות.

ועכשיו מה? לא מפית ולא נייר, איכשהו את כל משאי המתן טביב מסיים בתביעות בוררות, שאין מה לעשות, אם נודה באמת, גם לא משכיל לצאת עם ידו על העליונה מהן ופשוט ממאיס עצמו על כולם.

וזהו משה (צילום: יואב דודקביץ' )

רן בן שמעון צריך לבקש מסבתו שתרקח לו איזה מתכון מיוחד שיפעל במהרה, כי אחרי עוד משחק שבלוני וחסר תכלית של בית"ר הערב, אשר ישאיר אותו בכל זאת בכיסאו המתנדנד לשבוע נוסף, גם טביב וגם רן יודעים מה שכל ילד יודע - זאת לא בית"ר, לא התוצאות, לא היכולת ובעיקר לא הנשמה. חוסר חשק והתלהבות מוחלט. כ"כ אנמיים נראים שחקני בית"ר, שלפעמים נדמה שהם פשוט לא יכולים ופחות לא רוצים.

נותר רק לקוות שבית"ר תעשה את החיזוקים הנכונים בינואר. שוב אין מדובר ברכש נוצץ ומנקר עיניים כמו שאר הגדולות, שבית"ר תמיד נראתה כעוף מוזר לידן, אלא פשוט שחקנים שיבואו מהרגש, כי כדורגל משחקים באהבה או לא משחקים בכלל.

אז מה בכל זאת נשאר מאותה אגדה קסומה? רק הסיגר. זה של משה וזה של אלי...