שלום ולא להתראות, גיא לוזון
קשה להבין איך אדם שהצהיר פעם אחר פעם על המחויבות שלו להפועל ת"א, גם בשעת משבר, פתאום קם והולך. במקום להישאר ולהילחם עם סגל מדולל אך מחויב ובתמיכה של אחד הקהלים הטובים בארץ, המאמן הרים ידיים
כיצד ולמה מונה גיא לוזון לפני שנים למאמן מכבי פ"ת כולנו יודעים. עם זאת, הוא הותיר רושם של מאמן יסודי שרעב להצלחה, ומלא מוטיביציה. בשלב זה לוזון קיבל את ברכת הדרך ממשפחתו וחתם באחת הקבוצות הגדולות בארץ, הפועל ת"א. המאמן נכשל באופן טוטאלי בקבוצה האדומה, כאשר מלבד העפלה לשלב הבתים של אופ"א, ה"הישג" הגדול שלו היה לאלץ את מנהיג הקבוצה, יוסי אבוקסיס, לפרוש ממשחק פעיל. למזלו, לאחר שנאלץ להתפטר, לוזון חזר הביתה למכבי פ"ת, אך נראה היה כי איבד את "מגע הקסם" שלו, ועזב לאחר עוד רצף של הפסדים.
לאחר שתי עונות נחמדות בבני־יהודה, לוזון מונה למאמן הנבחרת הצעירה, שנבחרה לארח את היורו. גם הפעם לוזון עשה המון רעש וכותרות, אך נבחרתו לא סיפקה את הסחורה, כאשר הייתה אחת הנבחרות החלשות בטורניר. ברשותכם, לא ארחיב על חגיגות הניצחון חסר החשיבות על אנגליה. בשנת 2014, צחוק הגורל מנע מלוזון אליפות היסטורית בבלגיה, כאשר הקיזוז הארור, שמנע אליפות ממכבי חיפה בישראל באדיבות אבי לוזון, פגע בקבוצתו של האחיין, סטנדרד ליאז'. המועדון הבלגי לא התאושש מהמשבר של אובדן אליפות בטוח, ומשם לוזון הידרדר לקדנציה עלובה בליגת המשנה באנגליה.
לוזון לא נעלם מהמפה, והוזכר ללא הרף כמועמד לכל קבוצה גדולה בארץ, ואפילו לנבחרת הבוגרת. במקביל, החל לפרשן במספר מקומות ולכתוב טורי דעה. בדומה לקולגות אחרות שלו, עבודת הפרשנות עזרה לשמור אותו בתודעה (יש לציין שהפרשנות שלו הייתה טובה), וכך הוא מצא את עצמו בפעם השנייה כמאמן הפועל ת"א.
אלא שהפעם לוזון לא הגיע לבנות קבוצה משלו, וידע מראש שהמועדון נמצא בעיצומו של משבר מקצועי לא קטן. עובדה זו לא הרתיעה אותו, וגם כשהתגלו הבעיות הכלכליות העצומות, לוזון נראה כמי שמוכן להקריב ולהנהיג, במטרה לכפר על הקדנציה הכושלת הקודמת, ועל הדרך, להפוך ליקיר המועדון. הוא דיבר ללא הרף עם שחקנים ורוכשים, ובאמת נראה שהוא מעוניין לסייע. אתמול התברר שלוזון אינו חזק, וגם אינו אמיץ מספיק כדי לעשות זאת. אחרי כל הרעש והצלצולים, לוזון הציב אוליטמטומים שונים להנהלה החדשה, כשאני מאמין שגם הוא יודע שלא ניתן היה לענות על דרישותיו.
במקום להישאר ולהילחם עם סגל מדולל אך מחויב, ובתמיכה של אחד הקהלים הטובים בישראל, לוזון ויתר ונטש את הקבוצה. הוא עשה זאת כמובן גם לפני הדרבי, אולי מחשש מתבוסה נוספת שתירשם על שמו.
וכאן הבעיה שלי. אינני מבין כיצד אדם שהצהיר פעם אחר פעם על המחויבות שלו למועדון, גם בשעת משבר, פתאום קם והולך. האם הוא מבין לאיזה מעמד היה זוכה אם היה נשאר בקבוצה ומשאיר אותה בליגה (לא מופרך בכלל)? גם אם הקבוצה הייתה יורדת, לוזון ככל הנראה היה מקבל גב מהאוהדים ונשאר בניסיון להעפיל איתה מחדש, ולהפוך ללא פחות מסמל אדום נוסף.
אלא שלוזון נכנע ללחצים, והלך הביתה, אבל כמובן, תוך יצירת דרמה מיותרת, שלא מועילה לאף אחד מהצדדים. כולי תקווה שהפועל ת"א תתאושש, תישאר בליגה, ותנצח את קבוצתיו הבאות של לוזון, שככל הנראה אינו הולך להישאר מחוסר עבודה.
