זה לא ההפסד, זו הדרך

הפועל ירושלים נחלה אתמול את הפסדה הראשון בטופ 16. אז מה הבעיה פה? בסך הכל הפסד ראשון מתוך שלושה משחקים, וירושלים עדיין במאזן חיובי. אבל לא מדובר פה בהפרש 20 הנקודות, אלא בדרך.

ירושלים מרבה לפתוח בצורה חלשה את משחקיה במפעל, ובשלב הטופ 16 עוד לא הובילה פעם אחת ברבע הראשון, דבר שמקשה מאוד על החזרה להובלה. אז בריטאס עוד ראינו קאמבק נגד קבוצה פחות מוכשרת, אבל מול זניט, שנמנית בין 4 המובילות ברוסיה, זה לא יכול לקרות. גם המשך המשחק לא בישר טובות. ראיין טולסון וסטפן מרקוביץ' פשוט עשו כל העולה על רוחם והפציצו 44 נקודות משותפות, כשהם מדייקים ללא הפרעה ב-8/14 ל-3. 

(צילום: זניט סנט פטרסבורג)

גם פה חסרה חשיבה יצירתית. במקום לראות את ג'רלס ודייסון מתמודדים עם הפיק-אנד-רול שפשוט פירק את ההגנה של ירושלים פעם אחר פעם, היה נכון יותר, בטח מול קבוצה ללא גבוה משמעותי ובידיעה שהכוח האמיתי של זניט הוא משלוש, לנסות הרכבים גבוהים יותר, לדוגמה אליהו או פיטרסון בשלוש, קינזי כגארד וג'ונס עם סטודמאייר בצבע בחיפוי. אבל פיאניג'אני הגיע עם תוכנית משחק מהבית, כשלפעמים נראה שלמאמן יש יותר אנרגיה מלשחקניו.

ואנרגיות כמו שהיו מול ניז'ני לא חוזרות כל יום, וגם לא אווירת השיתוף שהביאה 27 אסיסטים בשבוע שעבר לעומת 14 אתמול. הנתון הזה נובע משתי סיבות עיקריות. האחת היא הפיגור המוקדם שמבשר על תחילת "הצלת המולדת", והשני הוא הקושי של ירושלים לייצר כשהגארדים שלה תחת לחץ. מפתיחת המשחק זניט קפצה על דייסון וג'רלס באגרסיביות ואילצה אותם לקחת זריקות קשות, וכששני מובילי הכדור בחוץ, קשה לשאר החלקים להתחבר. אותה אגרסיביות פשוטה שמתבטאת במאבק על כל כדור, משהו שאתמול נראה לא לרמתה של ירושלים - להתנפל ולחנוק דווקא מול יריבה עדיפה.

נקודת החושך הירושלמית היא דווקא הישראלים ,הרבה מדובר על היחס של מאמני מכבי והפועל כלפי הישראלים, אך אנו רואים שבוע אחרי שבוע שהישראלים פשוט לא מגיעים אגרסיביים למשחקים באירופה. אליהו נראה כבוי, והלפרין פשוט כבד רגליים מכדי להתמודד ברמה ההגנתית הרצויה, בטח בהיעדר חשיבה הגנתית קבוצתית שתחפה על הגארד, וכך נחשפות הרבה חולשות ביכולתו האישית.

אחת משלוש הבעיות בעמדות הירושלמיות היא הרכז ולא עמדת הגארד. ירושלים חייבת מרכז משחק, כזה שעושה את האחרים טובים יותר, כמו שהלפרין ואליהו עושים בעיקר בליגה. שחקן, ואני לא אומר דונטה, ששולט במשחק. העמדה הבאה היא הסנטר, כי להוציא את זניט שהסנטרים שלה לא עוברים את ה206 ס"מ, לרוב הפיינליסטיות תהיה מאסה מתחת לסלים, משהו שעתיד להקשות אם וכאשר ירושלים תגיע לסדרה או משחק מכריע בעתיד המפעל. אחרי שראינו מה עשה קראבצוב לסטודמאייר בארנה, קשה לראות את ירושלים מסתדרת בעמדה הזאת.

לסיכום, הערב לא מבשר טובות, אך עדיין ירושלים בתמונת ההעפלה לשלב רבע הגמר וסיכוייה אף טובים, כשנשאר לה לארח את זניט וריטאס בארנה. ירושלים אכן תצלח את הבית, אך ספק אם תעפיל לפיינל-פור שהיא מייחלת לו. אורי צריך לחשוב איך מדליקים את המנורה, כי השנה התואר המשמעותי עובר במבטחים.