לא מוותר: הסיפור המדהים של אבי דה פילוסוף
"מחוץ לרדאר": הוא הקדיש את כל חייו לספורט כמתחרה וכמאמן וגם כשהפך למשותק אחרי תאונה קשה, הוא לא ויתר על אהבתו הגדולה. אחרי שחצה את מרתון טבריה על כיסא גלגלים פשוט וצלח את הכנרת, הוא כבר מוכן לאתגר הבא בטריאתלון ישראמן
למרות שעבר תאונה קשה שריתקה אותו לכיסא גלגלים, הכאב העז ביותר של אבי דה פילוסוף לא היה כאב פיזי מהעצמות השבורות או מהגוף המשותק. תחושת הכאב החזקה ביותר פילחה את גופו ביום ששוחח עם המורה של בתו שחר, אז רק בת 7, ושמע ממנה שהבת לא מצליחה לתפקד בבית הספר בגלל שהיא מאשימה את עצמה בתאונה שעבר אביה. בלילה שקדם לתאונה שחר הייתה אמורה לישון אצל אביה, אך הדבר לא קרה בסופו של דבר, וכך התאפשר לו לצאת לרכיבת האופניים בה נפגע.
לכתבות קודמות במדור "מחוץ לרדאר"
"זו הייתה הפציעה האמיתית שלי", הוא נזכר בכאב, "הבנתי שהשקעתי המון אנרגיה בספורט ובלהתרכז בעצמי ופחות בדברים החשובים. רק כשהבנתי שהבת שלי נפצעה באופן נפשי, הפנמתי שאני לא הגיבור פה בכל הסיפור".
אבי דה פילוסוף (42) הוא פנאט של ספורט. כל חייו נעים סביב פעילות גופנית. בעבר הוא נחשב לאחד הרצים החובבנים הבולטים בארץ במרחקים של 10-5 ק"מ והספיק לרוץ גם 17 מרתונים בחייו. לפרנסתו הוא אימן רצים וטריאתלטים חובבים.
לפני חמש שנים חייו של דה פילוסוף השתנו לנצח. בסיומו של אימון רכיבה באזור צור הדסה, מנסיבות שאינן ברורות עד היום, דה פילוסוף התרסק במהירות גבוהה על מעקה בטיחות. אובדן ההכרה מהמכה החזקה מונע ממנו לזכור את מה שאירע שם. הזיכרון הראשון שלו מהתאונה היה כשהתעורר כאוב אחרי ניתוח בחדר הטיפול נמרץ בבית החולים הדסה-עין כרם. "אמרתי לאחות: 'מתי אני יוצא מפה?, יש לי אימון הערב'", הוא נזכר, "לא הבנתי בהתחלה שהפציעה היא ברמה של שיתוק. רק כשקלטתי שאני לא מרגיש את הרגליים, הבנתי שהעסק הוא חמור יותר ממה שחשבתי".
דה פילוסוף שהה במשך שבוע בטיפול נמרץ ולאחר מכן הועבר לשיקום של ארבעה חודשים בתל השומר. מאז הוא משותק מבית החזה ומטה ומתנייד באמצעות כיסא גלגלים. "אצלי הרגליים תמיד היו הצד החזק", הוא מספר. "המפקד בצבא נהג להגיד לי: 'לך משלמים בשביל לרוץ, לא בשביל לחשוב'. ברגע שאתה מבין שתישאר משותק ברגליים, אתה חש שכל העולם שלך קורס פנימה".
מרוצי כיסאות גלגלים
דה פילוסוף סבל מחוליות שבורות, לסת שבורה, ריאות שקרסו וחווה כאבים עזים שאילצו אותו ליטול משככים כמעט מדי יום. "עזוב את הכאבים, הפכתי למאוד תלותי. בכל דבר עזרו לי, להסתובב, לשבת, לקום". אלא שלמרות מצבו הפיזי הקשה, לדה פילוסוף היה ברור שעל הספורט הוא לא מוותר. "אני פשוט לא מכיר שום דבר אחר", הוא מסביר, "באופן טבעי חזרתי לעולם שאני מכיר".
עם כיסא הגלגלים הפשוט שלו, שאינו מותאם למרוצים, התייצב דה פילוסוף למרוץ כפר-סבא והתגלגל למרחק של 10 ק"מ. "זה היה מסוכן, מכל דבר קטן הייתי יכול להתהפך", הוא מספר. בהמשך הוא הציב לעצמו אתגר גדול יותר ועם אותו כיסא גלגלים צלח את מרתון טבריה המלא.
כעת, הוא מקווה להיכנס לתחום שאינו קיים למעשה בספורט הפראלימפי הישראלי, מרוצי כיסאות גלגלים. לשם כך הוא נמצא כעת בתהליך הבאה לארץ של כיסא ספורטיבי מיוחד המותאם לתחרויות ומדמה ריצה. אם התנאים יבשילו, הוא מתכוון לנסות ולקבוע את הקריטריון למשחקים הפראלימפיים הבאים.
מלבד אימונים גופניים, דה פילוסוף חזר גם לקריירת האימון שלו. הוא מדריך כיום רצים וטריאתלטים ואף מעביר קורסים להכשרת מאמנים. "הרבה דברים השתנו באופן שבו אני מאמן כיום. פעם הייתי יכול ללוות בריצה כל ספורטאי שלי ולראות איך הוא מתאמן. היום אני צריך להיות הרבה יותר ורבלי ופחות להתעסק בהדגמות. מצד שני אני חושב שגם קיבלתי מיומנויות בזכות הפציעה. אם פעם רצתי ליד הרצים שלי, היום אני יותר בוחן אותם, מצלם, רואה ובאופן הזה יכול לתת דגשים טובים יותר. כמובן שיש גם צביטה מסוימת. עכשיו למשל חניכים שלי יוצאים לריצה בהרי הדולומיטים באיטליה. ברור שהייתי רוצה להיות חלק מהם. זה נורא מתסכל, אבל לא הכל טוב ויפה".
בין האימונים האישיים לאימונים שהוא מעביר, דה פילוסוף חווה אירוע מרגש בחייו האישיים: בתו השנייה נולדה לפני שנתיים. "יש כמובן דברים יפים מאוד בלהביא ילדה לעולם, אבל יש אצלי גם תסכול על דברים שאני לא יכול לעשות כמו למשל להרים את הילדה מהידיים", הוא אומר. "אני ממש לומד לחיות מחדש את הסיטואציה".
במישור הספורטיבי, עד שההליך הארוך של הבאת כיסא הגלגלים למרוצים יסתיים, דה פילוסוף מצא לעצמו עיסוק זמני בשחייה. בגלל השיתוק הוא שוחה בסגנון חתירה באמצעות ידיו בלבד. "הרגליים הן סוג של גרר, בגלל זה השחייה שלי היא מאוד איטית והמאמץ הוא הרבה יותר גדול".
חרף המאמץ הפיזי הגדול, דה פילוסוף הצליח להשלים לאחרונה את צליחת הכנרת - לא לפני שחווה תקרית מפחידה: "לפעמים יש התכווצויות לא רצוניות של השרירים. זה יכול לקרות במגע עם מים וההתכווצות הזו עלולה להטביע אותי. בכנרת זה קרה לי ב-200 המטרים האחרונים, הייתי צריך להיעזר בגלשן סאפ כדי לייצב את עצמי עד שהכיווץ השתחרר".
האתגר הבא שלו הוא טריאתלון ישראמן גרמין באילת ביום שישי הקרוב. ישראמן היא המהדורה הישראלית של טריאתלון איש הברזל – מרוץ מפרך במיוחד הכולל 3.86 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה על אופניים ולקינוח ריצת מרתון. השנה, דה פילוסוף יתחרה בקטע של השחייה בלבד, אבל אין לו ספק בכלל שבעתיד הוא עוד ישלים את המרוץ המלא: "יש לי חשבון פתוח עם הישראמן, התאונה שלי הייתה במהלך אימונים למרוץ הזה. לעשות את המרוץ המלא זה לא חלום, אלא הבטחה".
מי שתלווה את דה פילוסוף לאילת היא בתו שחר, שכיום כבר נמצאת במקום אחר לגמרי מזה שהייתה בו אחרי התאונה. "אין תחרות שאני לא לוקח אותה ואין תחרות שהיא לא רוצה להיות איתי. היא מתאמנת אצלי כיום בריצה וזה משהו שבא ממנה. אני לא ניסיתי ליצור איזושהי המשכיות. הספורט מאוד יקר וחשוב לה. אני עצמי הבנתי שאת הזמן והאנרגיה צריך להשקיע במשפחה ובאנשים שיקרים לי, הספורט זה חשוב וזו דרך חיים בשבילי, אבל כיום הוא לא במקום הראשון".
לפנייה לכתב/ת 
