"כולנו חיים בסרט אימה"

בוקר קריר עולה על מגדל. ברחוב נוף ארבל המתפתל הכל שקט. אין זכר לניידות המשטרה הרבות ולסערה הגדולה שהתחוללה כאן בשבת. בסוכת האבלים היושבים המומים, לא יודעים איך לנחם את ההורים איתן ורווית כרסנטי שאיבדו ברגע אחד את בתם דור, נכדיהם יוסף ובנימין, ובטראגיות אכזרית של הגורל גם את בן השכנים נחמן. "איך מישהו יכול בכלל להבין איך זה שרגע אחד אני סבא שמשחק עם הנכדים שלו ורגע אחרי אני בסרט אימה?" - שואל איתן. "ביום שישי הייתי אצלם בבית. דור עשתה סידורים לקראת השבת, ואני שיחקתי עם הילדים. הם היו מאוד קשורים אליי. רק היו שומעים אותי דופק בדלת וכבר היו רצים אליי. יוסף כבר התחיל להגיד כמה מילים כמו 'אמא', 'אבא' ו'אור', ובנימין בן השמונה חודשים רק התחיל לעמוד. נפרדנו ביום שישי בערב. דור באה לאכול אצל אמא שלה. הייתה סערה בחוץ, ירד הרבה גשם ואמרנו לה, 'תישארי כאן לישון'. היא כבר הביאה בגדים לעצמה ולילדים, אבל בכל זאת בחרה לחזור הביתה".

יוסף ז"ל

"אצל איתן יש תמיד בלגן כיפי", מספרים השכנים, "יושבים בחוץ כל הפרלמנט, מדברים, צוחקים. אבל בשבת לא היו אלה קולות רגילים. פתחנו את החלונות וראינו את איתן רץ מקצה לקצה על הכביש, כשברקע רעש של אמבולנס, ורווית, אמא של דור, כורעת על האדמה, ליד החלון. בחלון הבית עמד פרמדיק ורווית שאלה בתמימותה: 'מה קורה עם הילדים, תבדקו, אולי יש שם מישהו חי?' אבל הפרמדיק הניד בראשו לומר שאין סיכוי שמישהו נותר בחיים. ואז הגיעה המשטרה".

בנימין ז"ל

"היחסים של דור עם אמא שלה היו חמים", מספרת אחת מחברותיה. "אמא שלה אוכלת את עצמה שלא הצליחה לשכנע אותה להישאר אצלה ביום שישי. איתן אוכל את הלב כי הוא כל הזמן היה בא ויוצא מהבית שלהם. הוא בעצם גר באותו מבנה, רק עם כניסה נפרדת. הוא הלך לחבר, וחזר אחרי 45 דקות במקום אחרי עשר דקות. על זה הוא מלקה את עצמו".

נחמן עטיה ז"ל

"חזרתי וראיתי את החלונות של הבית פתוחים", מספר האב איתן בסוכת האבלים. "זה לא היה שגרתי. חשבתי שנשפך משהו בבית, ודור פתחה את החלונות כדי לאוורר. ככה דמיינתי. התקרבתי והדלת הייתה נעולה. הסתכלתי דרך החלון ואז נגלה לעיני המחזה המחריד ביותר שאפשר להעלות על הדעת. קחי את סרט האימה הכי קשה שראית בחיים — זה היה הרבה יותר נורא מזה. אני רואה אסון. עד עכשיו אני לא מצליח להבין איך יכול להיות שביום שישי אני משחק עם הנכדים שלי, וביום שבת — התמונה שנגלית לי לעיניים היא תמונה שאני לא מאחל לאף אחד בעולם לראות. אפילו חוקרי המשטרה שנכנסו לתוך הבית יצאו ממנו בוכים. מי יכול לעמוד במראה כזה? הוא קיבל אישה יפה וטובה, אישה שנתנה לו הכל, ילדים יפים, וזו התודה שלו?"

עננה של אבל

תושבי היישוב הקטן והשקט המשקיף אל הר ארבל והכנרת עדיין מתקשים לעכל את הטרגדיה האיומה שפקדה אותם. "מאז שבת עומדת מעלינו עננה של אבל", אומרת זיוה יחיא, תושבת המקום זה ארבעים שנה. "שתי המשפחות, של הנרצחת ושל מי שרצח, הן משפחות שורשיות במגדל. לכולם יש קשר למשפחות. זה נוגע בכולנו. זה כואב לכולנו", היא אומרת. "מגדל זה יישוב קטן. יש פה הרבה זוגות של בני המקום שנשואים זה לזו".

משטרת ישראל

דור כרסנטי ז"ל נולדה וגדלה במגדל. היא בת לאחת המשפחות הגדולות והחזקות ביישוב. גם נ', החשוד ברצח שלה, של שני ילדיהם המשותפים ושל בן השכנים, נולד וגדל במושבה. הם מכירים אחד את השני מאז שנולדו. דור, אומרות חברותיה, הייתה מאוהבת ומאושרת עם נ'. קשה לעכל את הרצח הזה, את העובדה שאב רוצח את אשתו וילדיו. מגדל מוצפת בשמועות על הסיבה לרצח. חלקן מרושעות, אך אף אחת מהן אינה מבוססת. יש כאלה המזכירים אפילו כי הרוצח למד בבית הספר "נופי גולן" בקצרין בתקופה שאירע בו רצח תאיר ראדה. סביר שלעולם לא נבין מה גרם לנ' לבצע את המעשה הנורא.

חלק מהנוכחים בסוכת האבלים בטוחים שנ' תיכנן את המעשה מראש. אומרים שהתנהגותו בשבועות האחרונים הייתה מוזרה, שהוא עבר בין התושבים וביקש סליחה על מעשים זניחים. כאילו הוא רוצה לסגור מעגל, לנקות שולחן לפני שהוא נפרד. "לפני חודש", אומר אחד הנוכחים בסוכה, "הוא הגיע אליי וביקש סליחה על כך שלפני כמה שנים לקח ללא רשות את הטרקטור שלי. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. אמרתי לו שהכל בסדר. מחלתי לו". גם איתן כרסנטי, אביה של דור ז"ל, בטוח בכך שהמעשה התבשל בראשו של בעלה זמן רב. "הוא עבר בין אנשים ביישוב, רצה שיסלחו לו על כל מיני דברים. נתן תחושה שהוא נפרד. עמוק בפנים לא הייתי שלם שהיא איתו. אבל זה לא שידעתי משהו, היא לא דיברה איתי ולא סיפרה לי כלום. היא הייתה אמא מיוחדת שדאגה כל הזמן רק לילדים. בתחילת הקשר ביניהם נראה היה שהיא מאושרת, אבל היא כל הזמן הייתה בבית. הרגשתי שהוא סוגר אותה, מבודד אותה, כולא אותה בבית, והיא הייתה פרח".

אוטובוסים של מעריצים

דור ונ' נישאו לפני כארבע שנים ועברו להתגורר בבית שנמצא בבעלותו של כרסנטי, אביה של הכלה. "לקחתי על עצמי לתת להם את הבית ולפרנס אותם. עשיתי להם קניות — אני קניתי את הצעצועים לילדים — הוא לא קנה להם דבר", אומר איתן בקול שבור. לדבריו ולדברי מכרים רבים, נ' לא עבד. דור קיבלה זאת באהבה גדולה, מספרת אחת מחברותיה, "היא ראתה בזה זכות, שהיא יכולה לאפשר לו ללמוד תורה". דור אפילו חזרה בתשובה בעקבות בעלה. "הם התחילו בתהליך של חזרה בתשובה לפני ארבע שנים", מספר האב איתן. "קיבלתי את זה. אמרתי לדור שאם זה יעשה לה טוב, אני איתה".

השכנים מספרים על ילדה טובה, שקטה, ביישנית, על בית קטן וחם שמוצף צעצועים. "הוא היה הולך לכולל והיא נשארה בבית, טיילה המון עם שני הילדים, הייתה עימם כל־כולה. לאחרונה חשבה לשים את יוסף, הבכור, בגן הילדים, אבל התחרטה כי לדעתה הטיפול לא היה איכותי כמו שתיתן לו אצלה בבית. במקום זאת, לקחה לטיפולה ילדים אחרים. למי ששאל, תמיד סיפרה: 'בעלי לומד, בלי טרוניה ובלי כעס, מה שהרבה נשים אחרת שעול הטיפול בילדים היה נופל עליהן היו חשות. הייתה בה הכלה מלאה לאורח חייו. היא אמנם גדלה כחילונית, אבל לא סוערת במיוחד, כך שזה לא היה קיצוני לחזור בתשובה".

מעל לסיפור הרצח מרחף צל ההתחרדות של היישוב. כמו ביבניאל, גם מגדל הייתה מושבה חילונית ביסודה. "תמיד היו במגדל שומרי מסורת, אבל לא מעבר", מספר אחד מוותיקי המושבה. "הכרסנטים, למשל, משפחתה של הנרצחת, היא משפחה מאוד חילונית בדי־אן־איי שלהם, שעושה מנגלים בשבת, אבל הם חיו תמיד בשלום עם שומרי המסורת".

אבל בשנים האחרונות מגדל משנה את אופיה. קבוצה של חסידי ברסלב עברה ליישוב, חלק מהתושבים הוותיקים נמצאים בתהליכים של התקרבות לדת, ובעיקר, אומרים במושבה, הגעה של הרב מוטי אלון למגדל שינתה לגמרי את מאזן הכוחות. הרב הנערץ נאלץ לגלות מירושלים בעקבות תלונות על הטרדה מינית.

מכל המקומות בעולם הוא בחר דווקא במושבה השלווה מגדל. אולי בגלל התקדים של יבניאל, עוד מושבה גלילית, שבה התחזקה מאוד חסידות ברסלב עד שלא נשאר בה מקום לוותיקים. ואולי דווקא בגלל השלווה והרוחניות של המקום והקירבה לטבריה ולצפת, אף הם מקומות רוחניים.

"בואו של אלון", מספר תושב המקום, "יצר ווייב דתי. אנשים שהיו לפני זה עם נטייה לדת הפכו להיות דתיים. בעשור האחרון נפתחו כאן גם כוללים, אבל לא ברמה של יבניאל, עם נישואים של בנות 18 ומשטר דתי קיצוני. אנחנו חיים בשלום אחד עם השני, אם כי יש פה זליגה לדת: לקחו את בית הספר שהיה בית ספר יסודי חילוני בשם אביגדור והפכו אותו לכוללים. היום קוראים לזה מתחם בראשית, והוא שייך לאלון ולמעריציו. מלבד תפילות יומיומיות מגיעים לשם אוטובוסים של מעריצים מכל קצות הארץ. אני לא יודע אם הרוצח היה קשור לרב אלון, אבל בטוח שלעובדה שהוא חזר בתשובה הייתה השפעה כללית מההתחרדות המקום".

בואם של החרדים למגדל הביא לגידול מהיר באוכלוסיית היישוב, המוערכת כיום בכאלפיים איש. מצד אחד יש את "המגדלאים הוותיקים שגרים במושבה הישנה ונהנים מרווחה יחסית". מצד שני יש את מה שמכונה בעגה המקומית, "השיכונים", שם הבנייה צפופה יותר, פחות יוקרתית, וגם הקרקע זולה יותר. במקביל, צצה תופעה נוספת, "תל־אביבים עשירים שקונים בתי נופש לסופ"ש כמו בראש פינה".

וכאילו שהמצב הטעון במושבה והרחש שמבעבע מתחת לפני השטח לא מספיקים, אירע הרצח המזעזע בשבת וטילטל את מגדל. "הילדים פה מבוהלים", אומר אחד התושבים. "יש חרדה אמיתית ביישוב. הילדים שמעו על הרצח, שמעו שהוא רצח בדם קר ילדים קטנים, והם מבועתים. אין אפשרות לקלוט דבר כזה. זה לא שיש פה רצח כל יומיים. הרצח האחרון היה לפני עשר שנים, וגם אז של אדם המעורב בפלילים. בטח לא רצח כזה של אמא ותינוקות, זה לא דברים שקורים כאן".

בהלוויה, מספרים השכנים, התבטא איתן בתקיפות נגד הכולל שבו למד נ'. כאילו האשים את תהליך החזרה בתשובה באסון. הורי הרוצח לא הגיעו להלוויה, לא היה צריך להגיד להם, הם הבינו את המסר.