אישה חופשיה
בשבועות האחרונים זכויות הנשים עלו שוב לכותרות. הנשיא טראמפ הבטיח עוד הרבה לפני שנבחר שישנה את החוק שמתיר הפלות ומאפשר לנשים לבחור את מה שטוב ונכון עבורן. עם חתימה על צו ראשון בדרך למימוש ההבטחה, מאות אלפי נשים ברחבי העולם יצאו להפגין ברחובות. חלקן אף הגדירו את המהלך הזה כתחילתה של מהפכה נשית. קשה להאמין ״שבמדינת החופשיים״ לאישה אמריקאית לא תינתן הזכות לבחור את הדבר הנכון עבור גופה ונפשה ויכפה עלייה לשמר הריון שהיא למעשה אינה רוצה בו.
כל המאורעות הללו גרמו לי לתהות כמה מדפוסי ההתנהגות וההתניות שלנו כנשים, נובעות ממהלכים חברתיים והיסטוריים שאנחנו כלל לא מודעות אליהם. תהיתי לעצמי כמה מהזהות שלי כאדם מושפעת מהיותי אישה.
נזכרתי בתאוריה שהייתה לאחותי הגדולה. היא טענה שקראה פעם במאמר שהסיבה שלנשים יש אינטליגנציה רגשית גבוהה, נובעת משנים של הדחקה והיסטוריה של דיכוי שנשים ספגו, או כמו שג׳ון לנון אמר: “Woman is the Nigger of the World” , כלומר עד לא מזמן לנשים לא הייתה האפשרות לחתור קדימה לעבר מטרה באופן ישיר, להצביע ולומר בקול רם ״את זה אני רוצה!״
לכן, ממש כמו בכל מחזה תקופתי של אוסקר ווילד, בזמן שגברים שתו ברנדי, עישנו סיגרים ודיברו על עסקים ועל התוכניות שלהם לעתיד, נשים נאלצו לשבת בנימוס, לחייך עם מחוכים ולפתח בשקט, בלי שאף אחד ישים לב, יכולת לראות את עצמן ואת הסובבים אותן מבחוץ. הן פיתחו יכולת אסטרטגית לנהל את הסביבה בכדי להגיע למה שביקשו לעצמן. נשים למדו לשחק שח-מט אנושי עם כל השחקנים שלקחו חלק בחייהן, לא מתוך איזו ערמומיות שטמונה בהן, אלא משום שלא זכו לחופש שהן כה ראויות לו. אותו החופש לקום ולדרוש בקול רם את מה שחפץ ליבן.
משונה איך רובנו רואות בעצמנו נשים חופשיות כשלמעשה, לרוב הנשים בעולם אין באמת זכויות.
נשים רבות עדיין משודכות או נמכרות, נשים מכוסות או משועבדות, נשלטות בדרך זו או אחרת על ידי אחרים דרך אלימות פיזית או נפשית.
גם אלו מאיתנו שמרגישות באמת חופשיות ומודרניות בעולם חדש ונאור, לא מודעות אולי לתודעה הקולקטיבית שאנחנו סוחבות בתוכנו. לא מודעות לאותו הדיכוי שאולי החברות, האחיות, האימהות או הסבתות שלנו חוו, לא מבחינות באותם מבטים ומגע שלעיתים רבות מדי נכפים עלינו. אותם גבולות ברורים של מה מותר ומה אסור, מה ראוי או לא ראוי, מה יתקבל ואילו חלקים מעצמינו עדיף שנסתיר או על מה פשוט נוותר. לכן, לאחרונה אני שואלת את עצמי ״מה אישה באמת חופשיה הייתה עושה במצב כזה?״, שאלה פשוטה לכאורה, אבל במוחי היא מציתה אינסוף אפשרויות.
Tiger Girl, מילים ולחן: תמי פדרמן
למשל, איך אישה חופשיה מתבוננת בגופה הערום בראי? האם היא רואה את עצמה דרך עיניהן הביקורתיות של החברה אליה גדלה ?האם מציפות את תודעתה אינספור הפרסומות שהיא ראתה או הערות שהיא ספגה מהמדיה או סתם מאיזה ילד מרושע אחד בכיתה? איך אישה חופשיה מתבוננת בעצמה במראה ומה היא רואה? איך אישה חופשיה מתלבשת בבוקר? איך היא זזה בתוך גופה ומה היא לובשת? האם היא עונדת את מה שנדמה לה שמצופה ממנה כאימא או כאישה בגילה? או שאולי היא מורחת ליפסטיק אדום, עונדת פרח נועז או שמלת פייטים מקושקשת ופרועה?
אותה אישה חופשיה נדמית בעיניי כמו דמות מתוך הספר ״נשים שרצות עם זאבים״, אישה שהיא יצור כלאיים, חצי בת אדם וחצי זאבה או אולי נמרה ואני תוהה בליבי האם היא רוקדת ברחובות או מפגינה על הבמות? האם היא אוהבת בלי גבולות? מה היא עושה אותה האישה החופשיה ועל מי היא מאיימת כל כך בעצם מהותה?
לעיתים אני תוהה, באיזה עולם אותה האישה חיה, בעולם בו היא זוכה בשליטה ובחירה מלאה על גופה ועל נפשה? האם אותה האישה זכאית להחליט אם להביא חיים לעולם על פי רצונה? האם הבחירה הזאת נכפית עליה על ידי פוליטיקאים או על ידי ועדה של זרים, שנוגעים בלי בושה במקום העמוק, העדין, הפרטי ביותר בנפשה? האם אותה האישה זכאית לבחור ללדת בביתה או בבית החולים, עם רופא או עם מיילדת, עם אפידורל או בלי שום דבר והאם ההחלטה על האופן בו תגדל את ילדיה שייכת לה או לעולם שאליו נולדה?
האם אותה אישה חופשיה בוחרת לעבוד במשק ביתה או לצאת לעבודה והאם החברה מכבדת אותה ואת הבחירה שעשתה? ובאותה עבודה, האם היא זוכה לאותם התנאים בהם זוכים הגברים שיושבים באותו הכיסא ממש לצידה? האם אותה האישה חיה בעולם נאור וחופשי בו היא זכאית להיות נאמנה וקשובה לעצמה? אילו מילים היא אומרת בקול רם על אחרים ועל עצמה?
איך היא אוהבת את גופה ואת נפשה? איך אישה חופשיה מדברת לעצמה עם עצמה?
איך זה מרגיש להיות מן אישה שכזאת שבאמת נאמנה לעצמה ולא דופקת חשבון לאף אחד.
אישה שעושה את מה שנעים לה ולא מרגישה אשמה או לא מספיק טובה.
היא לא מחייכת או מתנצלת רק אם באמת מתחשק לה היא צוחקת.
ואיך אותה האישה החופשיה עושה אהבה עם בת או בן אדם אחר ועם עצמה?
מה היא מרשה לעצמה להגיד אותה האישה האמיצה,ששייכת אך ורק באמת לעצמה?
אז איך היא מרגישה אותה האישה החופשיה?
והאם גם אני יכולה לנסות לפחות ליום אחד. להיות באמת אבל באמת חופשיה?
