שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    סדר בבלגאן
    עם ריבוי האבחנות והאיבחונים לבעיות קשב וריכוז, ביקשתם השבוע מחלי להסביר, קצר ולעניין, מתי באמת יש סיבה לדאגה ומה מומלץ לעשות

    אתם שאלתם:

    בעיקר מאז שאני חיה באמריקה אני שומעת אינספור סיפורים על ריבוי האבחונים בהפרעות קשב וריכוז.

    מדברים על תרבות שממהרת להכניס ילדים למסגרת הזו, ממהרת לתת שם ומרשם.

    עכשיו זה הגיע אליי. הבת שלי בת 7 תלמידה טובה מבחינה אקדמית, אבל המורים מתלוננים בדרכם העיקבית ואמריקאית להפליא שכדאי שאקח אותה לאבחון.

    בתור מי שמגיעה מתרבות ישראלית עם 40 תלמידים בכל כיתה והפנמה שחוסר ריכוז זמני הוא לא עילה לתהליך ארוך של אבחון

    רציתי לדעת מתי באמת כדי ללכת לאבחון והאם יש צעדים שכדאי לקחת לפני שמתחילים בתהליך הזה?

    ק. מנהטן

     

    חלי עונה: :

    נושא האבחונים מעורר התלבטויות ודאגה רבה אצל הורים. תחום הקשב והריכוז ואופצית התרופות- בפרט.כדאי שנעשה סדר.

    קשב וריכוז

    מתיחסים למשך הזמן שהילד או הילדה מפנים תשומת לב לגירויים (ריכוז) ולאיכות תשומת הלב (קשב). הריכוז והקשב הכרחיים ללמידה ולכל קשר בינאישי ותפקוד שכן בזכותם אנחנו קולטים מידע, מעבדים וזוכרים אותו. לעיתים יש לקות למידה, קושי אוביקטיבי בתחום.

    הריכוז קצר, ויש פגיעה בקשב- קושי להתעלם ממסיחים בסביבה, קושי לפצל את הקשב בין משימות. לעיתים הפגיעה בקשב מתבטאית באיטיות בלמידה ובהתארגנות, בפגיעה בזכרון, 'בריחוף' של הילד או הילדה, הם לא ממוקדים בנלמד. לעיתים הפרעת הקשב היא ללא חוסר שקט ותנועתיות, ואז מדברים על ADD, ולעיתים יש תנועתיות- היפראקטיביות ומדברים על ADHD.

     

    רק נוירולוג או פסיכולוג בית ספר מורשה לאבחן הפרעת קשב, כמו אבחון כל לקות למידה אחרת. המורה בבית הספר יכול רק להסב את תשומת לב ההורים לתופעות התנהגותיות שהוא רואה, ולומר שיש אולי אפשרות לבעיית קשב. כמו במקרה של בתך. נאמר שהיא 'לא מרוכזת, מרחפת, מתעכבת'. אלו אולי סימנים להפרעת קשב ללא תנועתיות, סימנים של איטיות מסוימת. טוב שהמורה הסבה את תשומת ליבך להתנהגות ביתך בכתה, כך היינו מצפים ממורה. מורה לא אמור להציע אבחון, ובודאי לא טיפול, וודאי לא כדורים. יש הרבה עוד לברר לפני אבחון פורמלי, וגם כשיש אבחון, אני מדגישה, שהוא רק נותן מידע, כמו כל בדיקה אחרת שאנו עוברים, ומי שמחליט מה לעשות עם התוצאות הם רק ההורים.

     

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

     

    לפני החלטת אבחון יש לאסוף מידע נוסף על הילדה בבית ספר ובבית. כך למשל אני מציעה לבדוק-

    האם הדפוס שאותו תארה המורה הוא בכל השיעורים או רק בשיעורים מסוימים, שבהם אולי קשה לילדה?

    לעיתים מתח רגשי 'מתנהג' כמו הפרעת קשב , פוגע ביכולת להתרכז ולעבד מידע, אבל המקור רגשי.

    באותו אופן צריך לברר האם ההתנהגות הזו בכתה התחילה עכשיו, או תמיד היתה, האם יש סיבה לשינוי.

    לברר, האם בבית הילדה גם 'איטית ומרחפת'? או רק בבית ספר?

    האם יש לה בעיה של עמידה בזמנים?

    האם היא 'מבולגנת' או מסודרת?

    האם צריך לחזור על הוראות עד שהיא מבצעת אותם?

    האם יש מרכיב של אימפולסיביות בהתנהגותה, האם יש קושי לסיים משימות?

    ועוד שאלות, שנהוג לשאול כדי להבין יותר לעומק את הילדה מעבר לתאור הקצר של המורה.

     

    אם המידע שנאסף, כמו בפאזל, מתגבש לכיוון של השערת הפרעת קשב שווה לאבחן, רק כמובן, אם ההורים מעונינים. גם אז- יש לחשוב איזה סוג אבחון. השאלה לאבחון היא: מה הקושי של הילדה, ומה העזרה שרלוונטית לה? לעיתים אפשר לקיים תצפית על הילדה בבית ספר, לעיתים צריך אבחון פורמלי מקיף.

     

    בכל מקרה, ההתערבות יכולה להיות תוכנית התנהגותית- חינוכית ולאו דוקא כדורים בגיל כל כך צעיר, ובודאי כשאין מרכיב של היפר אקטיביות.

    מומלץ להורים לבוא לנושא בגישה ענינית- לא להכחיש ולא להגיב מחרדה או ממקום אישי שלהם. להקשיב, לבדוק, ולהחליט בסוף בעצמם כהורי הילדים מה לעשות.

     

    בהצלחה ושבוע טוב,

     

    חלי ברק שטיין

    פסיכולוגית חינוכית מומחית, מטפלת ומנחת קבוצות

    הבית להדרכת הורים – מנהטן

    מחברת הספרים – בגובה העיניים, תקשיבו לי רגע, וכשהילדים יוצאים מהבית

    מנהלת האתר www.hebpsy.net/barak

    Helibarak1@gmail.com

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים