שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הרגליים והידיים נרדמות: הסיבות והשיטות שיקלו על המצב
    זו תופעה שכמעט כולנו נתקלנו בה, כשאנחנו מרגישים שהידיים או הרגליים "נרדמות". רגע לפני שאנחנו נלחצים, כירופרקט מסביר מהן הסיבות לכך ומה ניתן לעשות כדי להעביר את התחושה

    כולנו מכירים את זה שבאמצע הלילה היד "נרדמת" או שבזמן ישיבה בסלון הרגל "נרדמת", ואז אנחנו מתחילים להרגיש חוסר אונים, תוהים מתי זה יעבור וזזים בחוסר שקט. מהן הסיבות ל"הירדמות" האיברים וכיצד ניתן לטפל בכך?

     

    קראו עוד:

    המחלה שמתחילה בתחושת נימול ומסתיימת בנכות

    12 סימנים שמחייבים - רוצו למיון עכשיו

    קרישי דם מסוכנים: זה יכול לקרות גם לצעירים

     

    למה האיברים "נרדמים"?

    "הירדמות" היא תחושה שכיחה של אי-זרימה, כבדות, חולשה ותפקוד איטי של האיבר. כדי להבין את התהליך, נדמה זאת לפעמון:

     

    לחצן הפעמון מייצג את המיחושים, קצוות העצבים, שהם חיישני הגוף הקיימים בכל איבר בגופנו (למעט במוח עצמו - כך הוא ממשיך לשלוט על הגוף בכל תקלה).

     

    הפעמון מצלצל רק כשהבעיה חמורה והיא גורמת ללחיצה על הלחצן. הצלצול הוא במוח שקולט מהחיישנים שמשהו לא בסדר. כלומר, כשיש כאב ולוחצים חזק על הלחצן, יש צלצול והמוח מבין שהגוף במצוקה. הבעיה היא לא כשהפעמון מצלצל, כלומר, לא כשהמוח מבין שמשהו לא בסדר, אלא עוד קודם לכן – כשמשהו לוחץ על הלחצן.

     

    אנחנו מתייחסים ל"הירדמות" כאילו היא "הבעיה", אבל הבעיה האמיתית היא למצוא מה מפעיל את הלחצן - זה החלק החשוב.

     

    האיברים הנפוצים ביותר ל"הירדמות" הם ידיים, רגליים ואצבעות. "הירדמות" איברים מתקיימת בכל גיל.

     

    בעיה בזרימת דם. רגליים "נרדמות" (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    בעיה בזרימת דם. רגליים "נרדמות"(צילום: shutterstock)

     

    מהן הסיבות להירדמות איברים?

    מקרים חמורים יותר, כמו מחלות, גידולים, דיסקים בולטים ופרוצים, דלקות פרקים ועוד עשויים לגרום ל"הירדמות איברים". אין הבדל בין הירדמות של היד, הרגל או האצבעות, המכנה המשותף הוא לחץ לא רגיל ולא סביר על החיישנים שמפעיל את תחושת ההירדמות או חוסר תחושה והרגשה של קהות.

     

    הסיבות השכיחות ביותר להירדמות הן:

     

    1. לחץ עצבי לקצוות העצבים או שורשי העצבים (מערכת העצבים משמעותה צינורות החשמל והמידע שעוברים מהמוח אל הגוף).

     

    2. טראומה ונזק רקמתי בעבר - תאונות, נפילות, שברים, נקעים וניתוחים.

     

    3. יציבה לא מאוזנת - כמו רגל קצרה, שינה על הבטן עם הראש לאותו הצד וכו'. אם היציבה לא מאוזנת, זה מעקם את שלד הרצועות ואת כל הצינורות הדם והעצבים שבדרך.

     

    4. הפעלת הגוף בצורה לא מאוזנת - יש פעולות יום יומיות שאנו מבצעים לפרק זמן ארוך והן עלולות להפר את האיזון הגופני.

     

    לדוגמה, נהיגה שבה רק רגל אחת פעילה, עבודה במחשב עם עכבר - רק יד אחת עובדת, משחק טניס גם הוא דוגמה לצד אחד שיותר פעיל מהשני וכו'.

     

    במידה שאנו לא עושים מתיחות והתעמלות מתאימה, פעולות אלה עלולות לעקם את הגוף. עקמומיות זו יוצרת לחץ על הצינורות שמעבירים את הדם והעצבים וכך נוצרת הירדמות.

     

    ניתן למנוע "הירדמות" של איברים על ידי שימוש מאוזן בגפיים. פעולות שגרתיות שאנו עושים עם היד הדומיננטית, כדאי לעשות לאט ולתת מנוחה מדי פעם. במקביל, להפעיל את היד העצלה וכך לפתח את שני צדי הגוף.

     

    איך לטפל בתופעה?

    1. נשימה - בצעו שאיפות ונשיפות עמוקות ודמיינו את הזרימה אל האזור "הרדום". בעת שאיפה, דמיינו את האזור מתנפח וגודל, ובעת נשיפה האזור מתכווץ ומצטמק. בצעו 8-10 נשימות בכל פעם ותרגישו הבדל באופן מיידי.

     

    2. תנועה - הניעו את האיבר "הרדום", היד או הרגל לדוגמה, בתנועה של פתיחה - סגירה - יישור - וכיפוף. בצעו את התנועות 8-10 פעמים, התנועה תניע את הדם והעצבים ותשפר את ההרגשה באופן מיידי. אין לכך תופעות לוואי ולכן מומלץ לבצע את התנועות.

     

    3. עיסוי, ליטוף וחבטות - כשמרגישים שהאיבר "נרדם", כדאי לבצע עיסוי עדין, ליטוף וחבטות קלות שישחררו את זרימת הדם ואת החיישנים של מערכת העצבים. אם האזור נוקשה יותר, אפשר לתת חבטות מעט יותר חזקות.

     

    עסו ביד ימין, בתנועות סיבוביות או חבטות קטנות, את הכתף ולאורך הזרוע עד לכף היד והאצבעות ובין האצבעות. במקביל שימרו על נשימה עמוקה והרגישו את גופכם ואת העוצמה שיש להפעיל כדי לעזור לו להבריא. התנועה יכולה להיות לאורך העצם או מסביב לעצם. בצעו זאת במשך 15-20 שניות.

     

    פעולת השחרור בעת "הירדמות" דומה בין האיברים, רק חשוב להבין האם ההירדמות היא אקוטית (חד פעמית או שלושה ימים לכל היותר) או כרונית (יותר משלושה ימים). שלוש ההמלצות שצוינו לעיל יעילות בשני המקרים, אך יש שוני בין המקרים בבואנו לקרר/ לחמם את המקום.

     

    במקרה אקוטי (חד פעמי) יש פגיעה ברקמות שמייצרת תגובה מיידית של הגנה ושמירה על הגוף על ידי נפיחות וקרישה. לכן מומלץ לקרר את המקום, כדי להוריד את זרימת הדם והנפיחות. אם ההירדמות קשורה לפגיעה מיידית כמו נקע/ נפיחות/ בצקות וכו', כדאי לשים קרח על האיזור הרדום. 

     

    הקרח יכווץ את הרקמה הנפוחה, ישחרר את הכאבים וההירדמות תחלוף אט אט. את הקרח יש להניח על האיזור הרדום עד דקה או שתיים ולא יותר מזה.

     

    במקרים כרוניים לעומת זאת, הגוף לבד כיווץ את הרקמות כדי למנוע החמרה ונזק בלתי הפיך ואז כדי לשפר את זרימת הדם לאיזור החנוק, הגוף צריך לשפר את הגמישות והתנועה ברקמות, ואז להגביר לאט את זרימת הדם על ידי חימום וקירור לסירוגין. אם במשך הזמן ההירדמות ממשיכה, כדאי לחמם בלבד (לא באופן חם מדי כדי לא לגרום לכוויות).

     

    בכל אופן, מומלץ תמיד להיוועץ באיש מקצוע מנוסה.

     

    הכותב הוא כירופרקט מומחה והמנהל הקליני של מרכז רפאל לרפואה משלימה

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים