שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חדר משלהם
    בניגוד למה שחשבנו פעם, לא כדאי להקצות לכל אחד מהילדים חדר פרטי משלו. זה גורם להם להיות מרוכזים בעצמם ולבלות את רוב הזמן מול המחשב. הטרנד כיום הוא חדר ילדים משותף, עם פינת לימודים ומשחקים ליד הסלון. תשאלו את משפחת שמאי, שאצלה ארבעת הילדים חלקו לא רק חדר אחד – אלא גם מיטה (ענקית) אחת

    בשיתוף אפריקה ישראל מגורים

     

    כשהדר ושגיא שמאי שבו לישראל אחרי כמה שנים בחו"ל, הם החליטו שארבעת ילדיהם - גל (בן 11), כרמל (בת 10), לירי (בת 8) וניב (בת 5) - יגדלו אחרת. במקום שכל אחד יסתגר במשך שעות ביום בחדר משלו, הם יחלקו חדר שינה אחד - אפילו מיטה (ענקית) אחת. "כששיפצנו את הבית התייעצנו עם הילדים כיצד ירצו להתחלק בשלושת החדרים. הבכור ביקש להיות לבד והבנות העדיפו להישאר יחד, למרות שהייתה אפשרות שלכל ילד יהיה חדר משלו", מספרת הדר.

    חוגגים משפחתיות על הדשא (צילום: אלה סברדלוב קרן) (צילום: אלה סברדלוב קרן)
    חוגגים משפחתיות על הדשא(צילום: אלה סברדלוב קרן)

    אבל למציאות המשפחתית היו תוכניות משלה, ומהר מאוד גם הבכור גל העדיף לישון עם אחיותיו. "בהתחלה הוא היה גורר את השמיכה בכל לילה אליהן", מספר שגיא. "בשלב מסוים, איחדנו שלוש מיטות רחבות יחד למיטה אחת באורך של כארבעה מטרים, וכשהבת הרביעית נולדה היא הצטרפה אליהם. השעה הכי יפה ביום הייתה שעת ההשכבה. ארבעתם היו מספרים מה עבר עליהם ביום. החיים באותו החדר איפשרו להם את שעת האיכות ואת הבונדינג הזה".

     

    ההורים משוכנעים שהבונדינג עבד לטובת כולם. "היה חדר שינה, חדר משחקים וחדר לימודים", מספרת הדר. "הם שיחקו מחוץ לחדר, הכינו שיעורים בסלון או במטבח, ראו טלוויזיה יחד וחלקו שני מחשבים שהיו ממוקמים במבואה. רצינו שלא יהיה מצב שלכל ילד יש משק אוטרקי משלו ושאסור לחדור לטריטוריה שלו".

     

    כרמל ולירי משתוללות על המיטה המשותפת הענקית (צילום: אלה סברדלוב קרן) (צילום: אלה סברדלוב קרן)
    כרמל ולירי משתוללות על המיטה המשותפת הענקית(צילום: אלה סברדלוב קרן)

     

    משחקים בחוץ

    בשנים הראשונות של המדינה היה מקובל ששניים, ואפילו שלושה ילדים חולקים חדר אחד. אם נותרו חדרים נוספים בבית, הקצו אותם לאורחים או לפינת עבודה. כששלחו ילד לחדרו, זה נחשב ל"עונש", מפני שהוא לא הורשה להשתתף בזירת ההתרחשות בסלון. בחדרי ילדים רבים שלט עיצוב שכלל מיטות נוער נפתחות או מיטות קומותיים, ארון בגדים, ספריית לימוד ואינספור מגירות שכמעט ולא השאירו חלל פנוי. כשהילדים רצו לשחק, הם יצאו החוצה, לחצר.

     

    מתישהו בשנות השמונים חל שינוי בתפיסת הילד. הוא הפך להיות במרכז, הוקצה לו חדר נפרד, עם ספרייה, מחשב וטלוויזיה משלו. אם בעבר הספיקו שני שקעי חשמל בחדר, מספרם הוכפל והמיקום שלהם מתבצע כבר בשלבים הראשונים של התכנון. מה שפעם היה חדר מלא ספרים וצעצועים, הפך להיות חמ"ל היי־טקיסטי, עצמאי, שמותר להיכנס אליו רק באישור הילדים.

    מיכל גינזבורג מעצבת פנים, יועצת מטעם אפריקה ישראל (צילום: פורטרט) (צילום: פורטרט)
    מיכל גינזבורג מעצבת פנים, יועצת מטעם אפריקה ישראל(צילום: פורטרט)

    לאחרונה, מתפתחת ההבנה שהמגמה של חדר נפרד לכל ילד עודדה אמנם את האינדיבידואליזם של הצאצאים, אך גם פיתחה אצלם תכונות פחות רצויות כמו נטייה להסתגרות וקושי לחלוק. כיום מתפתח טרנד מנוגד שמהווה סגירת מעגל: הורים רבים מעודדים את ילדיהם לחלוק חדר אחד עד גיל ההתבגרות, כדי להכין אותם לחיים האמיתיים שיחכו להם מחוץ לבית. בדירות גדולות או בבתים פרטיים מארגנים בנוסף חדר משחקים או חדר משפחה, שמהווים לילדים תמריץ לצאת מהחדר הפרטי.

     

    "למבוגרים אין חדר משלהם", מסבירה ד"ר אנאבלה שקד, מייסדת בית הספר לפסיכותרפיה במכון אדלר. "אם אנו מאפשרים לכל ילד לגור בחדר משלו מאז שהוא תינוק, אנו מאמנים אותו לחוויה שונה לגמרי ממה שתחכה לו בעתיד. בייחוד בגילאים קטנים, ילדים שישנים לבד מפתחים המון פחדים, ומבקשים לישון עם ההורים. כשיש אחים בחדר, קל להם יותר. הם שומעים את קולות הנשימה שלהם וזה מקנה תחושת ביטחון ושייכות. פנו אליי לא מעט הורים שחוו קשיים, ולאחר שהמלצתי להם לאחד את הילדים באותו החדר הם דיווחו על ירידה משמעותית בפחדים של הילדים ועל עלייה באינטראקציה החיובית ביניהם".

    משפחת שמאי (צילום: אלה סברדלוב קרן) (צילום: אלה סברדלוב קרן)
    משפחת שמאי(צילום: אלה סברדלוב קרן)

    ומה קורה כשהילדים לא מפסיקים לריב? "גם אם בגילאים מאוחרים הם עסוקים בחסרונות של הסיטואציה, החיים המשותפים יחד מהווים כמו אימון לחיים", אומרת שקד. "הם לומדים לחלוק, לוותר, להסתדר, לנהל משא ומתן ולהיות מוכנים להתמודדות עם העולם שבחוץ. להפריד בין הילדים זה הפתרון הכי נוח להורים, אך לא בטוח שהוא משרת את טובת הילדים".

     

    "כיום בהחלט יש חזרה למגורים של שני ילדים בחדר", מסכימה מיכל גינזבורג, מעצבת פנים. "אם חדר ממוצע בתכנון אדריכלי הוא בגודל של 12 מ"ר,

    כדאי במידת האפשר להגדיל אותו ל־16־15 מ"ר, כדי לאפשר לילדים לחיות בחלל מרווח יחסית. אם בעבר ראינו את מיטות הקומתיים כמייצרות אווירה של אכסנייה, כיום המגמה היא למיטה שנפתחת לשתי מיטות. היא לא תופסת מקום בחדר וגובה המיטות הוא זהה".

     

    שומרים על קשר עין

    בגיל ההתבגרות מומלץ כן להקצות לכל ילד פינה משלו, כדי לאפשר לו לפתח זהות עצמאית. "אבל אין סיבה שעד גיל 10 הילדים יחיו בנפרד", אומרת שקד. "אם נעודד את הנתק ביניהם, הם יגדלו להיות אנשים שמרוכזים בעצמם ומוצאים את הסיפוקים שלהם בטכנולוגיה ופחות בקשרים עם בני אדם".

     

    שינוי התפיסה המשפחתית בא לידי ביטוי גם בתכנון ועיצוב החדרים. אם בעבר היה עומס גדול של חפצים וריהוט בחדרים, כעת המגמה היא לעיצוב יותר אוורירי ומינימליסטי. "כדאי להשאיר בחדר רק מספר מדפים עם ספרי לימוד ושולחן לימוד גדול מספיק שיכול לשמש את שני הילדים", אומרת גינזבורג. "כדאי למקם ליד הסלון חדר משחקים שיכלול פינת לימוד שתהיה חצי פתוחה, ותאפשר להורים להיות בקשר עין עם הילדים. ניתן למקם מחיצה נסתרת שתאפשר להפריד את החלל הזה מהסלון בשעת הצורך".

    ילדי משפחת שמאי עושים תחרות קילוף פול (צילום: אלה סברדלוב קרן) (צילום: אלה סברדלוב קרן)
    ילדי משפחת שמאי עושים תחרות קילוף פול(צילום: אלה סברדלוב קרן)

    רעיון השיתוף בחדרים משתקף גם בבחירת הגוונים לקירות ולרהיטים. פחות ורוד לבנות ותכלת לבנים - יותר צבעים ניטרליים. "סקאלת הצבעים כיום היא הרבה יותר דינמית", אומרת המעצבת גינזבורג, "ויש הרבה גוונים שהם יוניסקס".

     

    לפני שרצים לרכוש פינת לימוד ייעודית, כדאי לזכור שיש סיכוי לא רע שאת שיעורי הבית הילדים יעשו על האי במטבח או בפינת האוכל. הספריות הענקיות עם המכתבות בדרך כלל נשארות מיותמות בחדרים. שקד גם ממליצה לא לעשות נקודת מחשב או טלוויזיה בחדרים לפני גיל ההתבגרות. "הילדים צריכים להתרגל לבוא לסלון, שם מתרחשים החיים המשפחתיים".

     

    לפני מספר חודשים התבצעה ההפרדה הראשונה במשפחת שמאי: כל אחד משני הגדולים זכה בחדר משלו, והקטנות נשארו יחד. "אבל גם עכשיו הסכמנו שתהיה לגדולים טלוויזיה בחדר רק בתנאי שהאחיות הצעירות יוכלו להיכנס מתי שיתחשק להן ולצפות יחד איתם", מחדדת הדר. והפסיכולוגית שקד מסכמת: "כדאי כעיקרון להתייעץ עם הילדים. ילדים יודעים מה הם רוצים, ומגיל ארבע כבר בהחלט אפשר להתחשב בדעתם".

     

    בדק בית  

    איך לתכנן חדר לילדים

     

    תבחרו צבעים ניטרליים שיתאימו לשני המגדרים

     

    מיטה נפתחת עדיפה על מיטת קומותיים

     

    תשתדלו להימנע מלהעמיס רהיטים וחפצים

     

    תארגנו פינת משחקים ולימודים נפרדת סמוך לסלון

     

    די בשתי נקודות חשמל בחדר: רצוי שהמחשב והטלוויזיה יהיו בפינת הלימודים/משחקים

     

    בשיתוף אפריקה ישראל מגורים

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים