שתף קטע נבחר

החייל שהימר, הבכירים שמיהרו לדבר. גיבורי פרשת אזריה

ההחלטה של אלאור אזריה לא ללכת לעסקת טיעון הובילה אותו היום לחייך ובגדול. בתווך התנהלו קרבות אגו בין עורכי דין, קצינים טעו, יעלון ואיזנקוט היו פזיזים לטענת השופטים, שבעצמם איבדו סבלנות - והפתיעו ברגע האחרון. כך פעלו השחקנים הראשיים בפרשה שטלטלה מדינה

 

 

תשעה חודשי משפט דרמטי הגיעו אתמול (ג') לסיומם בעונש קל יחסית של שנת מאסר וחצי שנגזרה על אלאור אזריה. השחקנים הראשיים באחת מהפרשות המטלטלות בתולדות צה"ל היו סמל, שהורד היום לדרגת טוראי, רמטכ"ל, שר ביטחון שהיה גם הוא רמטכ"ל, שופטים ותובעים צבאיים. האינטרסים של השחקנים היו מנוגדים - והבחירות שלהם הם שהובילו את השתלשלות הפרשה.

 

טוראי אלאור אזריה – הימר על כל הקופה 

החיוך הגדול שנפרס על פניו של אלאור מיד בתום הקראת גזר הדין חשף את ההקלה הגדולה שחש בעקבות העונש שנגזר עליו. החייל האלמוני מרמלה קיבל החלטה – אם בלחץ הוריו וסנגוריו ואם לאו – ללכת עד הסוף, להמר על כל הקופה, להאשים את מפקדיו בשקרים, באלימות כלפיו ובמניעים מושחתים להפילו. הוא לא הביע חרטה ולו לרגע אחד. ציבור גדול תומך בו, ראש ממשלה, שרים וחברי כנסת עמדו מאחוריו, אך הוא יהיה לבדו ביום ראשון בבוקר בעוד כשבועיים כשככל הנראה הוא ייכנס לשערי כלא 6 שמול הרי הכרמל.

אלאור אזריה עם אמו אחרי הקראת גזר הדין (צילום: מוטי מילרוד הארץ) (צילום: מוטי מילרוד הארץ)
אלאור אזריה עם אמו אחרי הקראת גזר הדין(צילום: מוטי מילרוד הארץ)
 

אם היה בוחר בעסקת טיעון בתחילת הדרך היה ככל הנראה סופר כעת את ימי המאסר האחרונים שלו, אלא שהרבה אגו, גדול יותר משאזריה יכול להכיל, ליווה את המשפט, השפיעה על הבחירה שעשה וגרם לו להיות קורבן נוסף של הפרשה.

 

איזנקוט ויעלון – פעלו בפזיזות או מנעו הסלמה?

שלהי חודש מרס 2016 סימנו את הדעיכה בגל הטרור שאיים להפוך לאינתיפאדה השלישית. הרמטכ"ל גדי איזנקוט ושר הביטחון משה יעלון עשו לילות כימים כדי לדכא את ההתקוממות העממית שגרמה למותם אז של יותר מ-30 ישראלים. ואז הגיע יום חמישי בבוקר של חג הפורים, כאשר הדיווח הראשוני על התקרית הגיע ליעלון ולאיזנקוט שהיו יחד בקריה.

 

השניים הבינו מהר שהסרטון שתיעד את האירוע שקול בנפיצותו לגפרור שהולך להדליק את הרחוב הפלסטיני, בדיוק כמו סרטון מותו של הילד מוחמד א-דורה בעזה ועליית חברי הכנסת של הליכוד להר הבית בספטמבר 2000. בהחלטה מיידית, במקביל להפצת הסרטון לתקשורת בשעת צהריים באותו היום ע"י ארגון בצלם, הם החליטו לשלוח את דובר צה"ל היוצא אלוף מוטי אלמוז למצלמות מחוץ לקריה כדי לגנות באופן חד משמעי את המעשה, שמונה שעות אחרי התקרית.

 

 

 

הרמטכ"ל גדי איזנקוט (צילום: יאיר שגיא) (צילום: יאיר שגיא)
הרמטכ"ל גדי איזנקוט(צילום: יאיר שגיא)

למחרת הפיץ דובר צה"ל לתקשורת את עיקרי התחקיר המבצעי הראשוני, כאשר חוקרי מצ"ח החלו כבר בגביית העדויות. השופטים מתחו בגזר הדין ביקורת על התנהלות יעלון, איזנקוט ואלמוז, ואמרו שהיה עדיף להימנע מהתבטאויות שהיו יכולות לפגוע בהליך.

 

אולם, הרמטכ"ל ושר הביטחון הקודם משוכנעים כי פעלו היטב וכנדרש מהם - וזאת משתי סיבות: אמירה פיקודית חד משמעית נגד מעשהו של החייל אל מול אלפי הלוחמים שצפו בסרטון וחשוב יותר – הרגעת השטח בטרם יחל גל פיגועי נקמה ושפיכות דמים נוספת.

 

איזנקוט נותר בטוח לאורך הפרשה בגישתו לגנות את מעשה אזריה והחזיק בהערכה כי למרות הפער שנוצר בין דעת הקהל לצמרת הצבאית, צה"ל ייצא מחוזק בטווח הרחוק כאשר פצעי הפרשה יגלידו.

 

הרבה מתחת לרמטכ"ל, בשרשרת הפיקוד, יש לצה"ל הרבה מה ללמוד מהפרשה – מהובלת אזריה באזיקים לדיוני המעצר הראשונים (על אף שכך מקובל במצ"ח גם עם עצורים אחרים), דרך סעיף החשד הראשוני ברצח, סעיף שהיווה את זרע הפורענות לסערה הציבורית שבאה אחר כך (ייחוס הסעיף החמור גרר הפקת לקחים במקרים דומים שאירעו מאז) ועד לשיחת הטלפון השנויה במחלוקת של מח"ט כפיר גיא חזות לפני כחודש, שבה נשמע כי הציע לצ'רלי אזריה, אביו של אלאור, עסקת טיעון ואף הודה כי טעה שלא ביקר את המשפחה בעשרת החודשים האחרונים.

 

השופטים – מהרשעה מהדהדת לעונש מצומק 

שופט ההרכב כרמל וואהבי החל את המשפט כסגן-אלוף והופיע היום כאלוף-משנה, לאחר שקודם לנשיאות בית הדין הצבאי ביפו. קידום מכובד נרשם גם לראש ההרכב אל"מ מאיה הלר. על פניו, עצמאותם נשמרה במשפט המתוקשר, והביקורת שהטיחו ברמטכ"ל ובשר הביטחון הקודם יעלון בגזר הדין הוכיחו זאת.

 

יחד עם זאת, התנהלות התיק יכולה לעורר מספר תהיות על גישת השופטים: מדוע גילו סבלנות וגמישות במהלך חלקה של התביעה בדיוני המשפט, אך הפגינו חוסר סבלנות כלפי ההגנה בפרק השני של המשפט, גם אם סברו שהסנגורים או עדיהם שגו? פסק הדין שהתפרס על פני כמעט 100 עמודים היה מפורט ומנומק, מהדהד וחריף, אך הפער בינו לבין גזר הדין המצומק עלול להעיד על בעייתיות.

ראש הרכב השופטים מאיה הלר (צילום: יריב כץ) (צילום: יריב כץ)
ראש הרכב השופטים מאיה הלר(צילום: יריב כץ)
 

גם העובדה ששופט אחד, או שופטת, דרשו להטיל שנתיים וחצי לפחות ולא שנה וחצי מאסר על אזריה, חושפת בקעים באחידות ההחלטה לסיים את הפרשה, כשברקע דעת הקהל ועמדות הפוליטיקאים שקוראים להקל על אזריה. אמנם השופטים סתרו בגזר הדין את הטענה הרווחת בקרב סנגורים לפיהם השופטים הצבאיים הם מערכתיים, חותמת גומי של התביעה וצה"ל, אך לא תהיה זו הערכה מופרכת לומר כי בצמרת צה"ל ישנו טוב הלילה עם סיום המשפט – הרשעה מהדהדת לצה"ל ועונש קל לחייל.

 

הסנגוריה והקטגוריה – הקרב על הקרדיט והאגו 

אלאור אזריה הפך למשפט הדגל של צה"ל בעשור האחרון, כזה שנוגע בעצבים החשופים ביותר של תפקיד הצבא בשטחים, וחוצב תהומות בין מחנות שלמים בציבור. ובמלחמה כמו במלחמה, הארטילריה הכי כבדה מוכנסת למערכה כבר בתחילתה: מצד אחד גויס תובע במילואים, המשפטן הבכיר נדב וייסמן, על אף שאת התיק הייתה יכולה לנהל התובעת הצבאית הראשית, אל"מ שרון זגגי-פנחס.

התובע נדב וייסמן (צילום: מוטי מילרוד הארץ) (צילום: מוטי מילרוד הארץ)
התובע נדב וייסמן(צילום: מוטי מילרוד הארץ)
 

מהצד השני עמדו סגן הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, אילן כץ, יחד עם אייל בסרגליק, וצוות סנגורים מסייע. עורכי הדין, כמו השופטים, ידעו שהם מדברים לא רק לפרוטוקול במהלך הדיונים, אלא גם, ולעיתים נדמה שבעיקר, לתקשורת. הקרב התקשורתי, רדיפת הקרדיט והניסיון לקבע את הנרטיב שיוביל להכרעה המשפטית, לא פסח על אף צד במאות שעות הדיונים. הטחת העלבונות, כולל היום במשפט, לא הוסיפה כבוד למערכת המשפט הצבאית.

 

"הרב"ט האסטרטגי" – כוחו של החפ"ש

אלאור אזריה הורד היום לדרגת טוראי, אך נראה שהתואר "הרב"ט האסטרטגי" היה הולם יותר את מידותיו. התקרית בחברון הוכיחה שוב עד כמה בשדה הקרב המודרני, עם כל כובד הראש, האחריות והנסיון שיש לגנרלים, החלטה רגעית של חייל פשוט בקצה עלולה להבעיר את המציאות הציבורית, להצית הסלמות או לחרוץ תדמית של מלחמות.

 

הדבר נכון ללוחם העייף והמתוסכל בחברון, לטנקיסט במארב בגבול הרצועה, לקצין הזוטר שמחפש מנהרה במלחמה או ללוחם המילואים ביום האחרון של הקו בגבול הלבנון. הרמטכ"ל הקודם בני גנץ דחף למדיניות ה"מפקדים לפנים" כדי ששיקול הדעת יהיה של מפקד בזירה ולא של החייל הפשוט, אך התקרית של אזריה הוכיחה שגם מ"פ מנוסה יכול להתקשות בניהול זירה כה מורכבת.

 

בצה"ל ערכו בחודשים שאחרי התקרית שיחות רבות עם לוחמים על הפרשה, ומפקדים דרשו מפקודיהם שיקשיבו אך ורק להם – ולא לנאמר ברשתות החברתיות או לפוליטיקאים בתקשורת. בצה"ל הצליחו למנוע סחף בתמיכה באזריה מצד חיילים עוד בתחילת הפרשה, ובכך מנעו כנראה מרד, וירטואלי או אמיתי.

 

על פניו נראה שלוחמים רבים תומכים גם היום באזריה בסתר לבם או בשיחות עם חבריהם. יותר מ-40 פיגועים אירעו באיו"ש מאז תקרית אזריה שבהם לוחמים חיסלו מחבלים וזכו לגיבוי כי פעלו לפי הפקודות. נראה שתחושות ההזדהות עם אזריה לא יחלחלו לשיקול דעתו של הרב"ט האסטרטגי גם ברגע האמת.

פורסם לראשונה 21/02/2017 23:31

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: יואב זיתון
אלאור אזריה
צילום: יואב זיתון
מומלצים