הרגע בו החלטתי להפסיק לפחד

פחדתי שאבא ירביץ לי. פחדתי שאמא תכעס עלי. פחדתי שיתפסו אותי משקר. פחדתי לאכזב. פחדתי להיכשל. פחדתי להיחנק. פחדתי להישאר לבד. פחדתי שילעגו לי. פחדתי שיתעללו בי. פחדתי ללכת לצבא. פחדתי שיפטרו אותי מהעבודה. פחדתי שלא יהיה לי כסף. פחדתי שאף אחת לא תרצה אותי. פחדתי שהיא תעזוב אותי.

פחדתי שלא תהיה לי משפחה. פחדתי שיגלו מי אני באמת. פחדתי שיראו שאני סתם בינוני. פחדתי לפשל במיטה. פחדתי להידבק באיידס. לחטוף התקף לב. לגסוס מסרטן. למות מוקדם. אבל יותר מהכל, פחדתי להחמיץ את חיי. פחדתי. ופחדתי. ופחדתי. ואז, בשנה שעברה, החלטתי להפסיק לפחד.

ב-4 במאי 1964, במהלך הלידה שלי, הפסקתי לנשום. זו הייתה כנראה הפעם הראשונה שחוויתי פחד. יום הולדתי היה כמעט יום מותי. אבל אז שאבו אותי בוואקום, חילצו אותי מתוך בטנה של אמי והעניקו לי חיים. חיים שהעברתי בעיקר בפחד. בדיוק כמוכם. גם אתם פוחדים כל החיים. כל יום. כל דקה. אם לא שמתם לב. אז עכשיו תשימו, אתם מתים מפחד. מה הפלא שאתם בקושי חיים.

לעוד טורים של אבישי מתיה

איך נראה הפחד שלכם?

הוא מתחיל בסיפורי הזוועה שאתם מספרים לעצמכם. ונמשך בתירוצים הקלושים שאתם מספקים לעצמכם. למה אתם תקועים. למה אתם סובלים. למה אתם מוותרים לעצמכם. למה אתם לא מצליחים לזוז. למה? "כי זה קשה". "כי זה בלתי אפשרי". "כי ככה זה אצל כולם".

לא, זה כי אתם פוחדים. כי אתם ממציאים פחדים. ואז גם מאמינים להם. ואחר כך משכנעים את עצמכם שזהו, אין שום סיכוי, וכך תמשיכו לחיות, כל החיים. בפחד. תחת מחנק. זיעה קרה. דפיקות לב מואצות. לחץ דם גבוה. גמגום. ושיתוק. וקפיאה במקום. חיים שכל כולם מוות.

לפחד יש כל כך הרבה מלים שמתארות אותו: אי נוחות, חשש, חרדה, בהלה, פאניקה, חוסר אונים, וגם שעמום. לאומץ הלב יש מעט, אבל הוא טומן בחובו תקווה ואופטימיות לעתיד טוב יותר. לפחד אין עתיד, רק עבר. אדם שפוחד משחזר את כישלונותיו, מתקשה להאמין שמשהו ישתנה, ותוך כדי כך מבטל את עצמו, מוחק את כישוריו ומרסק את הביטחון העצמי. מה יהיו ההשלכות? מה יקרה בהמשך? בדיוק מה שאתם חושבים.

אל תתנו לפחד לנהל את החיים

במשך שנים ארוכות הפחד ניהל את חיי. הרווחתי מעט מדי. השפלתי את עצמי. חייתי בעיר שלא סבלתי. הסתפקתי בחברות מאכזבות. אפילו חיי הנישואין שלי היו מתסכלים. אבל, למרות הכל, האמנתי. האמנתי שמשהו ישתנה. שמשהו יקרה. שאני אצליח להגיע. שיהיה טוב. ובסוף, לא מזמן, אחרי גיל 50, זה קרה: הפסקתי לפחד.

טיפלתי בענייניי הכספיים. השקעתי בפיתוח עסקי. המועקה הכלכלית התפוגגה. עברנו לדירה מקסימה. הסכמתי לקבל שפע. ולהתחיל לחיות. לאהוב. להאמין בעצמי. לא לוותר לעצמי. לא לתת לעצמי לבזבז את חיי. לא לפחד יותר מכלום. זו היתה החלטה מודעת. נמאס לי לתת לאחרים לנהל את רגשותיי. נמאס לי לא לישון בלילה. נמאס לי לפחד. די. מספיק.

מה קורה כשמפסיקים לפחד? הדופק מואט. השלווה יורדת. הגוף נרגע. מתרכך. מתגמש. מופיעה צלילות. נוצרת בהירות. נולד חיוך. מגיעה שמחה. יצירתיות. והתלהבות. כל חומרי ההצלחה שאתם יכולים רק להעלות בדעתכם צצים בעולמכם. אתם הבאתם אותם לשם.

פחד הוא רק מחשבה. או שיחה שאנחנו מייצרים. למה אנחנו ממשיכים לייצר את השיחה הזאת? כי התרגלנו. כי גדלנו לתוך פחד. כי חינכו אותנו על פחד. כי חיינו מתוך פחד. כי האמנו לפחד. אם נפסיק לייצר את השיחה הזאת, נפסיק להאמין לפחד. אם נפסיק להאמין לפחד, כבר לא נפחד יותר לעולם. אם לא נפחד, נהיה חופשיים. זה כל כך פשוט.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת