ספר טיסה: מנהרת היונים - ג'ון לה־קארה

מנהרת היונים ג'ון לה קארה

בפרק האחרון בספרו האוטוביוגרפי "מנהרת היונים, מסיפורי חיי" (כנרת, זמורה ביתן, תרגום: יונתן דה שליט וענת רותם) מספר ג'ון לה קארה על כספת ירוקה ישנה ששכנה במשרדו הפרטי של ראש שירות הביון הבריטי ברחוב ברודוויי 54 בניו־יורק. לה קארה — בעברו סוכן חשאי בשירות הביון הבריטי — היה אז בתחילת דרכו, "מרגל צעיר וחסר דאגות", שהאמין כמו רבים אחרים שבכספת זו חבויים סודות האומה. כשעזבה סוכנות הביון את בנייני ברודוויי לטובת בניין חדש, הגיע הרגע לפתוח את הכספת, אחרי שנים רבות שבהן העלתה חלודה. אלא שמה לעשות, המפתח לא נמצא. כל אחד הפיל את האחריות על קודמו, ולבסוף הוחלט לפרוץ את הכספת ויהי מה. לה קארה מתאר את הדרמה והמתח של רגע הפריצה, שבו המנעול נכנע והדלת נפתחת וכולם מציצים בדריכות ובפליאה בכספת – אך מוצאים שהיא ריקה; ליתר דיוק, הם מוצאים בה רק זוג מכנסיים אפורים ישנים מאוד, שאליהם מחובר פתק: "אלה המכנסיים של רודולף הס, סגנו של אדולף היטלר". מתחת נכתבה הערה בכתב ידו של ראש השירות: "אנא, שלחו לבדיקה כי עשוי לתת מושג על מצב תעשיית הטקסטיל הגרמנית".

הערבוב הזה, בין סיטואציות רציניות להומור, חוזר על עצמו שוב ושוב בסיפוריו של לה קארה, עד שלא ניתן תמיד לדעת היכן עובר הגבול בין האמת לבדיה; בין דיוויד קורנוול (שמו האמיתי של לה קארה, ששירת כסוכן חשאי בגרמניה בראשית שנות ה־60) לבין לה קארה הסופר המנוסה.

לה קארה עצמו מעיד על הטשטוש הזה בהקדמה לספרו: "אלה סיפורים אמיתיים שמסופרים מהזיכרון — והקורא זכאי לשאול מהי האמת ומהו הזיכרון אצל סופר שנמצא בערוב ימיו". ובכלל, הוא מוסיף: "האם היה אי־פעם זיכרון טהור? אני בספק". זה מה שהופך את לה קארה לאחד מסופרי המתח והריגול הטובים ביותר והאהובים עלי במיוחד.

מחברם של "המרגל שחזר מן הכפור" ו"טרילוגיית קארלה" מצליח פעם אחר פעם להתעלות על ג'יימס בונד של איאן פלמינג מקבילו, ביכולתו לצייר דמויות מורכבות. אין קיר החוצץ בין שחור ולבן, בין טובים ורעים. בספרו האוטוביוגרפי הוא נע בין פגישות עם ערפאת למפגשים עם סוכני מוסד ישראלים; בין פגישות עם פוליטיקאים גרמנים למפגשים עם אנשי מחתרת מהפכנים. סיפורים־סיפורים, שהמכנה המשותף ביניהם הוא מתח אינסופי של עולם צללים מציאותי כל כך. הכל בסגנונו המיוחד והמרתק — קורטוב זיכרון המהול במעט בדיון — היוצר ספר שקשה להניח בצד.

מספר עמודים: 317.

זמן קריאה: יומיים־שלושה.

לאן תקחו איתכם את הספר: לכל מקום שרק תרצו. אפילו לירח.

לאיזה גיל מתאים: מבוגרים.