הכניסה לתיירים בלבד

בירור לגבי קבורה של תושב חוץ

"כן, בוקר טוב".

"אני מתעניינת ברכישת חלקת קבר לסבא שלי. הוא גר בחו"ל. הוא לא מרגיש כל כך טוב, והמשפחה ביקשה ממני לברר עבורו פרטים".

"קבורת שדה בשטח רגיל זה 25 אלף דולר. בסביבות 94,700 שקל, לפי הדולר של היום".

בירור לגבי קבורה של תושב ירושלים

"שלום".

"וברכה".

"יש לי פה בעיה דחופה ואני לא יודע אם תוכלו לעזור לי. דוד שלי נפטר לפני כמה שעות בבית חולים בירושלים ואנחנו מחפשים לו קבר שלא בקבורה במגדלים, אם זה אפשרי בכלל. חלקת שדה".

"אין לנו דבר כזה".

"אין לכם בכלל?".

"אצלנו אין. בירושלים יש הרבה חברות קדישא".

"אז מה אתה מציע לי?".

"נסה לבדוק אצל אחרים. אצלנו זה רק במגדלים וכוכים בקיר".

תקראו רגע את שני הדיאלוגים למעלה. הנסיבות: שתי פניות טלפוניות נפרדות, באותו יום, לאותה חברה קדישא ירושלמית. ההקשר: תחקיר שערכנו בשבועות האחרונים, וחושף שבחלק מהחברות בבירה שמחים להציע קבר בתשלום (גבוה מאוד) לתושבים זרים, אך כשפונים אליהן שוב ושואלים על קבר מאותו סוג לתושב ירושלים שנפטר – אז לרוב התשלום נמוך יותר – פתאום אין להם כאלו.

למה חלק מהחברות קדישא שמחות למכור חלקה לתושב זר, אבל לא לנפטר הירושלמי? התשובה: כסף, והרבה. תושב חו"ל יכול להכניס לקופתן סכום אסטרונומי, אפילו 120 אלף שקל. מה שמשולם על תושב ירושלים שנפטר, נמוך בחצי.

"יש לנו המקומות הכי טובים בהר"

בדקנו כמה דורשים מזרים על קבורת שדה, ומה קורה כשרוצים אותה קבורה לירושלמי שנפטר. בניגוד לערים שבהן יש חברה קדישא אחת, בבירה יש כמה כאלו. חלקן שייכות לעדה מסוימת – ספרדים, בבלים, פרסים, תימנים ועוד – אך לכסף מחו"ל אין ריח וגם לא שיוך עדתי, ובאף אחת לא בדקו לאיזו עדה אנחנו שייכים.

פנינו ל־9 חברות. ב־4 מהן הציעו לנו קבורה יקרה עבור תושב חו"ל, ולגבי קבורה של תושב העיר טענו שאין מקום. כך, בחברה קדישא עץ החיים, ביקשו מתושב חו"ל בין 100 ל־110 אלף שקל, למקום שאפילו לא נשמע אטרקטיבי: "זה קבורת שדה עם מדרגות, אם אתם רוצים מדרגות אז בבקשה. יש איזה 80־70 מדרגות לעלות. זה הר ובונים עליו בטרסות. יכול להיות שמעל ייבנו עוד קומות. אני לא יכול להבטיח שזה לא יקרה בעתיד"; בשיחה באותו יום לגבי נפטר ירושלמי אמר לנו הנציג בפסקנות: "כרגע אין קבורת שדה. אולי תוכל להשיג בחברות אחרות. יש לנו קומה שלישית קבר כפול".

בחברה קדישא לעדת הפרסים, טיפס המחיר לתושב זר ל־120 אלף שקל עם הבטחה למיקום אטרקטיבי: "יש לנו בין המקומות הכי טובים בהר. החלקה שלנו ממש ברחבה שאליה האוטובוס מגיע והמכוניות חונות. גובל במגרש חניה. המקום הכי טוב שיכול להיות"; ושוב, כששאלנו על קבורת שדה עבור ירושלמי שנפטר נאמר לנו שאין יותר קברים כאלו בהר המנוחות, והוצע מקום בהר הזיתים – הסובל מבעיית נגישות בשל יידוי אבנים על הציר המוביל אליו – או לפנות לחברות קדישא אחרות.

הסיפור חזר בעדת הבבלים. כאן הוצעה קבורת שדה לתושב זר באזור הדרומי של גבעת שאול, תחת כיפת השמיים, ב־65 אלף שקל, ולגבי תושב העיר התנצל הנציג: "אצלי יש רק בדאבלים (שני אנשים בקבר) במבנים בקומות. אם אתה רוצה קבורת שדה, לך לחברות הגדולות".

"אנשים שאין להם כלום במקרר בבית קונים קבר"

למחירים לתושבי חו"ל יש שתי סיבות: מספר הקברים בהר המנוחות פוחת, ומספר הרוצים להיקבר בו גדל בהתמדה. ראו למשל את יהודי צרפת, מקום שני אחרי ארה"ב בעשור האחרון מבחינת המבקשים להיקבר בארץ. לפי משרד החוץ, מדובר ב־5,100 איש. "יהודי צרפת הבינו בשנים האחרונות שיש בעיה", אומר גורם המכיר את הקהילה בצרפת וחברות הקדישא בארץ. "בגלל מצוקת הקרקעות לקבורה בצרפת, קברים נמכרים לכמה עשרות שנים, ואז ניתן להאריך את תקופת הקבורה בתשלום נוסף, או להוציא את העצמות מהקבר ולפנות אותו עבור קבר אחר. עבורנו כיהודים האקט של הוצאת העצמות מהקבר בלתי נתפס, אז מספר יהודי צרפת שרוצים להיקבר בארץ מטפס. בחברות קדישא הבינו את זה והמחיר עלה בהתאם".

תושבי חוץ יהודים נקברים בכל רחבי הארץ, אך ירושלים תופסת מקום של כבוד בשל קדושתה והאמונה בביאת המשיח ותחיית המתים: "אני מכיר אנשים שאין להם אוכל במקרר בבית", אומר אדם המצוי בקבורה בהר המנוחות, "וכדי להיקבר בהר, אוספים שקל לשקל מבני משפחה, שכנים וקרובים. זו תופעה שאדם שלא מאמין לא יכול להבין, ומראה כמה זה חשוב להם". לפי חברה קדישא קהילת ירושלים, השולטת בכמעט חצי משטח ההר, זו אכן תופעה: מעל 800 תושבי חו"ל נקברו ב־7 השנים האחרונות, ומעל 100 בשנה האחרונה.

קבר חינם? יש יוצאים מהכלל

ברוב חברות הקדישא מודים שהסיבה להעדפת נקברים מחו"ל כלכלית. אך צריך לשאול איך הגענו למצב בו קבורה עולה כסף – לתושבי חו"ל ולתושבי הארץ – ולמה אין פיקוח על המחירים. לפי חוק הביטוח הלאומי, הכלל הוא שתושב ישראל לא צריך לשלם על קבר. ביטוח לאומי אמור לכסות את התשלום על החלקה ושירותי הקבורה הנלווים. זה הכלל, אבל בישראל, כמו בישראל, יש המון יוצאים מהכלל.

הבעיה מתחילה כשלמשפחה יש בקשות שחורגות מהסטנדרט שמכסה ביטוח לאומי. משפחה שמגיעה לחברה קדישא בבירה ומבקשת קבורה חינם, תקבל הצעות שלגבי חלק מהאנשים לא באות בחשבון: קבורה בכוכים, שני נפטרים באותו קבר (מכונה "קבורת מכפלה"), קבורה בקומות, ולאחרונה אף חופרים מנהרות קבורה בהר.

המשפחה לא מעוניינת? שתשלם. כל חריגה מהצעות החינם – קומה מסוימת במבנה, "שריון" של מקום לבן הזוג וכו' – תביא לתשלום של אלפי שקלים ועשרות אלפים. התשלום הכי גבוה הוא לקבורה תחת כיפת השמיים, המכונה "קבורת שדה". עד סוף שנות ה־90 נקבר כך כל מי שמת בירושלים, אלא שהשטח הצטמצם ואנשים המשיכו למות, והחברות נאלצו לפתח סוגים חדשים. כולם קיבלו הכשר הלכתי, אבל הבדיחה המרירה בקרב הדתיים היא שהרבנים שאישרו אותם לא היו מסכימים להיקבר בהם, ומשפחות דתיות רבות ממשיכות לבקש קבורת שדה.

נוצר מצב בו החברות גובות על קבורה של תושב העיר בחלקת שדה עד 75 אלף שקל, ומתושב חו"ל עד 120 אלף. למרות הציפייה לפיקוח על הסכומים, כשמדובר בשירות המסופק לציבור, אין כל רגולציה, וכל חברה מחליטה כמה לגבות על קבורת שדה – מתושב העיר שנפטר ומתושב זר.

"מעדיפים תושבי חו"ל כי הם משלמים יותר"

במשרד הדתות ובחברה קדישא אומרים שהסכומים שמעביר ביטוח לאומי עבור מי שבחרו בחלקות החינם לא מכסים את ההוצאות, ולכן המדינה התירה לחברות לגבות הרבה על החלקות המיוחדות. בכיר באחת החברות: "המדינה מחייבת אותנו לבנות מבני ענק לגובה, ולתחזק את הקברים וכל מה שמסביבם, אבל היא לא מממנת את זה, הכל על חשבוננו. כדי לממן את הפעילות, המשרד התיר לגבות כסף מנפטרים בנסיבות מיוחדות – זה יכול להיות נפטר מהעיר עם בקשה מיוחדת לגבי הקבורה, וזה יכול להיות תושב חו"ל. הוא התיר לנו להחליט כמה לגבות. הכסף לא הולך למימון הפעילות השוטפת שלי, אלא נכנס לקרן ייעודית, שממנה אני לוקח כסף לבניית קברים למי שלא משלמים".

בחלק מהחברות הודו שבגלל העלויות הם מעדיפים "לקוחות" עשירים יותר, כלומר זרים: "יש לנו מעט קברים בקבורת שדה, ואנחנו בהחלט מעדיפים לקבור בהם תושבי חו"ל", אמר לנו בכיר בחברה לעדת הפרסים. "השיקול כאן בהחלט כלכלי, כי במקרה של תושב זר אוכל לגבות יותר ולכסות את ההוצאות הכבדות שלי". מנגד, בקהילת ירושלים טענו שהמניע שבגללו הציעו למכור לנו קבר שדה לתושב זר ולא לתושב ירושלים אינו כלכלי: "החלטנו קטגורית שאנחנו לא לוקחים כסף ממשפחה של נפטר. לא רצינו לבקש סכום גבוה ממשפחה בשעתה הקשה. זה לא שיקול עסקי, אלא מוסרי". עם זאת, בחברה הודו שיש להם חלקת שדה המיועדת לתושבי חו"ל ואין כזו לתושבי ירושלים, ואם תושב העיר מבקש קבורת שדה, מנסים למצוא לו פתרון ייחודי.

איך אפשר לשנות את המצב? סגן שר הביטחון ח"כ אלי בן־דהן (הבית היהודי) הציע בכנסת הקודמת חוק שלפיו יפחת מספר חלקות הקבר שניתן למכור לזרים, והחברות יחויבו לפרסם להן מחיר מרבי אחיד, באופן "שיבטיח שקיפות וימנע הפקעות מחירים לא סבירות". נותר רק לקוות שהחוק הזה יעבור לפני ביאת המשיח.

תגובות החברות קדישא

קהילת ירושלים: "אנו מקדמים הקמת רשת מחילות וחדרים תת־קרקעיים מתחת להר המנוחות. זה פתרון הלכתי למסרבים להיקבר בקומות, שיינתן חינם לכל תושבי העיר. לפי החלטת המדינה, מימון הפרויקט יחד עם בניין הקבורה הגדול בארץ שמוקם בהר ב־250 מיליון שקל, מגיע מתשלום על קבורה בחלקות חריגות ממי שביטוח לאומי לא מכסה להם את הקבורה – כלומר תושבי חו"ל. כדי לא לקחת כסף ממשפחות אבלות, אנו מאפשרים לתושבי העיר להיקבר בקבורת מכפלה הזהה במאפייניה לקבורת שדה בתשלום מינימלי כפי שקובע החוק. המחיר הגבוה לתושבי חוץ נובע מאמונה שרק מי שחי בארץ זכאי להיקבר בה חינם, ומי שהעדיף לחיות בנכר, ראוי שישלם. הכסף נועד לאפשר לכל תושבי העיר להיקבר חינם, בכוכים או במכפלה, ובקרוב ברשת המנהרות שאנו מקימים".

עץ החיים: "המדינה לא מעמידה די משאבים לחברות הקדישא. כמות הקברים שלנו בחלקות שדה קטנה ביותר ואם לא נמכור אותן לזרים אנו עלולים לעמוד במצב גירעוני שלא יאפשר המשך תחזוקת הקברים הקיימים".

עדת הפרסים: "יש לנו מספר מצומצם של קברים המיועדים לזרים משום כיבוד רצונם. רק לאחרונה השקענו מעל 1.5 מיליון שקל בשיקום תשתיות, וכיסוי הוצאות אלה מגיע ישירות מתשלומי הזרים ומתושבי הארץ הנקברים בחלקות חריגות. יש בהחלט שיקול כלכלי במכירת קברים לתושבי חו"ל, למימון עבודות התשתית המיועדות לכל הציבור".

עדת הבבלים: "המחיר שאנו גובים מזרים ומתושבי הארץ זהה ולכן אין לנו אינטרס למכור דווקא לתושב חו"ל. נבדוק למה נמסר מידע מוטעה לכתב שהזדהה כמי שקרוב משפחתו נפטר בירושלים".