גן העדן המוזר והמעניין של מחוז וואקאיאמה ביפן מסתיר מקדשים מרהיבים, אוכל משונה, חוויות אירוח יוצאות דופן, מעיינות לוהטים ונופים עוצרי נשימה. טיול במחוז שהישראלים עדיין לא כבשו ביפן
הסקרנות הישראלית לגלות את יפן גברה בשנים האחרונות, ולפעמים נדמה כאילו זאת המדינה האחרונה בה טרם ביקרנו. כל כתבת תיירות שנייה, תכניות טיולים וקולינריה וגם אינספור פוסטים ברשתות החברתיות - כולם עסקו לאחרונה, באיזשהוא אופן, בארץ השמש העולה.
המחוז הסודי יותר היפה והרגוע של יפן: וואקאיאמה(צילום: שירי הדר)
אז מה בכל זאת יש לחדש על המדינה הכל כך יפה והכל כך מוזרה הזאת? לא מעט. יצאנו למחוז פחות מוכר ומתוייר, בעיקר על ידי ישראלים: מחוז וואקאיאמה - בעל העוצמה הלא פחות חזקה משאר החלקים המוכרים של המדינה, דווקא בזכות השקט והטבע המיוחד שלו.
הלב של הנשמה היפנית
יפן כולה מחולקת לאיים. 6,852 ליתר דיוק, ומחוז וואקיאמה נמצא על חצי האי קיאי בדרום המדינה לחופי האוקיינוס השקט (או בים הפיליפיני אם נרד לרזולוציה קטנה יותר). המחוז יושב על חבל קנסאי, עליו גם נמצאת העיר המפורסמת, קיוטו, והשכן הקרוב שלו הוא מחוז אוסקה המוכר יותר.
השער הגדול והמנזר הראשון שפוגשים בכניסה לקויאסאן(צילום: שירי הדר)
בוואקאיאמה יש כמעט מיליון תושבים על שטח של כ-5,000 קמ"ר כש-12% מהשטח הם פארקים לאומיים. המחוז ידוע במספר אוצרות טבע מפורסמים (המפל הגבוה ביותר ביפן ומעיינות חמים טבעיים) ונקודות עוצרות נשימה של נופים מרהיבים לצד מסורות עתיקות מאוד ואנשים שקטים ואדיבים.
ההיסטוריה, בעיקר באזורנו, כבר לימדה אותנו עד כמה עירוב דתות ותרבויות מסתיים לרוב במלחמות עקובות מדם ובעיקר מלווה בהרבה שנאה. מה שכל כך מיוחד כאן הוא דווקא ההצלחה לאחד בין שתי הדתות: השינטו - הדת העתיקה יותר והבודהיזם – שהגיעה לאחר מכן מסין, לאורך הרבה שנים.
בנוסף, השהות במחוז הקסום הזה - בין ההרים הגבוהים, הנהרות השוצפים, המעיינות החמים בתוך נחלים כמעט קפואים ובעיקר השקט והשלווה שילוו אתכם לכל אורך המסלול, יותירו בכם תחושה טובה ושלמה שקשה יהיה להיפרד ממנה. אולי לא סתם, מכנים היפנים את המחוז הזה כ"לב של הנשמה היפנית".
נקודת ההתחלה: "גן עדן" על כדור הארץ
לאחר נחיתה באוסקה ונסיעה של כ-40 דקות לבירת מחוז וואקאיאמה העונה על אותו שם, מתחילים להבין שהמקום שונה מכל מה שראינו עד כה. הכבישים, השלטים, הפרסומות, הריחות ולבסוף כמובן האנשים - הכל מאוד שונה ומסקרן.
עשרות צבעים בתמונה אחת: גינה יפנית בקויאסאן, וואקאיאמה(צילום: שירי הדר)
הסיפור המיוחד של המחוז ושל האזור כולו מתחיל מאות שנים אחורה ובעצם מתאר את סיפורה של יפן. לפי המקומיים, החלוצים הראשונים הגיעו מקיוטו ועברו ממש כאן בדרך היסטורית, דרך שהיא יותר רוחנית לפיה, ההליכה בשביליה מחברת בין המימד הפיזי - הגופני לבין המימד הנפשי והיקום, כל זה נקרא קומאנו קודו (Kumano Kodo).
חיבור תמידי וחזק בין הנפש לטבע: אחד המקדשים בקויאסאן(צילום: שירי הדר)
משמעות המילה קודו היא "הדרכים הישנות" וקומאנו היא בין היתר, ארץ האלים או ארץ המתים בגלל האמונה שגם אחרי מותם, עדיין נמצאות כאן רוחות אלי השינטו. החלוצים היפנים הלכו בשבילים האלו לפני כ-1,200 שנה, כשהליכה בהם נחשבה תמיד לחוויה דתית בחיפוש אחר "גן עדן" על כדור הארץ. כיום לתיירים הזרים (הגאיג'ין) זאת פשוט דרך עם סיפורים עתיקים יפים ובעיקר נופים מרהיבים לצד ההתבוננות במקומיים ובמבקרים היפנים חדורי האמונה וההתלהבות.
קויאסאן: לאכול (טבעוני) להתפלל (ביפנית) לאהוב (את הטבע, הגוף והיקום)
הנסיעה מהעיר וואקיאמה לפסגת ההר קויאסאן לוקחת כשעה וחצי ברכב. הכבישים בדרך למעלה מאוד תלולים וסיבוביים כך שיש לנסוע לאט (הנהיגה ביפן היא בצד השמאלי של הכביש, ההיפך מישראל). כשמגיעים לנקודת ההתחלה ויוצאים מהרכב ישר מרגישים את השינוי בגובה ובאיכות האוויר הצלול שנכנס לגוף. המראה הראשון שיקבל את פניכם הוא המקדש הגדול בכניסה לכפר. "השער הגדול" שמו. ממנו ממשיכים לתוך הכפר קויאסאן שעל פסגת ההר.
אחת הגינות במנזר המשמש גם כמקום אירוח ולינה בכפר(צילום: שירי הדר)
כל האתר הקדוש הזה נבנה לפני כ-1,200 שנה על ידי הנזיר הבודהיסטי - קובו דאישי (Kobo Daishi) וכיום הוא מוכרז כאתר לשימור מורשת עולמית ומקבל תיירים ומאמינים מכל הדתות. הדבר המיוחד במקום הוא האירוח, אליו נחזור בהמשך.
טיול יומי בקויאסאן עובר בין כמה מקדשים שונים, כשלקדוש והמרכזי ביותר ביניהם, אוקוניון (Okunoin) מגיעים דרך שביל ארוך העובר בתוך בית קברות עתיק שכולו נמצא במין יער צפוף בזכות עצי הארז הרבים שבו, שגם הם בני אלפי שנים. מצידי השביל שאורכו שני ק"מ לכל כיוון, תעברו בין כ-200 אלף קברים. לאחר שעוברים את הדרך לכיוון אחד מגיעים למבנה הגדול והמרכזי שבו נמצא קברו של הנזיר קובו דאישי, ממייסדי המקום.
השביל הארוך של 2 הק"מ בין מאות אלפי הקברים והעצים הארוכים(צילום: שירי הדר)
כאמור, מומלץ להישאר כאן ללילה באחד המנזרים המארחים תיירים. מדובר בחוויה חד פעמית כנראה. החל מהרגע בו אתם משאירים את נעליכם בכניסה למנזר (כמו במרבית המקומות ביפן כולה), דרך הנזיר המקבל את פניכם בחיוך צנוע ואדיב, שגם אם אינו מבין את שפתכם (רוב הנזירים לא דוברים אנגלית) הוא יעשה הכל כדי לענות על מבוקשכם ולהבין את רצונותיכם. ולבסוף, ההגעה לחדר שעוברת דרך מספר מסדרונות צרים הבנויים מקורות עץ ודפי אורז המשמשים כוילון או דלת.
אחד הנזירים הצעירים מסביר בענווה גדולה על המקום הקדוש(צילום: שירי הדר)
הצצה אל הגינות הפנימיות של המנזר תשאיר אתכם המומים לכמה דקות. הדיוק האסטתי והטיפוח המפואר של כל חלק - מהקטנטן ביותר ועד הגדול בפרטים. לאחר בהייה קלה והבנה שלא מדובר בציור או בסרט יפני אלא במציאות כרגע, אתם נכנסים לחדר שבו כל מה שיחכה לכם הם: מחצלת שמכסה את רצפת החדר הנקראת טאטמי (Tatami), שולחן קטן במרכז החדר עליו מונח כלי קטורת ומספר כריות סביבו – וזהו. אין מיטות, ספות או כסאות. הכל נעשה על הרצפה החל מהארוחה ועד השינה.
מצד ימין מסדרונות העץ במנזר ומשמאל הגינה היפה(צילום: שירי הדר)
הארוחות מוגשות בחדר אוכל באזור משותף. המנות שיוגשו יהיו ברובן מאוד מוזרות לחיך. גם מבחינת הטעמים וגם מבחינת המרקמים. הכל טבעוני אז אמנם אין חשש לאוכלי כשר או צמחוניים אך התכוננו לחוויית חושים שונה מאוד מכל המוכר לכם. גם כאן ניכרת ההקפדה בצורת ההגשה, בכלים ובאוכל עצמו שלעיתים מרגיש כמו אוכל מניאטורי שהושקעו בו מחשבה והשקעה בלתי נתפסת.
ארוחת הערב של הנזירים במנזר בקויאסאן: מוזר זה אנדרסטייטמנט(צילום: שירי הדר)
מדרך האבות המייסדים ועד למעיינות החמים
היום השני במחוז מתחיל בפרידה מאזור הקויאסן, נסיעה קצרה בין הרים גבוהים מאוד ונקודות תצפית מהן ניתן גם לראות את הים, מעבר בעיירות קטנות עם בתי קפה חמודים ולבסוף הגעה להונגו (Hongu).
באמצע כל הטבע הנקי הזה לא תוכלו לפספס את השער העצום שניצב במרכז עמק ירוק וגדול. השער נקרא הונגו טאישה (Hongu Taisha) והוא מסמל את אחד משלושת המקדשים המפורסמים באזור. המקדש הזה הועבר ממקומו המקורי לאחר שטפונות שהיו באזור ב-1898 וכיום הוא נקודת המוצא למספר מסלולי הליכה ארוכים היוצאים ממנו. הליכה בדרך "קומאנו קודו" שהוזכרה קודם.
השער הגדול, הונגו טאישה, באמצע עמק רחב וירוק(צילום: שירי הדר)
המסלול אורך בין שלוש לארבע שעות. מומלץ לעבור אותו עם מדריך מקומי דובר אנגלית על מנת להבין איפה אתם נמצאים בכל שלב, מה רואים ומה מסמלים המקומות בדרך. תחילה הולכים באזור מיושב עם בתים וכבישים סלולים, לאחר מכן עוברים מבטון לאדמה מסודרת כשנכנסים לתוך יער צפוף עם עצים דקיקים וגבוהים מאוד ומשם מחכה לכם כמות גדולה של מדרגות עשויות אדמה ובמבוקים - חלקן בעליה וחלקן ירידה.
העצים הדקיקים, הארוכים והבלתי נגמרים ב"קומאנו קודו" שבהונגו(צילום: שירי הדר)
הפתעה נעימה: התצפית שתתגלה פתאום במסלול אל עבר הנהר בו תשוטו בסיום(צילום: שירי הדר)
באמצע הדרך ישנן כמה נקודות עצירה עם בתי קפה קטנים שיציעו לכם שתייה קלה או חמה ואבני דרך שיציינו איך עליכם להתקדם וכמה קילומטרים עברתם. המסלול בדרגת קושי בינוני - קשה אז הצטיידו מראש בבקבוקי מים, נעלי הליכה טובות ולבוש שכבות.
אחת מנקודות העצירה בדרך: בית קפה קטן עם מעט משקאות אבל הרבה נוף ושקט(צילום: שירי הדר)
בסוף ניתן גם לצאת למסע ימי קצר על סירת קאנו עם מדריך מקומי שיסביר על האזור ומסלול החלוצים ביפנית ובאנגלית ואף ינגן לכם נעימה מסורתית מחליל צד, וביחד עם המראות שנגלים מתוך הנהר – הסיטואציה כולה נעשית סוריאליסטית לחלוטין.
בסיום המסלול הרגלי תוכלו לנוח בשייט פסטורלי על הנהר באזור(צילום: שירי הדר)
האזור ידוע גם בזכות המעיינות החמים המצויים בו, הנקראים אונסן (Onsen). בהתאם לכך, גם המלונות באזור ניצלו את המשאב הטבעי הזה והקימו את המבנים שלהם ממש על המעיינות החמים שלאורך הנהר באזור. חלק מבתי המלון מכילים חדרי ספא בתוכם נמצאים מי המעיינות הטבעיים ובחלקם ישנה פשוט יציאה נוחה למעיין עצמו, שנמצא בטבע הפתוח כחלק רציף בתוך הנהר.
האונסן: מעיין רותח באמצע הנהר הקר למרגלות המלון שמשמאל(צילום: שירי הדר)
מאחר והמעיינות הטבעיים רותחים וקשה מאוד לטבול בהם אפילו רק אצבע (מגיעים עד ל-70 מעלות) ומצד שני מי הנהר קרים מאוד - ניתן לקחת אתי חפירה שיש במקום ופשוט לחפור באדמה שלצידי הנהר, מין בריכה קטנה מכותרת סלעים ואבנים ולהשאיר פתח קטן כך שהמים הרותחים מהמעיין יתערבבו עם המים הקרים של הנהר, והנה לכם אמבט חמים ונעים בטבע.
הדרך לסוף רצופה מדרגות וכוונות טובות
החלק האחרון במסע הוואקאימי נמצא בנקודה הדרום מזרחית של המחוז, הוא נקרא נאצ'י קאצורה (Nachi Katsuura). לפני היום האחרון בו תעלו כ-700 מדרגות אל עבר הסיום הגדול והמרהיב, מומלץ ללון באחד מבתי המלון בעיר ובעיקר בבית מלון השוכן כולו על אי שלם. למלון מגיעים במעבורת שיוצאת כל חצי שעה מנמל העיר קאצורה. אורך הנסיעה הוא כחמש עד עשר דקות בלבד.
למחרת כדאי לאכול ארוחת בוקר טובה אך לא גדולה מדי, לצבור כוחות ולהתמתח היטב כי עליכם לעבור את החלק האחרון במסע החלוצי של דרך ה"קומאנו קודו" ולהגיע למפל נאצ'י.
את ארוחת הסושי והדגים הזאת תשמרו לערב קודם(צילום: שירי הדר)
הנוף הנשקף ממרפסת המלון שכלו ממוקם על אי בעיירה קאצורה(צילום: שירי הדר)
מדובר במפל הגבוה ביותר ביפן, והוא מרשים מאוד. הדרך לפסגה היא כאמור לא קלה וכוללת עלייה של כ-700 מדרגות תלולות. אגב, ניתן גם לסבול פחות בדרך למעלה ולעבור את מרבית העלייה ברכב, רק זכרו שהמאמץ הגופני הוא חלק מהעניין כאן.
סוף מתוק ומרהיב: המפל הגדול - נאצ'י קאצורה(צילום: שירי הדר)
הדרך עצמה עוברת גם היא בתוך יער צפוף עם העצים הדקיקים והגבוהים שהכרנו מיום קודם. לבסוף מגיעים למעלה ומגלים את המפל העוצמתי ואת המקדש שנבנה לצידו. זה הזמן לעצור לרגע, לנשום עמוק ולטפוח לעצמכם על השכם - סיימתם הרגע את המסע המפרך, המרתק והמרהיב של החלוצים היפניים ואולי גם של הישראלים, שרובם טרם הגיעו לכאן.
להרגיש ביקום מקביל: הצד האחר של יפן, מחוז וואקאיאמה(צילום: שירי הדר)
