פרויקט מיוחד: 50 גברים בחופשת לידה מול המצלמה
הצלם השוודי יוהן בבמן יצא למשימה מאתגרת: הוא תיעד 50 גברים שממש כמוהו, יצאו לחופשת לידה על מנת לטפל בתינוק שנולד להם. התוצאה: התערוכה "אבות שוודיים" שתוצג בקרוב בישראל. "זה משהו שנשים עשו מאז ומעולם, ואנחנו רק מתחילים להבין מה עובר עליהן"
כשיוהן בֶּבְמן מתיישב מול מצלמת הסקייפ במטבח שלו בעיר מלמו, שוודיה, הוא מתנצל על כך שהוא פרוע, לא הספיק להתקלח הבוקר, ואפילו לא לצחצח שיניים ולשתות קפה. ויגו, בנו בן ה־11 חודשים, הוא שמכתיב את סדר היום. "ככה זה כשאתה אבא בחופשת לידה", הוא אומר. "אבל אני לא צריך לספר לך, אתן הנשים יודעות את זה כבר דורות".
זו הפעם השנייה שבבמן נמצא בחופשת לידה. לפני כחמש שנים, כשנולד בנו הבכור מנפרד, הוא וזוגתו החליטו שכל אחד מהם יבלה בבית עם התינוק תשעה חודשים. "זאת הדרך הכי טובה וטבעית לגרום לכך שהקשר שלי עם הילדים יהיה עמוק ואינטימי ממש כמו של אמא שלהם", אומר בבמן. אז גם נולד פרויקט הצילום הגדול שלו, "אבות שוודיים", שבמסגרתו הוא מציג את תמונותיהם וסיפוריהם של 50 אבות בשוודיה, שכל אחד מהם יצא לחופשת לידה של חצי שנה לפחות.
"כשהייתי בחופשת לידה, הופתעתי לגלות שאין ספרים וחוברות הדרכה לאבות במצבי", מספר בבמן. "למרות שזה כבר די מקובל בשוודיה, לא ממש מדברים על זה. אז יצאתי לראיין ולחקור בעצמי, מתוך תקווה שהתערוכה והספר שהוצאתי בעקבותיה יעודדו עוד אבות להתנסות בחוויה שהיא בעיניי חשובה ומשמעותית ביותר. ידעתי שזה יסקרן אנשים, אבל התגובות הדהימו אפילו אותי".
אילו תגובות?
"ברגע שהצגתי את הצילומים, פנו אליי כלי תקשורת מכל העולם. כולם רצו לשמוע איך אבות בשוודיה עושים את זה. התערוכה הוצגה כבר ברומניה, בסין, במדינות שונות באפריקה, בארצות־הברית, ברחבי אירופה, ועכשיו היא מגיעה לישראל (במסגרת יריד האמנות "צבע טרי", שיתקיים בתל־אביב בין 28.3-1.4, ד"ל). היא מעוררת התלהבות בכל מקום, גם במדינות שבהן באופן מסורתי הטיפול בילדים הוא מטלה של האם. אני שמח לגלות שאני משפיע, גם אם ייקח עוד זמן רב עד שגידול הילדים יתחלק באופן לגמרי שוויוני בין אמהות לאבות".
הילדים רצים אליי
בבמן, עוד מעט בן 35, נשוי ללינדה בת ה־37. הוא צלם, היא עיתונאית, והשניים הכירו כשעבדו באותו עיתון. ממש לפני הולדת בנם הבכור שניהם פוטרו בגלל צמצומים והחלו לעבוד כפרילנסרים. ההחלטה לחלוק ביניהם את חופשת הלידה והטיפול במנפרד הייתה טבעית ופשוטה, הוא אומר. "לשנינו היה קשה לוותר על החזרה לעבודה, כי כשאתה עצמאי איש אינו שומר לך את המשרה שלך. אתה מסרב לפרויקטים ודוחה לקוחות, והם לא ימתינו לך עד סוף חופשת הלידה. שנינו נאלצנו לבנות את עצמנו מחדש אחרי שנה וחצי, כשמנפרד החל ללכת לגן הילדים".
ובהריון השני, היה לכם ברור שאתם מתכוונים לחלוק את חופשת הלידה גם הפעם?
"אני לא יכול לדמיין לעצמי מצב אחר. לינדה הייתה בבית תשעה חודשים, ועכשיו תורי. אני גם מנקה, מבשל, עושה את כל הסידורים שצריך וגם קם אל התינוק בלילה. זה קשה. אני סובל ממחסור תמידי בשינה, וזה מתיש לגמרי. בכל יום אני מתכנן תוכניות ולא מספיק שום דבר, כי אני מתאים את עצמי לשעות השינה של מנפרד, לרגעים שבהם הוא צריך תשומת לב. אבל אני עדיין מאושר מזה. יש לי שני ילדים, ושניהם רצים אליי כשהם פוחדים או כשכואב להם, ממש באותה טבעיות שבה הם רצים אל לינדה. הם קשורים לשנינו באותה עוצמה. אם לינדה נוסעת לשבוע בענייני עבודה, הם לא נכנסים לחרדה. הבית מתנהל כרגיל וזה נפלא בעיניי".
זה שינה את הזוגיות שלכם?
"העובדה שהחלוקה בינינו לגמרי שוויונית מחזקת את הזוגיות. אנחנו מבינים היטב את הצרכים זה של זו, אנחנו מסוגלים להעריך את המאמצים ואת הקשיים".
איך הסתדרתם עם נושא ההנקה כשלינדה חזרה לעבודה?
"הבנים שלנו לא כל כך הסתדרו עם ההנקה, כך שכל זה נפסק עוד קודם, ולא הייתה לי שום בעיה להאכיל אותם בתחליפי חלב. כשהם גדלו התחלתי לבשל. ברור שידעתי לבשל מגיל צעיר מאוד, וזה משהו שאמשיך לעשות גם כשאחזור לעבוד".
כשחופשת הלידה הקודמת שלכם הסתיימה, מי מכם המשיך להיות המטפל הראשי של מנפרד?
"המשכנו לחלוק את זה שווה בשווה. כל אחד אסף אותו מהגן בשעות שיותר התאימו לו, ואם הוא חלה, נשאר איתו בבית מי מאיתנו שהיה לו יותר קל ופשוט לעשות את זה".
ההתנהלות השוויונית שבבמן מתאר מתאפשרת הודות למדיניות השוויון המגדרי הנהוגה בשוודיה. כל זוג שנולד לו תינוק יכול לקחת לפחות 480 ימי חופשת לידה בתשלום (המחושב על פי המשכורת הממוצעת של ההורה, אבל ניתן לכולם, אפילו למובטלים). במקרה שרק אחד ההורים נשא בנטל החופשה, ההורה השני יוכל לקחת חופשה לעוד 90 יום (בתשלום נמוך קצת יותר). הורים רשאים לקחת את חופשת הלידה בזמן שנוח להם; הם יכולים לצבור חופשות לידה עבור כמה ילדים ולממש אותן עד שמלאו לילדם הצעיר שמונה שנים; וכאשר הם שבים מחופשת הלידה, הם יכולים לעבוד במשרה חלקית בלבד (כל עוד יש להם ילדים בני פחות משמונה).
על פי הנתונים של ממשלת שוודיה, 25% מימי חופשת הלידה נלקחו בשנים האחרונות על ידי אבות. בבמן חיפש את אלה מהם שחלקו עם אם התינוק לפחות מחצית מהחופשה, ומצא שרק 14% מהאבות עשו זאת. "יש אבות שחוששים מהשינוי הזה, ויותר מזה, יש גם אמהות שלא מוכנות לוותר ולתת את הזמן הזה לאבא", הוא מסביר. "חלק מהן מרגישות שאחרי תשעה חודשים שבהם סחבו את התינוק בתוך גופן, מגיע להן לשבת בבית ולהתמקד רק בו, והן לא מסוגלות להניח למישהו אחר לעשות את זה. פגשתי גם נשים שאמרו לי שהן לא סומכות על בן הזוג, ושהן מעדיפות לעשות את עבודת הטיפול בתינוק בעצמן".
כשאתה מגיע לגן לאסוף את מנפרד, אתה פוגש שם הרבה אבות או רק אמהות?
"יש בערך אותו מספר אבות ואמהות. כאן, בעיר, כולם מודעים לזה, שוויון מגדרי הוא מובן מאליו, ואבות ממשיכים לטפל בילדים הרבה אחרי חופשת הלידה. אני לוקח את מנפרד הביתה כבר בשלוש וחצי, כי אני בבית ואני רוצה לבלות איתו כמה שיותר זמן. הורים שעובדים במשרד, למשל, יבואו לקחת את הילד יותר מאוחר, אחרי יום העבודה שלהם, בחמש ואפילו בשש".
איפה בשוודיה יש פחות מודעות?
"באזורים כפריים יותר יהיו פחות אבות שמטפלים בתינוקות. בגלל זה חיפשתי במסגרת הפרויקט גברים מכל רחבי שוודיה, שעוסקים בכל מיני מקצועות. אחד ההורים הוא מהגר שזה עתה הגיע לשוודיה, אחר גדל פה, אבל במשפחה מוסלמית, והבחירה שלו היא בסוג אבהות אחר מזה שראה בקהילה שלו. זאת לא חוכמה לחפש אבות רק בשכונה שלי, שבה ההורים הם בעלי מקצועות חופשיים, אמנים, בני המעמד הבינוני".
והיה לך קל למצוא?
"כן, בעיקר משום שלא חיפשתי את האבא הסופרמן. רציתי להראות גברים אמיתיים – חקלאים, סוחרים, מכונאים, אקדמאים – שבחרו להיקשר לתינוק שלהם מינקות ומוכנים להודות שזה לא קל. שמחתי שכל האבות הסכימו להצטלם במצבים שהם לא תמיד פשוטים: כשהם מנסים לקלח את הילדים, לקחת אותם לשירותים, לפתור מצוקות, לנקות את הבית כשהתינוק קשור על הגב. זה קשה מאוד, אבל זה משהו שנשים עשו מאז ומעולם, ואנחנו רק מתחילים להבין מה עובר עליהן".
גם בדור הקודם גברים יצאו לחופשת לידה?
"אבא שלי הוא מנהל אמנותי של סרטי קולנוע, וכשאני, אחותי ואחי נולדנו, הוא זה שיצא לחופשת לידה. הוא היווה עבורי מודל לחיקוי. אבל מרבית בני הדור המבוגר יותר באמת העדיפו חלוקת תפקידים יותר מסורתית, שבה האישה דואגת לילדים ולבית והבעל מפרנס. לי זה נראה טבעי שאבא שלי נשאר בבית, כי זה מה שהכרתי".
הסינים נדהמו
צילומי "אבות שוודיים" זיכו את בבמן בכמה פרסי צילום בינלאומיים. הפרויקטים הקודמים שלו הוקדשו גם הם לנושאים בעלי חשיבות חברתית: גורלם של ילדים לבקנים, שנרדפים ואף נרצחים באפריקה; והקשיים הגופניים של נשים שחורות שיולדות באפריקה המשוונית. האם האבות טובי המראה והתינוקות החמודים זכו לתהודה גדולה פי כמה מכל אלה, פשוט כי הם יותר סקסיים? בבמן משוכנע שלא: "זה לא עניין של סקסיות. אנשים מתחברים למקומות שקרובים אליהם, ולמצולמים שהם יכולים לראות בהם את עצמם. הגברים השוודיים מייצגים אפשרות שמרבית האבות בעולם המערבי לפחות מהרהרים בה, ואני מקווה שגם יחליטו בעתיד לנסות אותה".
אילו תגובות מקבלת התערוכה שלך ברחבי העולם?
"לא מזמן הצגתי בסין, והיו שם רבים שנדהמו לראות את הגברים השוודיים ורצו לשמוע על זה עוד ועוד. באנגליה היו גברים שאמרו לי שהם היו שמחים לצאת לחופשת לידה, אם המדינה הייתה תומכת בהם. אני לא מאמין להם, כי אני לא חושב שהכל תלוי בשיקולים כלכליים. חלק גדול מזה קשור לצורת חשיבה שהייתה מקובלת בערך מאז תקופת האבן ולא קל לשנות אותה. גם לנו בשוודיה יש עוד דרך ארוכה עד לשוויון מלא. גם כאן עוד צריך לשכנע את הגברים שזה גברי לגדל תינוקות.
"זאת תפיסה אחרת של גבריות, ויש גברים שפוחדים מזה. הם צריכים להבין שלהיות אבא מעורב, פעיל, דואג – זה מאוד־מאוד גברי. החברים הכי פמיניסטיים שלי, שהיו לגמרי בעד חלוקת חופשת הלידה, מצאו תירוצים למה לא לעשות את זה כשנולד להם תינוק. פתאום היה להם קשה להתמודד, להישאר עם תינוק בבית וגם להודות שזה אפילו יותר קשה מללכת לעבודה".
הכתבה התפרסמה במגזין "לאשה"
לפנייה לכתב/ת 
