כך לעולם לא יפתיעו אתכם בפרידה
פרידה במפתיע היא דבר כואב. בכלל, דברים לא טובים שמגיעים במפתיע ואינך רוצה בהם, הם דבר כואב. אבל פרידה מבן זוג או מבת זוג היא פרידה מאהבה, ולא פעם מחלום על עתיד טוב ומבטיח. ובכל זאת, ניתן לזהות ולהימנע מפרידה בהפתעה. איך תעשו זאת? ד"ר אורן חסון עם הטיפים
"אני בת 27 ובן זוגי בשבע השנים האחרונות בן 30. לפני כמה ימים הוא בא אליי, ובפתאומיות מוחלטת עבורי הודיע לי שהוא לא מרגיש שהקשר הזה הולך לחתונה ושהוא רוצה להיפרד".
פרידה במפתיע היא כמו נדנדה. אתה מרגיש למעלה. אתה משוכנע שהכל עובד כמו שצריך. גם אם פה ושם אתה רב איתה על איזה פאק קטן, הקשר מעולה, הכי טוב שהיה לך, ואז ביום בהיר אחד היא מודיעה לך שהיא החליטה להיפרד ממך, ואתה מוצא את עצמך חבוט למטה עם הנדנדה. כשאין שום משקולת בצד השני, אתה יושב מופתע על הרצפה ותוהה: מה קרה כאן, בעצם? אתה מרגיש שלא קיבלת סימנים מקדימים, ושלכן זה לא הוגן. אם היו עניינים שהפריעו למישהו, זה היה בעיקר לך, ולכן דאגת לומר לה עליהם כדי שהיא תתקן אותם, כי הזוגיות הזו מאוד חשובה לך. אז איך זה שנשארת בתחתית הנדנדה הזו לבדך?
העולם הרגשי של פרידה במפתיע הוא כמו מאזניים. כאשר הטוב הוא רב ובעל משקל - אתם נמצאים בצד הנכון למעלה, והזוגיות קיימת ופורחת. לא שאין בעיות פה ושם, כי אין שלמות, אבל הרוב טוב, והמשקל העיקרי של הטוב הזה מעלה אתכם מעלה, גם אותך וגם אותה. אבל יש דברים שמצטברים בצד השני, בחלק שלה, מבלי שהיית ער לכך מספיק. הדברים האלה מאיימים על שיווי המשקל, אבל כשלא מדברים עליהם אתם נשארים שם למעלה בלי סימנים, והכל מלמעלה נראה פשוט מעולה.
פרידה במפתיע מתרחשת בעיקר כאשר נוצר שילוב שבו צד אחד מרגיש מאוד שלא בנוח להתעמת עם הצד השני, או שאינו רוצה לפגוע בו ולהאשים אותו בחולשותיו, וכאשר הצד השני מתקשה להקשיב לביקורת או לצרכים של כל מי שהוא לא הוא, והודף אותם. את המשפט "ואז הוא החליט להיפרד, סתם כך, משום מקום, בלי סימנים מוקדמים", אני שומע יותר מנשים, אבל גם גברים מופתעים מפרידות שכאלו כנראה לא פחות מאשר נשים, רק שהם מסתפקים יותר בשיחות עם חברים, אם בכלל, ומגיעים פחות לטיפול.
פרידה במפתיע היא דבר כואב. בכלל, דברים לא טובים שמגיעים במפתיע ואינך רוצה בהם, הם דבר כואב. אבל פרידה מבן זוג או מבת זוג היא פרידה מאהבה, ולא פעם מחלום על עתיד טוב ומבטיח.
איך נמנעים מפרידה מפתיעה?
בעיקר בעזרת הקשבה. הצד המופתע הוא בדרך כלל זה שלא הקשיב מספיק, זה שלא ייחס מספיק חשיבות למה שנאמר על ידי הצד השני ולכן גם לא שם לב למה שקורה לו. הוא לא האחראי הבלעדי, כי צריך שניים לתקשורת טובה, אבל כאשר צד אחד מנסה לומר, הצד שלא שומע צריך להקשיב יותר. גם כדי להיות בן זוג טוב יותר, וגם כדי לדעת להגן על עצמו - לאסוף מידע שייתן לו הזדמנות למנוע, לתקן או לשנות, על מנת לשמור על הקשר שהוא רוצה, וכדי שהקשר יהפוך להיות טוב יותר.
יש לזכור שלכל אחד מאיתנו רגישויות שונות. יש מי שמרגיש שאם זה לא נאמר "מספיק חזק", הרי שזה סימן שזה לא מספיק חשוב. אבל מה אם מה שנשמע כ"חלש" לצד השומע, הוא כבר "קול צעקה" מצידו של הצד האומר?
אבל זה לא כל הסיפור. לפעמים פרידות במפתיע נובעות מסיבות אחרות. תמיד הצד המופתע מוצא את עצמו בתחתית הנדנדה לבדו, אבל לא תמיד בגלל הקושי שלו לשמוע, כי לפעמים הדברים באמת לא נאמרים. אלו הן פרידות שנעשות בדרך כלל לאחר זמן קצר יחסית, כאשר צד אחד החליט שהוא סיים לבדוק את התאמת הקשר, והגיע למסקנה שהקשר אינו מתאים לו. יתכן שבתהליך הוא אפילו בוחן בכנות את היכולת שלו עצמו להכיל את הפערים, אבל מחליט לוותר מבלי להילחם.
למה? לפעמים בשל ההבנה המוצדקת שהפער נובע ממשהו שהצד השני באמת לא יכול לשנות, כי הוא חלק ממנו. פעמים אחרות הוא מחליט שלא לומר דבר מסיבות שנובעות מתפיסת עולם פלורליסטית והומנית דווקא, שאומרת שאין לו הזכות לדרוש מהצד השני לשנות משהו כל כך בסיסי. לפעמים, כי אין לו הכוח או הרצון להילחם כדי ליצור את השינוי הזה.
האם במצב שכזה יש לפרט ולומר מה היתה הסיבה לפרידה? זאת דילמה מאוד קשה. אם זה אכן משהו שאין אפשרות לשנות, זו תהיה פגיעה לחינם בתחושת הערך העצמי של מי שהיה עד לפני רגע בן זוג קרוב. אלא שגם פרידה ללא מילים שמשאירה את בן הזוג או את בת הזוג בתחתית הנדנדה עם אי הבנת הסיבות לפרידה, מערערת. כאן נדרשת מידה רבה מאוד של רגישות מהצד הנוטש את הנדנדה בשאלה אם ואיך ומה לומר, כאשר פעמים רבות פשוט שותקים מחשש לויכוח. האם להתעקש ולשאול? לפעמים מוטב שלא, כי ממילא לא בטוח שתקבלו תשובה כנה.
ד"ר אורן חסון הוא מטפל זוגי ופרטני
