שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    אהרן ברק: "כשאמרתי בוזגלו לא התכוונתי לספרדי"
    מה חושב מאיר שמגר על הצעירים המהגרים לברלין, מה דעתו של ברק על השסע העדתי, ומי השופט שהיה מסרב פקודה בהתנתקות? הספר החדש “ללא גלימה” מביא את סיפורה של החברה הישראלית מבעד עיניהם של 13 שופטים בדימוס בבית המשפט העליון
    דברים שרואים משם: בספר חדש שיצא לאור בימים אלה מנתחים שופטים לשעבר בבית המשפט העליון סוגיות בוערות בחברה הישראלית, וחושפים טפח מפסקי הדין המכוננים שניתנו כאן בעשורים האחרונים.

     

    הספר "ללא גלימה" כולל ראיונות שערכו בוגרי פקולטות למשפטים עם 13 שופטים בדימוס מבית המשפט העליון. הסטודנטים, שנמצאים על קו הזינוק של הקריירה המשפטית שלהם, זכו לשמוע מהשופטים המנוסים על הסיפורים שמאחורי פסקי הדין החשובים והמפורסמים ביותר, ונחשפו לעמדות השופטים בשלל סוגיות ציבוריות אקטואליות, מהפערים החברתיים ועד ההתנתקות.

    נשיאי העליון בדימוס מאיר שמגר ואהרן ברק (צילום: יונתן בלום) (צילום: יונתן בלום)
    נשיאי העליון בדימוס מאיר שמגר ואהרן ברק(צילום: יונתן בלום)
     

    כך למשל, נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק מדבר בספר על השסע העדתי בישראל. כמי שבהיותו היועץ המשפטי לממשלה טבע את המונח “מבחן בוזגלו”, מתוך כוונה להבהיר שכולם שווים בפני החוק, ברק מצר על השימוש העדתי שנעשה במטבע הלשון. "כשאמרתי בוזגלו לא התכוונתי להבדיל בין ספרדי לאשכנזי, אלא להבחין בין איש שלטון לאיש מהעם".

     

    לדעת ברק, האפליה בין אשכנזים למזרחים היא כיום מינורית ושולית. "נדמה לי שהאפליה בין ספרדים לאשכנזים היא החלשה ביותר”, אמר. “מיהו ספרדי? מהי ההגדרה של ספרדי? הילדים של השופט שמגר הם ספרדים או אשכנזים? שמגר עצמו נולד אשכנזי וגאולה אשתו המנוחה הייתה ספרדייה. האם ילדיו אשכנזים או ספרדים? כל הדבר הזה נראה לי קשה. אנחנו חברה שיש בה נשיאים ספרדים ורמטכ"לים ספרדים”.

     

    ברק מתייחס גם לדימוי שנוצר לו כשופט “אקטיביסט", שמתערב בהחלטות הרשויות האחרות, וטוען כי דווקא הוא איננו דוגמא לשופט אקטיביסט כל כך, וכי היו שופטים אקטיביסטים ממנו בהרבה.

     

    אגב, בספר מספר ברק שהגיע ללימודי המשפטים במקרה: הוא היה בעתודה האקדמית ונרשם ללימודי משפטים, אבל אז שינה את דעתו וביקש ללמוד הנדסת חשמל. אלא שהצבא לא הסכים לשינוי, וברק הצעיר נאלץ לדבוק בלימודי המשפטים. השאר, כידוע, הוא היסטוריה.

     

    גם השופט בדימוס יצחק זמיר מספר בספר כיצד התגלגל לפקולטה למשפטים. זמיר למד בכלל כלכלה, ואחד הקורסים שלקחה היה מבוא לתורת המשפט - שם נחשף לתחום המשפט המנהלי שמשך אותו מאוד והוביל אותו להחליף קריירה.

     

    בכלל, מתברר שהקריירות המשפטיות הגדולות ביותר שידעה ישראל החלו מצעירים סקרנים שבכלל רצו משהו אחר. השופטת טובה שטרסברג-כהן מספרת בספר כיצד רצתה ללמוד ספרות ופילוסופיה, אבל מכיון שלא נפתח חוג כזה באוניברסיטה העברית בירושלים, שהייתה אז האוניברסיטה היחידה, היא הלכה ללמוד משפטים. והשופטת בדימוס דליה דורנר מספרת שרצתה ללמוד ספרות והיסטוריה, ובסוף חבשה את ספסלי הפקולטה למשפטים.

     

    שטרסברג-כהן, שנטלה חלק בפסיקות מכוננות כמו אליס מילר ורותי נחמני, התייחסה בדבריה בספר לתופעה הפסולה של הטרדות מיניות, וגילתה שהפעם היחידה שבה הכניסה אמירה אישית לפסק דין שכתבה הייתה ב-1999, בפרשת תא"ל ניר גלילי, שהודה בקיום יחסים אינטימיים עם הפקידה שלו בצבא. אף שהפקידה טענה שמדובר באונס, גלילי הועמד רק לדין משמעתי, ננזף וקידומו עוכב. שנתיים אחר כך הוא אמור היה להיות מקודם לתפקיד אחר ולקבל דרגת אלוף, אך הפקידה עתרה לבג”ץ.

     

    השופטת שטרסברג-כהן כתבה אז את פסק הדין שאישר את הקידום בתפקיד אך פסל את מתן הדרגה. בצעד חריג היא הוסיפה בסוף פסק הדין הערה אישית, שבה ניסתה ליישב בין הרצון להתייחס לאישה צעירה כאל אדם אוטונומי, בעל רצון עצמי ועצמאות מחשבתית, לבין הרצון להגן עליה בסיטואציה שבה המפקד שלה מנצל את מרותו לקיום יחסים אינטימיים מיניים. וכך כתבה:

     

    “מבלי להמעיט כהוא זה מחומרת התנהגותו של המשיב, רואה אני להתייחס למעמדה של העותרת כאדם וכחיילת בצה"ל. העותרת היתה חיילת בשירות חובה. על אף גילה הצעיר יש לראות בה אישה צעירה בגיל בו אישיותה התגבשה וחינוכה עד לבגרותה הושלם. יש לראות בה אישה עצמאית חופשית, בעלת אישיות משלה ורצון עצמי. יש להתייחס אליה כאל אדם הבשל ליטול על עצמו אחריות כלפי עצמו וכלפי אחרים, בצבא ומחוצה לו במישור הפרטי הציבורי והחברתי, בחברה בה מבקשת האישה לתפוס את מקומה בכל תחומי החיים. על החיילת להיות מודעת לזכותה ולחובתה להדוף מעל עצמה מערכת יחסים אינטימית שאין היא רוצה בה, וזאת גם במסגרת ההירככיה הצבאית. אין להעביר מסר לפיו החיילת הצעירה היא חסרת יכולת להביע את רצונותיה ולעמוד על דעתה. אלא שלשם כך, עליה לקבל את הגיבוי הנכון מצד צה"ל וצמרתו לכל רבדיה, עוד בטרם עומדת היא בפני הניסיון הקשה. עליה לדעת כי באמירת ‘לא’ למפקד המבקש לקיים עימה מערכת יחסים בלתי רצוייה, לא יבולע לה והמערכת תעמוד מאחוריה ותתמוך בה ללא סייג”.

     

    השופט בדימוס צבי טל בוחר להתייחס להתנתקות מעזה, שהייתה לדעתו "אווילית ומרושעת”. טל, שכבר לא ישב על כס השיפוט כשהתבצעה ההתנתקות, אף מוסיף כי “לו נדרשתי לבצעה אולי הייתי מסרב פקודה״.

     

    בספר מביע טל את דעתו שבית המשפט העליון מתערב יותר מדי בניהול המדינה. "השופטים לא נבחרו לשם זה”, הוא אומר. “אין להם כל אחריות על זה. אם הם אומרים שטות - הם לא יתנו על זה את הדין. אין פלא שקוראים לזה דיקטטורה שיפוטית”.

     

    נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, יליד העיר דנציג שבגרמניה, הפנה את הזרקור בדבריו לתופעת הצעירים שעוזבים את הארץ ועוברים לחיות בברלין בשל יוקר המחיה הנמוך יותר שם. שמגר סבור כי מדובר ב”תופעה מצערת” ומוסיף כי "רבים מהיורדים יתפכחו כשיגלו שהחיים שם לא טובים כל כך כמו שחשבו”.

     

    שמגר מתייחס גם לסוגיית עונש המוות למחבלים ומביע דעתו כי מדובר בצעד שאינו מרתיע ושאין בו צורך. מנגד, הוא רומז כי ייתכן שתנאי הכליאה של המחבלים בכלא הישראלי טובים מידי. "אין זכויות אדם שמבטיחות לאדם ללמוד בכלא לדוקטורט”, הוא אומר.

     

    לספר, שערכה פעילת זכויות האדם ענת סרגוסטי ויוצא לאור בהוצאת “ידיעות ספרים”, מצורפת תמצית של רוב פסקי הדין והתקדימים החשובים שניתנו בבית המשפט העליון בעשורים האחרונים, וכל הכנסותיו ייתרמו לסטודנטים מעוטי יכולת.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים