קונאן הברברי של המקלדת
דנה ספקטור מנסה להבין מה גורם לאבא לילד מתוק לשלוח אליה מייל כל כך אלים וסקסיסטי
"נימפומנית גסה ומטומטמת, אמן שיאנסו אותך חמישה סודנים כמו שאת מפנטזת ואחר כך תחטפי סרטן בכ—ס שלך" (מייל פרטי)
שלום לך,
קראתי שני משפטים שלך וישר רצתי לפייסבוק לחפש אותך. הייתי חייבת לבדוק שאתה אמיתי, אתה מבין? זה פשוט לא נראה לי הגיוני שמישהו עם ג'ורה כמו שלך באמת קיים. לא ציפיתי למצוא אותך מחייך למצלמה, נראה כמו מושבניק עם מכנסי ג'ינס רפויים. מהשרוולים של חולצת הטי השחורה יצאו שרירים, אבל אחרי שנחשפתי לסגנון הכתיבה שלך, כל מה שהם הצליחו לעשות זה לגרום לי לרצות להקיא. היית כל כך אלים כלפיי במה שכתבת, שזה כל מה שהזרועות שלך עשו לי, לפחד שאולי כבר יש לך את הכתובת שלי והן יתהדקו סביב הצוואר שלי עד כיחלון.
סרקתי את האלבומים שלך. בין התמונות הבנליות עם החבר'ה והודעות התמיכה באלאור אזריה, גיליתי שיש לך ילד קטן. בתמונות הוא תולה בך מבט מעריץ. וזה כבר היה יותר מדי בשבילי, לחשוב שעם השנאה שמפוצצת לך את הוורידים אתה אשכרה מתיימר לחנך אותו איך להיות גבר יום אחד. איך אתה חי עם הסתירה הזו, זה מה שמעניין אותי לדעת. בבוקר בן אדם נורמטיבי שמגדל את ילד הגירושים המתוק שלו לא לנשוך אף אחד בגן, בלילה הקקה הזה שמזהם מיילים של נשים.
אתה לא יכול להתחלק לשניים ככה, בלי שיהיה לזה מחיר. אתה לא יכול להיות בלילה הדבר הזה שכתב לי את הדברים האיומים האלה, ואז לקום לך בבוקר למחרת ולהחזיק מעצמך בן אדם תקין ולבבי.
אל תרמה את עצמך, יש משהו מהתקיפה המינית בריסוס הזה. ופה בא לי לשאול אותך: למה? מה יש בי שגורם לך לרצות לשים לי מסקינג טייפ על הפה? אני לא באמת מאמינה שזה רק זה שאתה לא מעריך אותי. המייל שלך התחיל בזה שאני בהמה, בושה לנשיות. נשמעת כל כך נחרץ, שלרגע אחד התבלבלתי, אולי אתה צודק. לקח לי בדיוק שנייה להיזכר, שגברים שמסבירים לך מה לא בסדר בך בעצם מצליחים להשכיח ממך בערמומיות מה לא בסדר בהם.
ובך, הכל לא בסדר. אתה שונא נשים אמיתי, וזה אומר ששום דבר בך לא יכול להיות בסדר. רוצה לדעת למה אני לא מפסיקה לכתוב? בגלל עשרות חלאות כמוך שניסו לחדור לי לגוף, להוויה, לתודעה. בגלל שאני יודעת שמבחינתך כל אישה שאוהבת מין ומדברת עליו היא בהמה, לא יצור אנושי בריא שחולם על עונג בדיוק כמוך. בשביל זה אני משתפת פרטים אישיים מחיי, כדי להיות תרנגול הכפרות של הנשים, לספר לך בשמן מה הן רוצות, על מה הן חולמות.
אז לא, נורא מצטערת, אין לי שום כוונה להגשים את חלומך. אני לא איעלם, לא משנה כמה אלים תדרוש זאת, כי מבחינתי ככל שאתה כותב לי יותר: "מצטער בשביל הבת שלך שיש לה כזו אמא שרמוטה", ככה אני מצטערת יותר בשביל הבת שלי שהיא חולקת עולם עם אנשים מסוגך.
אתה לא המטריד המילולי היחיד בשטח. כמוך יש עוד מלא גברים. חלקכם מסתפקים בלשלוח תמונות של האיבר שלכם בלי בגדים, אבל רובכם? רובכם אוהבים לחדור באמצעות האמנות הנעלה של הכתיבה, כמו האפס הזה שכתב לחברה שלי: "תגידי, את אוהבת שמשפריצים לך לתוך הנחיריים ומנגבים בשיער?"
זו טעות לחשוב שאתה והגברים האלו רוצים סקס, אפילו אתם לא עד כדי כך מטומטמים לחשוב שלכתוב לבחורה טקסטים מחרידים כאלו יקדם אתכם בסנטימטר אחד למיטה שלה. מה שאתם כן מעוניינים בו זה כוח. להראות לכלבות האלו מהפייס שהעולם לא השתנה כמו שאנחנו חושבות. חפרי כמה שבא לך על הפרסומת האחרונה השוביניסטית למכונות הכביסה, מילה אחת ממני, ביץ', ואת בדמעות.
אבל זה כוח מזויף, כי בוא נתערב שכתבת לי את המייל אחרי שצפית בפורנו? אתה יושב על המחשב רבע שעה, עף כמו אלאדין בשמיים כחולים של קטגוריות הארד קור, ואיך שאתה קולע לפח את הטישו הרטוב, אתה נגעל מעצמך. אז אתה פותח את הפייס, נחוש להחזיר לעצמך את הכוח עם האיבר היחידי שלך שעדיין מתפקד. האצבעות. ואתה נכנס לפרופיל של הפמיניסטית ההיא שעיצבנה אותך, מתרכז ממש טוב, ממיר את השנאה שלך לעצמך לשנאה אליה ויורה. ובלילה, אחרי שליחת הטוקבק, תלך לישון ושוב תיזכר שבעצם לא הייתה כאן שום חדירה, רק לחיצה על סנד. ושוב תיפול עליך תחושת האימפוטנטיות, ככה זה כשאתה כבר לא עושה אהבה אלא עושה שנאה מאחורי מחשב.
אז אני שמחה שנהנית מהחדירה המילולית, שמחה שלשנייה הרגשת כמו פאקינג קונאן הברברי שעושה סדר אצל כל הביצ'ז החוצפניות. רק אל תשכח שבסופו של סשן האילוף שניסית להביא עליי, אני עדיין כותבת וחיה ותופסת מקום, ואתה עדיין סובל. נכון שלא היה לי נעים לקרוא תיאור שלי כ"מזדקנת שמנסה להיאחז בכוח במה שעוד נשאר לה בקושי", ומצד שני, זה לא שום דבר שכרבול חושני עם בן הזוג שלי לא יכול לסדר. ומה יסדר אותך, אה, צ'אק נוריס של המקלדת? אשתך עזבה, אני רק חפץ מעבר שעשוי מאותיות ומאותות דיגיטליים, והילד הקטן שלך בוכה בחדר הסמוך, לך נשק אותו, רק אל תשכח לנגב קודם את הפה.
