שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    השיחה שגרמה לי להיות בולמית בגיל 12
    אחרי שיחה עם ילדה בבית הספר עינת הבינה שכדי להצליח היא חייבת לרזות והילה שמעה בבית משפטים כמו "את לא צריכה לאכול כל כך הרבה". לפעמים משפט אחד יכול להשפיע על דימוי הגוף והרגלי האכילה לכל החיים. אילו אמירות עדיף לא לומר לילדים ומה כדאי לעשות במקום?

    כולנו מכירים את המשפטים "החיים והמוות בידי הלשון" או "מילים יוצרות מציאות", שמסבירים לנו עד כמה גדול כוחן של המילים אבל לא תמיד אנחנו שמים לב לקשר הנוצר בין מה שאנחנו אומרים לילדים שלנו לבין השפעת המילים עליהם ועל התנהגותם.

     

     ( )

    עינת זרגרי, מטפלת במגע ואנרגיה, אמא לשתי בנות (4 ו-5 וחצי), נזכרת בשיחה משמעותית מילדותה, כזאת ששינתה את חייה: "כשהייתי בת עשר ישבנו לשיחה כמה בנות יחד עם ילדה מקובלת מהשכונה, שהייתה גדולה יותר מאיתנו. היא נתנה לכל אחת מאיתנו ציון. היא אמרה לי את המשפט: 'יש לך שיער ליפה ופרצוף של גמל אז לפחות שיהיה לך גוף רזה ויפה'".

     

    האם נפגעת ממנה?

    "ממש לא. בעיני זאת הייתה עצה ידידותית ממישהי שמבינה עניין. זה לא היה נראה לי עלבון, זה היה נראה לי מדריך לחיים. אמרתי לעצמי שמזל שאמרו לי את זה. היה נשמע לי מאוד הגיוני".

     

    איך השיחה הזאת השפיעה עליך?

    "הבנתי שכל העניין קשור לאוכל והבנתי שחשוב לשמור על גוף יפה. הבעיה הייתה שתמיד אהבתי לאכול ומהר מאוד הפכתי לבולמית. עד גיל 12 וחצי כבר הייתי מומחית בהקאות ולא סיפרתי לאף אחד. במהלך השנים שמתי לב, באופן בלתי מודע, שכאשר אני שמחה והכל טוב אני עולה במשקל. לעומת זאת, כשאני עצובה, חווה משברים או פרידות, אני חוזרת להקאות ומרזה ללא כל מאמץ. כנראה נוצר קישור במוח, ובכל פעם שהיה לי טוב השמנתי ואז יצר ההרס העצמי התעורר בי ורזיתי, כאשר ההקאות תמיד היו שם ברקע".

    עינת זרגרי (צילום: אלבום פרטי)
    עינת זרגרי(צילום: אלבום פרטי)
     

    מתי הבנת שאת במסלול לא טוב?

    "בינואר 2010 עברתי הליכי גירושין. זו הייתה תקופה מאוד קשה, פרידה ממש עצובה, עד שיום אחד קיבלתי מסר/תקשור והבנתי שהסיבה שאני כאן בעולם היא להיות מאושרת. הייתי המומה מהארה הזו ולכן סיפרתי על כך לידיד שהיום הוא בעלי. שפכתי את הלב וסיפרתי לו הכל. הוא עשה לי ממש שטיפת מוח חדשה - כל הזמן היה בודק, שואל ונותן לי מחמאות שאני שווה בזכות עצמי. ובגיל 30 וחודשיים באוגוסט 2010 הפסקתי לתמיד להקיא".

     

    איך את מתנהגת כיום עם בנותיך?

    "בנותיי קיבלו אמא 'מתוקנת' ומאושרת. הן רואות ושומעות אמא שאוהבת את עצמה ואת גופה. גם אם הן אומרות לי: 'יש לך בטן שמנה', אני מלמדת אותן ששמנה זה מצב, וכך גם רזה. זה לא מחמאה או עלבון. זה בסך הכל מצב קיים. יש לנו טקס כל בוקר - אנחנו עומדות מול המראה ונותנות חיבוק עצמי. שנה שעברה הן אפילו באו איתי לבחור בגד ים, אחרי שבמשך שנים הייתי נכנסת עם בגדים למים. יום אחד הבת שלי שאלה - 'למה את לא עם בגד ים? את לא אוהבת את הגוף שלך?' באותו רגע הלכתי וקניתי בגד ים".

     

     ( )

    גם הילה קורן, מעצבת גרפית המגדלת עם בן זוגה שלושה ילדים (4, 10 ו-12) נזכרת במשפטים משמעותיים מילדותה שהשפיעו על דימוי הגוף שלה: "תמיד היו משפטים 'קטנים' כאלה שהיו אומרים על הדרך כדי שלא אוכל יותר מדי", נזכרת קורן, "לדוגמה: 'למה את צריכה לאכול את זה? למה זה טוב?', או פשוט 'אל תאכלי את זה'".

     

    כיצד האמירות האלו השפיעו על האווירה בבית?

    "זאת הייתה אווירה שבה כל היום הסבירו לי מה לא לאכול. אני לא זוכרת שהסבירו לי מה אפשר לאכול או שהקנו לי הרגלי אכילה נכונים. האוכל בבית היה מאוד שמן. תמיד היה אוכל מבושל. כל יום רביעי אמא שלי הייתה אופה וזה אומר שהיו בבית כל הזמן עוגות ועוגיות. לא הייתה מודעות לתזונה בריאה כמו היום. היא הייתה קונה מעדנים בסיטונאות. זה אומר שיש ארגזים במקרר אבל לי הסבירו שאני לא יכולה לאכול יותר מאחד ביום. מהר מאוד הבנתי שאני צריכה לגנוב כדי לאכול".

     

    האם יש מקרה משמעותי אחד שזכור לך במיוחד?

    "אני נזכרת בשני מקרי משמעותיים. הראשון הוא שמדי צהרים אמא שלי הייתה שמה לה חטיף בקערה והולכת למיטה לישון. אבל לנו, הילדים, היה אסור אז גנבנו ממתקים. מקרה נוסף שזכור לי הוא שאמא שלי קיבלה במתנה חבילת שוקולדים של מוצארט. היא החביאה את הקופסה בחדר שלה, בארון למעלה. אחותי ואני היינו בכל פעם גונבות שוקולד אחד, חותכות אותו לחצי ואוכלות. היינו גנבות כל כך גרועות שכאשר סיימנו לאכול את כל השוקולדים אפילו לא העלמנו את הקופסה, פשוט שכחנו אותה שם. יום אחד אמא שלי גילתה את זה וכעסה עלינו מאוד".

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    איך דימוי הגוף שנוצר השפיע עליך בהמשך חייך?

    "כשגדלתי ניסיתי כל מיני דיאטות, ובכל פעם שניסיתי דיאטה חדשה רק חשבתי כמה אני רוצה לאכול פלאפל או שמנת. כשאת אדם שמן כל המחשבה שלך שונה. לפני שש שנים עשיתי קיצור קיבה, ורק אז למדתי כיצד לאכול בצורה נכונה. ירדתי 60 קילו. קיצור קיבה הוא חלון הזדמנויות מאוד קטן, שבו צריך ללמוד איך לאכול. הבנתי שזה בסדר לאכול עוגה או עוגיות אבל צריך לשים גבולות".

     

    האם משהו השתנה בחייך מאז?

    "הפתיע אותי השינוי ביחס הסביבה. הבנתי כי מעיני הסביבה את כאילו יותר חכמה כשאת רזה. כשאת רזה ובלונדינית פתאום כולם רוצים להיות בחברתך, מקשיבים לך, מזמינים אותך למקומות. באחת העבודות שלי הבנתי שקיבלו אותי כי רצו מישהי, מלבד הכישורים, שתראה טוב. הייתי בשוק כשגיליתי את זה. את מבינה שמשהו משתנה, ואז את מעזה לבקש יותר, נניח תשלום בעבודה. כל ההערכה העצמית משתנה".

     

    כיצד את נוהגת כיום עם הילדים?

    "אני מאוד מתאמצת להיות מודעת ולא לעשות טעויות, אבל סביר להניח שאני עושה טעויות. אני מסבירה להם כל הזמן שצריך לאכול במידה, לא קונה כמויות, אין שתיה מתוקה ואת הממתקים מחליפים דברים קצת יותר בריאים. אני חותכת להם פירות, מכינה מילקשקים מפירות ומשתדלת שתהיה תזונה בריאה".

     

     ( )

    "למילים שלנו יש משמעות רבה עבור ילדנו", אומרת יעל ברנר, דיאטנית קלינית, "וכך גם למבטים שאנחנו שולחים בהם, כשאנו גאים בהם או מאוכזבים מהם. החשיבה על אוכל עלולה להפוך לכזו הנמדדת במושגי 'טוב' או 'רע', החל מהימנעות מלחם, רגשות אשם כשאוכלים ממתקים, הימנעות מהליכה למסעדה יחד עם כל המשפחה ועד ספירה מדוקדקת של כפות האורז בארוחת הצהריים וימי קיזוז של אכילת ירקות. כמו כן, יכולה להיווצר התעסקות מוגזמת באוכל, הרגשת אשמה, מצב שבו הילד/ה לא יפגשו עם חברים כדי שלא לאכול וכן גם פיתוח אכילה בסתר".

     

    מה כדאי להורים לעשות בכל הקשור לדימוי גוף?

    "חשבו מה כדאי לומר לילד ועל אלו משפטים אפשר לוותר. אם אתם אומרים 'כדי שידעו שאמרתם', אל תגידו. אם תגידו בארוחה משפחתית לילדה - 'למה את צריכה את זה?' היא לא תגיד - 'נכון אבא, תודה שהסבת את תשומת ליבי, אני באמת לא צריכה עוד פסטה'. סביר להניח שהיא תרגיש מעט מושפלת כי הערת לה ליד אנשים, היא קצת תכעס ואולי תיעלב, אולי היא תאכל דווקא יותר ואולי תפסיק ותמשיך כשלא תראה.

     

    "חשוב להבין כי תשומת הלב של הילדים ניתנת למה שאנחנו עושים ולא רק למה שאנחנו אומרים. לכן, אם חשובה לנו פעילות גופנית כדאי שלא נסנן לעבר הילד שיפסיק לרבוץ מול הטלוויזיה, אלא נצא להליכה ואולי מתישהו הוא יצטרף. חשוב לנו לאכול ירקות? בואו לא נהלל את חשיבותם אלא נשים אצלנו בצלחת, נניח על השולחן, אולי מתישהו היא תאכל.

     

    "חשוב לאכול בריא? כדאי שנאכל כך כולנו, גם האח הרזה במשפחה ולא נגיש אוכל שונה לאחות הרזה ולזו שהחלטנו שצריכה לרזות. חשוב לך דימוי גוף חיובי? תשמיעי לה (ולעצמך) מה את אוהבת בגוף שלך, ממה את מרוצה ולא על כך שאת חייבת לרזות. נסי לחשוב מה חשוב לך ופשוט התנהגי ככה, היא כבר תשים לב. אנחנו לא יכולים תמיד לשלוט בסביבה אליה הם נחשפים, אנחנו כן יכולים לתת להם סביבה בטוחה ומקבלת בבית".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    "לא סיפרתי לאף אחד על ההקאות"
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים