באיירן מציגה: סיבוב הופעות אחרון בהחלט
חילופי הדורות של אלופת גרמניה נתקעו, והיכולת לאחרונה בהתאם, אבל לפני השינויים הנחוצים בסגל יש שם כמה ותיקים מנוסים שבונים על מהפך הערב (21:45) במדריד מול ריאל
ה-2:10 הכולל של באיירן מינכן על ארסנל בשמינית גמר ליגת האלופות היה מצג שווא מוחלט מבחינת הגרמנים. יותר מאשר העיד על העוצמה של באיירן, שזכתה להפגין את השרירים שלה, המפגש סימל את ההתפרקות של התותחנים שסיפקו מאז כמה תצוגות מביכות. זו הייתה קבוצה לא ראויה למעמד.
אי אפשר לקחת דבר מהכדורגל שבאיירן שיחקה בשמינית, אבל כאשר הגיע האתגר של ריאל מדריד, צצה בעיה. אחרי שלוש העונות בהן פפ גווארדיולה לא הצליח לעבור עם הקבוצה את חצי גמר הצ'מפיונס, נוצרה מין תפישה שהמאמן היה אחראי לכך. הוא בוודאי היה האיש שספג את האיש ועמד במוקד הביקורות.
אבל במשך התקופה הזו לא דובר מספיק על התרעננות. ובאיירן של המשחקים האחרונים סובלת מהעובדה שהסגל אינו עמוק מספיק בנקודות מסוימות, ומזדקן באחרות. הערב (ג', 21:45) יש לבאיירן הנוכחית צרה להתמודד איתה, ניסיון לחזור מפיגור בברנבאו מול ריאל. אבל זה לא יהיה סתם משחק אירופי. זה עלול להיות משחק הצ'מפיונס האחרון של הסגל הנוכחי, שמיצה את עצמו - אולי כבר לפני העונה הנוכחית - וחייב להשתנות.
השמינייה שהחזיקה מעמד
ב־2013, בזכייה האחרונה של באיירן מינכן בצ'מפיונס עם ניצחון על דורטמונד, עלה הרכב נהדר לגמר. עברו כמעט ארבע שנים בדיוק, ואפשר להתרשם שבאיירן התלהבה מההרכב עד כדי כך שפשוט ננעלה עליו. שמונה מ־11 השחקנים שפתחו בניצחון היו בהרכב גם בהפסד לריאל בשבוע שעבר. זה קצת יותר מדי, בטח כשבהיעדרו של רוברט לבנדובסקי (אמור לחזור הערב להרכב), באיירן ממשיכה להסתמך על אריין רובן ופרנק ריברי המתבגרים והנוטים לפציעות.
רק תחשבו על כך שבאותו גמר הם כבר התקרבו למיצוי המוחלט של שיאם, בגילאי 30־29. היום רובן בן 33, ריברי כבר בן 34, ואיכשהו, בגלל הפציעה של החלוץ הפולני והכושר העלוב של תומאס מולר, הם מצאו את עצמם כנשק הטוב ביותר שיש לבאיירן להציע. איפשהו בדרך, באיירן נכשלה בחשיבה לטווח הארוך.
כן, היו אמורים להיות להם כוכבים מחליפים בקישור ובחלק הקדמי. באותו גמר חיכה על הספסל ג'רדאן שאקירי בן ה־21, ההבטחה של באיירן באותם ימים. אבל נמאס לו להיות שחקן משני, והוא חתך לדרך אחרת שהובילה אותו בסופו של דבר לסטוק. ילד הפלא האמריקאי ג'וליאן גרין המתין בסבלנות מספר עונות, עד שבינואר באיירן ויתרה עליו ומכרה אותו לשטוטגרט.
גם בסגל הנוכחי קיימים יורשים, אבל זה לא מתחבר. רנאטו סאנצ'ס (19), הסנסציה של פורטוגל מהיורו, כמעט לא משחק השנה. קינגסלי קומאן ודאגלס קוסטה, אחרי עונת בכורה מעולה של שניהם, איבדו את הקרדיט של קרלו אנצ'לוטי. הברזילאי, שסבל מפציעה ממושכת השנה, כבר איים כי דקות משחק יהיו השיקול שלו כשיחליט בקיץ על המשך דרכו, וידוע כי יש קבוצות בסין ובאנגליה שרוצות אותו.
כלומר, לבאיירן תמיד היו הכלים, אבל היא זזה לאט מדי בשילובם. ג'ושוע קימיך אחד לא מכפר על כל השחקנים שלא השתלבו. ובסופו של דבר, קבוצה טובה חייבת פה ושם לתת טאץ' משפר. גם ברצלונה המציאה את עצמה מחדש לאורך הדרך. באיירן נרתעה ממהפכות גדולות, ולצד שחרור פה ושם של ותיקים כמו בסטיאן שוויינשטייגר, הקבוצה נתנה לחצאי הגמר בצ'מפיונס ולשליטה בגרמניה לגרום לה להסס בנוגע לשינויים נוספים.
הדבר המעניין הוא שבאיירן, בדרך כלל עמוד השדרה של נבחרת גרמניה, פועלת בניגוד הפוך אליה. בגרמניה, יוגי לב נותן ללא הרף מקום לכישרונות חדשים, משנה סגלים ולא מפחד לבנות על ילדים.
השאלה היא עד כמה אנצ'לוטי ישנה בשנה הבאה. פיליפ לאם וצ'אבי אלונסו פורשים מכדורגל, ובאיירן כבר סגרה עם הקשר האחורי סבסטיאן רודי ועם בלם העתיד של גרמניה
ניקלאס זולה, שניהם מהופנהיים.
אבל כמות שחקני המפתח הצעירים דלה מדי. רובן וריברי, אם יישארו ויהיו כשירים, יזדקנו בעוד שנה. ארטורו וידאל יהיה בן 30 בחודש הבא, מולר מתקרב ל־28 ויורד בכושר, ולכו תדעו אם לבנדובסקי לא ייחטף על ידי ריאל מדריד שכבר מזמן סימנה אותו. גם תיאגו אלקנטרה, המנהיג הטבעי שיכול לקום לקבוצה, עשוי לחזור לברצלונה.
מה זה משאיר? הגנה טובה, מנואל נוייר ענק אחד, והרבה סימני שאלה. במקום לעבור חילופי דורות בהדרגה, באיירן המתינה ועלולה לעבור קיץ קשה של בנייה, ואחריו תקופה לא פשוטה של הסתגלות. אבל כרגע זה מה שיש, קבוצה מעולה בדרכה, אולי בסוף המחזור הטבעי שלה, שרוצה עוד טנגו אחרון בקרדיף. כריסטיאנו רונאלדו פגע בה קשות במשחק הראשון, עכשיו תורה להחזיר.
לפנייה לכתב/ת 
