שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תהליך ההחלמה הכפול של אלמנות צה"ל
    איש חדש יהיה מחויב להיות איש לא רגיל, וכזה שיוכל להכיל את האהבה שלך לאיש שתמונותיו שהצטברו אצלך במהלך חייו, עדיין צפונות אצלך. שיוכל להבין שאת יכולה לאהוב שניים. גם את צריכה להבין את זה

    זיכרון של אדם הוא הרצפים שנאספו בזרימה הבלתי נפסקת של תמונותיו. יום אחד, במהלך החיים, מפסיקות התמונות להגיע. הרצף נעצר והזמן ממשיך. אולי אפילו שמעת את יבבת הבלמים בעצירתם החדה, ואז את השקט. הפסקת ללחוץ על הגז, והמכונית שלך המשיכה במסעה כמו כנגד חוקי הטבע. בהתחלה את לא יודעת לאן לכוון את ההגה כי הדרך פסקה מלהיות המסלול שתכננת. שתכננתם. בהתחלה את כלל לא רואה מסלולים ואת לא רוצה לגעת בהגה. הרי עד לפני רגע היה ההגה הזה הגה משותף. בהתחלה כולם סביבך מאבדים שליטה. אחר-כך, בין אם חזרת לאחוז בהגה ובין אם לאו, אחרים מנסים לבחור מסלולים עבורך.

     

    כל אובדן הוא ללא נשוא, ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא פתאומי ובלתי צפוי. המסלול שהיה לך עם האיש שלך אולי היה רק בתחילתו, ומתוכנן קדימה מבלי שראיתם את קצהו שצפוי היה להיות הרבה מעבר לאופק. ואולי היה המסלול המשותף כבר כבוש ומוכר, על כל אבני הכורכר הקטנות והכואבות שלו, אבל רחוק מאד מלהיות ארוך דיו, והאופק נותר רחוק ובלתי מושג. כך או כך, זהו אבדן של בן זוג ופרטנר לחיים שהוא האדם הכי קרוב שיש, שהיה הגוף השני שלך והרחבת הנשמה שלך. אבדן שכזה הוא תמיד גם מסלול שנעלם כלא היה, כשבו זמנית את הופכת להיות מוקד להתעניינות.

    את לא שוכחת והוא לא נשכח (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    את לא שוכחת והוא לא נשכח(צילום: Shutterstock)
     

    הקרובים אליו רואים בך שותפה לכאבם, והקרובים אליך דואגים לשלומך. אחרים יתבוננו, וחלקם ישאל ויתעניין מתוך חמלה ורצון כן להבין ולעזור. לפעמים זה יהיה יועיל, ופעמים רבות אחרות זה יהיה יותר מדי. יהיו גם כאלה שיתרחקו, דווקא אז, כי הם לא בטוחים שהם יודעים למצוא את הגבולות בין מה שרצוי לבין מה שמעיק, ואחר כך אולי ירגישו שהחמיצו את הרגע הנכון, אם יש דבר שכזה. ויהיו גם כאלו שיביטו בך מתוך סקרנות לדעת איך מתמודדים כשקשה. בהדרגה, את הופכת להיות מעורבת גם באינטרסים ובחרדות. כמה מאותם אינטרסים הם נעלים וחשובים, ואת זורמת איתם כי את נותרת החיבור אל רגעי האושר ואל אהבה של הגבר שאיננו עוד, והציווי המשמעותי האחרון של רצונו האישי. כשיש לכם ילדים, את משמשת גם בתור החוט המקשר והחשוב אל הילדים שלו.

     

    כאשר הגבר שאיבדת היה לוחם בשירות ביטחון המדינה, מתווסף לכל אלה גם החיבוק הגדול והרחב של הגחלת הלאומית. כל מי שאהב אותו ביחידה שלו, כל מי שהעריץ אותו וכל מי שרוצה לחנך על פי דרכו נמצא שם. אם יש לך הכוח לזה, טבעי שתאמצי את החיבוק הזה אליך ותלכי איתו. ייתכן וכך גם הוא היה רוצה שתעשי, כי החיבוק הזה נותן צידוק לדרכו בחייו ואולי גם צידוק כלשהו למותו. תאמצי אותו כי החיבוק הזה מחמם ומאיר פרוזדורים חשוכים, וכי לא תרצי להיות שם לבד. בין אם תרצי, ובין אם לאו, לאורה של הגחלת הזו את נלקחת אל קדמת הבמה. לא תכננת להגיע לקדמת הבמה, לא תכננת להיות לאורות זרקורים ולא לאורות גחלים ולפידים, אבל זהו חלק מהמסלול החדש שלך.

     

    בהתחלה הוא אולי אפילו מקל, אם מעגל התמיכה הזה רחב וחם ומעודד. בהמשך הוא יכול להפוך להיות חונק מדי. עוד עיניים ילוו אותך בכל מעשה שתעשי, בכל דמעה ובכל חיוך. הגיוני שהצורך שלך בחיבוק הזה ישתנה מיום ליום ואפילו מרגע לרגע, ולא פעם תברחי ממנו לחדרי חדרים. שם מותר לך לבכות. לפעמים תרצי מאד להיות לבד. אם יקל עליך לצאת מדי פעם מהתפקיד הציבורי שנחת עליך ללא שתכננת, לכי להיות לבד. זה לא מחליש אותך, זה אולי אפילו יחזק אותך.

     

    מתישהו, בהמשך הדרך, תרצי להתחיל לחפש מסלול חדש. בשבילך, אולי גם בשביל הילדים שלך. בשביל אלה שישנם או בשביל אלה שיהיו. כשתתחילי לחשוב על זה, תרצי לצאת מהעין הציבורית. הכבלים שעליך, אלה שאת הנחת שם בעצמך וללא עזרתו של אף אחד אחר, הם כבלים כבדים דיים. הם העצב, הם האהבה והם כל עוצמת הרגשות שחווית מאז האובדן. לא הפסקת לאהוב אותו, רק שהידיעה שיש להמשיך הלאה מתחילה מתישהו לחפש מוצא. הקונפליקט הפנימי הכבד הזה, שכבר קיים בתוכך, מועצם פי כמה כאשר אחרים ממשיכים ללוות אותך. את מודעת לצרכים המנוגדים של אלה שסביב לך, לציפיות ממך, למוסכמות החברתיות, וגם לידיעה שיהיו כאלה שהדרך החדשה שלך תהיה להם קשה מאד.

     

    אבל את לא שוכחת, הוא לא נשכח, למרות שכמעט תמיד יהיה מי שאולי ירגיש כך. יהיו כאלה שיחשבו שנכון היה לך להתחיל קודם, ואחרים שעבורם זה ייתפס כמוקדם מדי. גם אצלך תהיינה תנודות, לפעמים חריפות, ופעם תרגישי שזה מוקדם מדי ובפעם אחרת שכבר הגיע הזמן, ולפעמים אפילו שאולי כבר מזמן הגיע הזמן ושצריך לעשות מעשה ולא רק לחשוב עליו. כל כך קשה למצוא את הקצב הנכון. אין ספק שהצעד הראשון במסלול הזה וכל צעד שיבוא אחריו, מפחיד מאד. לא רק בגלל שתרצי, בתחילת הדרך לפחות, להתרחק מהעין הציבורית, אלא גם משום שאת אולי לא בטוחה שאת מוכנה למגע יד של גבר אחר או לחיבוק. בהתחלה, אלו הן נגיעות בכוויות שלא רופאו, וזה צורב.

     

    באופן טבעי תשאלי את עצמך אם את מסוגלת לעשות את מה שאת באמת רוצה, שזה גם זוגיות חדשה, וגם לא לשכוח את הזוגיות שהיתה. לא פשוטה הידיעה שאת רוצה את זה אך ורק כי את לא יכולה להשיג את מה שבאמת באמת היית רוצה. מרתיעה ההבנה שגם לגבר שתפגשי על הדרך הזו, יהיה לא פשוט. רק המחשבה להתחיל לספר לו את סיפור חייך יכולה לחדש אצלך את הרצון ללכת שוב אל חדרי החדרים, אבל את צריכה לקחת הרבה אוויר ולהמשיך לגשש אחר המינון והקצב הנכונים.

     

    איש חדש יהיה מחויב להיות איש לא רגיל, וכזה שיוכל להכיל את האהבה שלך לאיש שכל תמונותיו שהצטברו אצלך במהלך חייו, עדיין צפונות אצלך. שיוכל להבין שאת יכולה לאהוב שניים. גם את צריכה להבין את זה. להבין שאת לא יכולה להימנע מלעשות השוואות, אבל גם שאת אוהבת אותו אחרת. בהמשך יהיה אולי קשה לא פחות להתמודד עם הנפילות שתהיינה לך כשמדי פעם משהו לא יעבוד, כי תמיד מדי פעם משהו לא יעבוד, והאיש הזה יצטרך לעזור לך להתמודד עם המחשבה שחלפה בך בעת שכזו, שהדברים היו יכולים להיות אחרת.

     

    יום אחד תפתחי אלבום חדש בצד האלבום הישן, ותתחילי שוב לאסוף תמונות, ולהתמודד עם הפחדים שטראומה מולידה, שחס וחלילה יקרה משהו ועוד אלבום ייחתם. למרות הפחדים ולמרות החששות, ולמרות היותך בעין הציבורית ולמרות הקשיים הצפויים, תצטרכי להתחסן ולהמשיך הלאה כי בסופו של דבר, כך קל יותר. זה יכול לקרות רק עם איש חדש שגם הוא לא יהיה איש רגיל, וגם הוא יהיה אחר מכולם, כי זו הדרך היחידה להיות האיש שלך.

     

     ד"ר אורן חסון הוא יועץ זוגי וחוקר פסיכולוגיה אבולוציונית

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Shutterstock
    הקרובים אליו רואים בך שותפה לכאבם
    צילום: Shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים