שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    האליטות מתחלפות והגזענות יוצאת לאור
    מנשה רז הוא כמו עודד קוטלר ויאיר גרבוז לפניו. אנשים שניהלו פה את המדינה ומתגלים כגזענים קטנים. אבי שושן שמח על ניקוי האורוות שיביא בסופו של דבר לחברה שיוויונית וצודקת לטובת כולנו

    זהירות: המרוקאים משתלטים על המדינה ואנחנו לא במדינת ישראל אלא במדינת מרוקו. כך לפחות מודאג העיתונאי מנשה רז, איש הערוץ הראשון לשעבר. זה עצוב אבל גם די משעשע לראות כיצד עיתונאים ואושיות תרבות בדימוס כמו הכוכב התורן ולפניו יאיר גרבוז, עודד קוטלר וגידי אורשר מתגלים למעשה כאנשים גזענים וקטנים שגופם מתעוות נוכח העובדה שבשנים האחרונות יותר ויותר מזרחיים לא רק תופסים עמדות מפתח בחברה הישראלית, אלא אף שותפים לטקסים ממלכתיים. לא עוד רק הקורבנות בטקסי יום הזיכרון, אלא למרבה הפליאה והזעזוע שלהם: גם מקבלי אותות ופרסים בטקסים השונים בחגיגות העצמאות. זה גורם להם לזעזוע, לתחושה כי הלכה להם המדינה שהם הקימו על ידי מי שהם רואים כפלאחים חסרי השכלה ותרבות. מזרחי או מלמילאן שידליקו משואה - זו לא ישראל שהם חלמו עליה.

     

    האליטות מתחלפות. עשרות השנים שבהם רק צד אחד היה בא לידי ביטוי, קובע ומשפיע בחברה הישראלית כבר עברו מן העולם. לזכותה של השרה מירי רגב, היא לקחה את טקס הדלקת המשואות ובשנה השנייה ברציפות היא מוודאת שיהיה ביטוי שווה והוגן לכלל החברה הישראלית. כן, גם למזרחיים לא עליהם. ומבחינתם, הטקס הזה הוא לא רגע תפארתה של מדינת ישראל, אלא עליבותה. למזרחים עצמם, הטקסים האלו מעלים דמעות בעיניים. לא על זה שסופסוף רואים ביטוי לתרבות המזרחית, לאומניה ולמיטב אנשיה - אלא על ההבנה כי בעצם, לאורך כל עשרות השנים מאז הקמת המדינה, המזרחיות הייתה מוקצת מהמיינסטרים הישראלי. לא חלק ממנו. ולנו בעצם כל השנים האלו בכלל לא היה מושג.

     

    הפוסט של מנשה רז ()
    הפוסט של מנשה רז

     

    עשו עלינו עבודה טובה כל השנים האלו. גרמו לנו להרגיש שווים. אין קיפוח, לא הייתה אפליה, כולם טובים והמדינה שייכת לכולנו. מזרחיים ואשכנזים כאחד. גם אני חשבתי ככה ואף פרסמתי טורים ברוח זו. הרי מי לא רוצה להרגיש אזרח שווה זכויות במדינה שלו? היום אנחנו פוקחים את העיניים ושואלים "מה בעצם קרה פה עד היום?".

     

    דבר נפלא היא הרשת החברתית. היא מגלה לנו מה בעצם חושבים ומאמינים אנשים שבעבר היו מקבלים כבוד מלאכים על עשייתם ודעתנותם ובהקלדה פשוטה מתגלים כמי שהם באמת: לא שוחרי תרבות, לא אנשי רוח, לא עיתונאים מכובדים, אלא פשוט אנשים קטנים. הדור הזה של רז וחבריו כבר לא רלוונטי. זקנתם מביישת את בחרותם. זוהי זעקתם של הקוזאקים האחרונים שגזלו לאורך השנים מתן הזדמנות שווה לכולם וכעת נחשפים בערוותם.

     

    הדבר העצוב הוא שקם פה עוד דור צעיר וחדש שמבין שמושגים כמו אפליה עדתית וקיפוח עדיין קיימים. הדור הזה, הדור שלי, לא היה אמור להרגיש ככה או להיות חלק מהמחשבה הזו בכלל. זה היה אמור להיות חבלי לידה של מדינה צעירה, לא של זקנה בת 70 אוטוטו. זה שזה עדיין קורה ואנשים מדברים על זה רק הוא תעודת עניות לחברה הישראלית.

     

    אז כבר אין סנטימנטים ואין לגיטימציה או סבלנות. הציבור המזרחי יותר לא יוריד את הראש או ישלים עם שום דבר אחר מלבד שיוויוניות מוחלטת. בכל מקום. והמאבק הזה שיהיה ברור הוא לא של מזרחיים נגד אשכנזים אלא מאבק משותף של כולנו - אזרחי ישראל כולה כאחד לטובת חברה צודקת ושיווניות לכלל אזרחיה באשר הם. מה שכן, הדבר היפה והאופטימי הוא שהתגובות החריפות לדברי הבלע של רז ואלו שלפניו רק מוכיחות כי אנחנו בדרך הנכונה לשם.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מתוך פייסבוק
    מנשה רז
    מתוך פייסבוק
    צילום: ליאור צור
    אבי שושן
    צילום: ליאור צור
    מומלצים