שתף קטע נבחר

"שלוש אחיות": תוצאה מרשימה אך מוחמצת

ליא קניג, גילה אלמגור ויבגניה דודינה מככבות ב"שלוש אחיות" - העיבוד החדש והמשותף של הקאמרי והבימה. הניסיון לעטוף את צ'כוב בחזות מודרנית עמוס ברגעים יפים אבל לא באמת מצליח להעביר את המהלך הנפשי של הדמויות

הרבה כוחות יצירתיים מצוינים חברו לעיבוד החדש של 'שלוש אחיות', העולה כהפקה משותפת של התיאטרונים הבימה והקאמרי. הבמאי, חנן שניר, גייס לטובת הפרויקט את המוזיקאי יוסי בן נון, מעצבת הבמה והתלבושות פולינה אדמוב, ומעצבת התנועה מירי לזר, כדי להעניק למחזה הישן של צ'כוב חזות חדשה, יותר מודרנית, ומלאת קטעים מוזיקליים מהנים בחסות תזמורת צבאית קטנה.

 

 (צילום: ז'ראר אלון) (צילום: ז'ראר אלון)
(צילום: ז'ראר אלון)
שניר גם עיבד את הטקסט כך שניתן יהיה ללהק להצגה קאסט של כוכבים, ובעיקר כוכבות, ממיטב הכוחות של שני התיאטרונים הגדולים - שאינם תואמים את הגיל של דמויות המחזה - ובראשו השלישייה ליא קניג, גילה אלמגור ויבגניה דודינה. הן מגלמות את שלוש האחיות המסכנות החולמות לחזור למוסקבה ובינתיים מעבירות את זמנן בשעמום וסכסוכים קטנוניים בעיירה פרובינציאלית נידחת. איחוד הכוחות הזה יצר הפקה שיש בה הרבה רגעים יפים והישגים אישיים, אך עולה ממנה תחושת החמצה מסוימת בסיום.

 

 (צילום: ז'ראר אלון) (צילום: ז'ראר אלון)
(צילום: ז'ראר אלון)

הרגעים היפים קשורים בעיקר למקומות שבהם הבמאי הצליח להוציא החוצה את הפן הקומי בטקסט של צ'כוב, שהרי התעקש שמחזותיו הם קומדיות. גם הקטעים המוזיקליים עובדים נהדר ומוסיפים הרבה צבע ואווירה. מבחינת ההישגים האינדיבידואליים בולט הביצוע הנהדר של אלי גורנשטיין כורשינין, מפקד הגדוד החדש שמאשה, אחת האחיות, מתאהבת בו. גם דב רייזר, כקוליגין, בעלה של מאשה; רמי ברוך, בתור האח הדפוק, אנדריי; מאיה מעוז, כאשתו הצעירה והמניפולטיבית; ועזרא דגן, בתור הרופא הזקן - עושים עבודה מצוינת.

 

 

 (צילום: ז'ראר אלון) (צילום: ז'ראר אלון)
(צילום: ז'ראר אלון)

תחושת האכזבה נובעת בעיקר מהטיפול הבעייתי בסיפורי האחיות. מה לעשות שצ'כוב כתב את התפקידים הללו לגיל מסוים (בין 20 ל־35), והגיל הזה הוא חלק מאישיותן. שלוש השחקניות הגדולות עושות כמיטב יכולתן לשכנע אותנו שאפשר להאמין לסיפוריהן גם אם נזקין את הדמויות בכמה עשורים, אבל זה לא תמיד עובד. הדבר בולט במיוחד בסיפור של האחות הצעירה, אירנה. היא מגולמת על ידי דודינה, שכבר במערכה הראשונה נראית כרווקה מזדקנת שהצהרותיה האופטימיות על החיים נשמעות חלולות. גם בהמשך, כשתקוותיה מתרסקות, קשה להזדהות עם כאבה. התוצאה הסופית היא הצגה מרשימה במעטפת שלה, אבל בליבה היא לא מצליחה להעביר את המהלך הנפשי העמוק שצ'כוב רקח - מעבר הדרגתי מתקווה לייאוש ומפנטזיה של אפשרויות חדשות להשלמה עם הגורל האכזר.

 

הכתבה התפרסמה במוסף "7 לילות" ב"ידיעות אחרונות".

 

 

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ז'ראר אלון
שלוש כוכבות
צילום: ז'ראר אלון
לאתר ההטבות
מומלצים